דפדוף באוסף התמונות העשיר של הילת"ם הוא חוויה עוצרת נשימה, תרתי משמע. מדובר באחת מהיחידות הבודדות שאפילו הקווים הכלליים של שגרת הפעילות שלהן שרויים באפלה. התמונות שלפניכם, אותן שחררה היחידה ל"במחנה" לרגל שבוע חיל הים, חושפים טפח רטוב ממנה. כל תמונה מהווה עוד הצצה נדירה לפעילותם הענפה של לוחמיה.

רק מספר זעום של חיילים בשירות חובה זוכים לענוד את סיכת התמנון הענקית של הילת"ם על דש מדיהם. זהו מספר כה קטן, עד כדי כך שהמיונים ליחידה מתקיימים בתדירות של אחת לשנתיים. מי שצולח אותם, נהנה משירות בלתי שגרתי. לוחמי הילת"ם מוקפצים כאשר מתגלה מטען נפץ בעומק הים ויודעים לנטרלו. הם גם האחראים על תיקונם של כלי השיט מצדם החיצוני, זה שבתוך הים. והם גם אלו שמחפשים ושולים שברים מתאונות ימיות ששקעו אל המצולות.

"רמת הצלילה שלנו היום היא מהגבוהות בעולם", מכריז מפקד היחידה, רס"ן אורן. "אנחנו עוברים מפרויקט לפרויקט: מהחיפושים המחודשים אחר עצמותיו של טייס חיל האוויר יקיר נווה שהתרסק בשנות ה60 בכנרת - ועד לפיצוץ מצבורי חומר נפץ שאנשים השאירו בים עוד בשנות ה40. בהרבה בקרים אני מוצא את עצמי עם שלושה צוותים שנמצאים כל אחד בקצה אחר של הארץ, כשאפשר לומר בביטחון ש50  אחוז מהפעילות של היחידה היא כזו שלא תוכננה מראש. אנחנו יחידה קטנה, לא כזו שיודעים עליה הרבה, אבל כזו שתקבל הרבה ביטוי גם בזמן מלחמה. אם ימקשו את המים, אנחנו נצטרך לנקות את זה".

מים כמו רצפה

מסלול השירות בילת"ם מתחיל ביחידת "סנפיר" של חיל הים - היחידה המתמקדת באבטחת נמלי ישראל. המצטיינים שבלוחמי "סנפיר" נשלחים לעבור קורס בצלילה מקצועית, וחלקם ממשיכים משם לקורס חבלה תת מימית, שנערך עם אנשי יחידת יהל"ם של ההנדסה הקרבית. בתום המסלול הזה, הדלת לשירות ביחידה נפתחת.

ביחידה אומרים כי רבים מהלוחמים המשוחררים חוזרים אליה כאנשי קבע. מפקד הילת"ם מספר בלחש כי הוא אפילו מעדיף לתת ללוחמים את פרק השהות האזרחי, שיעזור להם להוציא את הג'וקים מהראש. תפקידי הלחימה בילת"ם פתוחים גם לנשים - והן מנצלות זאת.

בימים אלו, בהם ניסיונות ארגוני הטרור לבצע פיגועים נעשים יצירתיים יותר ויותר, הילת"ם הופכת נחוצה במיוחד. עם גילויין של חביות הנפץ ששוגרו בתחילת השנה מרצועת עזה לחופי ישראל למשל, הוזעקו הלוחמים לטפל באיום המפתיע. "אתה רואה התחזקות ברצועת עזה", מציין רס"ן אורן. "חומרי הנפץ שלהם משופרים, והם יודעים לייצר מהם כמעט כל דבר".

הרקטות ששוגרו השבוע לעבר אילת ועקבה החזירו את היחידה שלושה חודשים אחורה, לפעם הקודמת בה הותקפה העיר הדרומית. באפריל השנה נחתה רקטת גראד במימי מפרץ אילת, וצוללן מקומי דיווח כי הוא הבחין בה. הילת"ם, כגורם היחיד בישראל המוסמך להתמודד עם איומי חבלה ימיים, הוקפץ לעיר מבסיס האם שבחיפה.

לוחמי היחידה מסבירים כי בזמן הנסיעה למקום האירוע, הם התקשו להאמין כי יזכו לשלות משהו מהמים. חיפוש רקטה בלב ים בהסתמך על דיווח של צולל אזרחי, הם אומרים, נחשב אפקטיבי כמעט כמו לחפש במפרץ אילת אחר המפלצת מלוך נס.

"זרקנו מצוף סימון, ירדנו, ולתדהמתנו מצאנו את הרקטה אחרי עשר דקות", מספר בחיוך רס"ב יובל גונדה, שהשתתף בחיפושים באילת. "צללנו שוב כדי לשלות את הרקטה מהמים. נפילה במהירות על מים שקולה לנפילה על הרצפה, ככה שהבנו שאם הרקטה הייתה אמורה להתפוצץ, היא התפוצצה. אבל חשוב להבין שכדי להסיק

את זה כדאי שתהיה מקצועי - ופה כולנו פועלים לפי ראש של חבלנים".

לומדים מהטראומות

חלק גדול מפעילותה של הילת"ם כרוך במגע הדוק עם העבר. רוב התחמושת המצויה בקרקעית המים והאגמים מקורה בימיה המוקדמים של המדינה - או בחיילים משוחררים שמצאו דרך לא אלגנטית במיוחד להיפטר מהמזכרות שנטלו עמם מצה"ל. "בים המלח אנחנו מוצאים את עצמנו מתעסקים עם מוקשים קופצים שהושארו שם ממלחמת העצמאות ונחשפו עם ירידת המפלס שלו", מספר רס"ן אורן. "במקרים אחרים אנחנו מטפלים בציוד צבאי שאנשים זרקו אחרי שהבינו שאין להם מה לעשות איתו".

לעתים נשלחים הלוחמים לחפש אחר אנשים שנעלמו בים. בעבר, הייתה אמונה היחידה על חיפושם של כל מי שנעדר במימי ישראל, אך היום היא אחראית על חיפוש חיילים בלבד. אנשי הקבע ביחידה עוד זוכרים כיצד שלו במשך כשש שעות 19 גופות של הרוגים בתאונת מעבורת אמריקאית שאירעה סמוך לחופי חיפה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה.

"זה לא סימפתי לראות דבר כזה במים", אומר רס"ב גונדה. "הבעיה היותר גדולה היא לחפש אנשים בעזרת חוש המישוש בלבד. בעבר היינו מחפשים גופות בבריכת המשושים. זה מבהיל. אתה ממשש את דרכך, ופתאום אתה אוחז ביד. אתה בא להוציא אותה החוצה, ופתאום היד המתה זזה ואתה מבין שזה למעשה בן הזוג שלך למשימה".

מעל למשימותיה של הילת"ם מרחפת מפעם לפעם טביעתה של הצוללת אח"י דקר ב1968. הצוללת נמצאה על ידי חברה אזרחית ב1999, בעומק של כ2,900 מטר מתחת לפני הים. מדובר בעומקים שהיחידה אינה צוללת אליהם כיום, אך היא פועלת כל העת לשפר את יכולותיה בתחום הצלת צוללות ושיפור יכולותיהן בעומק.

נכון לעכשיו, נמצאת הילת"ם בקו אחד עם הגורמים המיומנים בנושא זה בעולם. לאחרונה היא סיימה בהצלחה ניסוי צה"לי במסגרתו העבירה אספקה לצוללת שנתקעה בעומק של עשרות מטרים מתחת לפני הים. בתום הניסוי, בו סיפקו לוחמי הילת"ם ארגזי ציוד לכלי התקוע, התברר לכל הנוכחים עד כמה נחוצה היחידה הזו במצבים מסוג זה. "אנחנו משתתפים בכל שנה בלמעלה ממאה ניסויים מתחת לפני המים", מספר רס"ן אורן. "לא מזמן בא אליי אחד הנגדים שלי ואמר לי שבשנה וחצי האחרונות אין לנו זמן בכלל, שאנחנו רק עוברים מפרויקט לפרויקט. מבחינתי, זו המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת ליחידה".

יש בעיה בתחתית

בתחילת השבוע, לקראת הצהריים, יצא צוות מצומצם של צוללים למשימה שגרתית: תיקון ספינה. התפריט: קיצי. שמש קופחת מעל, ים חמים מתחת. סמ"ר אור דויד וסמל ברק סער מכוונים את סירת הפיברגלאס הקטנה לעבר רציפי ספינות הטילים. סמל טל ניקסון ורנ"ג שי וייס עוטים על עצמם את חליפות הצלילה האטומות.

רגע לפני הקפיצה למטה, מבהירים לוחמי הילת"ם שככה נראית פעמים רבות השגרה שלהם - עבודה שחורה מתחת למים. בזכות הפעילות הזו, הכוללת בין השאר בדיקה שגרתית של תקלות בכלי שיט וביצוע שיפוצים בנמל, מצליח צה"ל לחסוך עשרות ומאות אלפי שקלים בשנה על שכירת גופי תיקון אזרחיים. "לא בשביל תהילה אתה מתגייס להיות צולל מקצועי", מבהיר סמל סער.

לאחר שהסירה הקטנה נצמדת לדופן אח"י להב הענקית, מציצות מלמעלה פניו הממושקפות של צ'יף הספינה. "יש לנו בעיה בתחתית", הוא קורא לעבר חיילי הילת"ם. "אני מקווה שתוכלו להבין מה התקלה".

העבודה של לוחמי היחידה עלולה להיות אטית, לפעמים מייגעת, אבל אופי הפעילות מחייב אותם לנקוט בזהירות מופלגת. "הם דוממו את המנועים?" שואל סמ"ר דוידי בקשר וזוכה לתשובה שלילית.

"כשצוללים מתחת למדחפים של ספינות טילים, חשוב לדעת לקחת את הזמן לפני שאתה זורק את עצמך למים", מסביר רנ"ג וייס.

וייס, שאחראי גם על ארכיון הצילומים ביחידה, יודע על מה הוא מדבר. לפני 12 שנה חוותה היחידה אסון פרטי שנבע מהתרחיש המדויק הזה. סמל יובל לוי ז"ל, אז צולל ביחידה, ערך עם עמיתו למשימה בדיקה שגרתית לאוניית סוחר שביקשה לעגון בנמל חיפה. לאחר שירדו למים, הפעילה האונייה את המדחפים, ולוי נהרג. בן זוגו למשימה ניצל בנס.

הסכנות אינן נשקפות רק ללוחמים, אלא גם לכלי השיט בהם הם מטפלים. מתי בפעם האחרונה טיפלתם בכלי שמחירו מגיע ל340 מיליון דולר ושמכיל עשרות אנשים? "זה לא מובן מאליו שבחור צעיר בן 20 מוצא את עצמו מתחת למים, מחזיק חלק שהרגע פירק מצוללת, וקולט שאם לא יצליח להחזיר אותו למקום, הוא ישבית את כלי המלחמה היקר ביותר של צה"ל", אומר סער. "אבל יש משהו בהווי של היחידה הזו ששווה את הכול. אין עוד הרבה מקומות שבהם תמצא חיבור כזה בין נגדים בני 40 וחבר'ה בני 18. אין בינינו הבדלים אמיתיים. אנחנו צוללים ביחד, צוחקים ביחד, ומבלים שעות על גבי שעות בצלילות ובספינות".

בזמן שרנ"ג וייס מתחיל לספר בדיחה, מתקבל האישור לצלול. הלוחמים אוטמים עצמם בחליפה יבשה, שלא נראית כאילו תוכננה לקיץ הישראלי, שמים על גבם את מיכלי הגז, נועלים את הסנפירים ומצמידים את המסכה ברעש יניקת אוויר חד.

הבדיחה שהתגלגלה עד לפני מספר שניות נקטעת ברגע שוייס מניח על פניו את מסכת הצלילה. מבעד לה, כבר לא שומעים כלום. וייס וניקסון קופצים לתוך המים, והפאנץ'?ליין מתפוגג. הם מעיפים מבט אחרון החוצה, ואז נעלמים, כמו מדי יום, אל תוך המצולות