דו"ח חדש שמפרסמת קרן "Heritage" טוען כי "כוחו של צבא ארה"ב נחלש השנה ביחס לשנה הקודמת". צוות החשיבה של הקרן, שמנתח את כוחם של הכוחות המזוינים והאיומים על ארה"ב בכל שנה, כתב שעל פי המדד לשנת 2023 "הכוח הצבאי של ארה"ב, כמו שהוא כיום, נמצא תחת סיכון משמעותי לכך שלא יוכל לעמוד בדרישות והמשימות הנגזרות מסכסוך אזורי גדול אחד, תוך מתן מענה לפעילויות שונות של נוכחות ומעורבות ברחבי העולם".
עוד נכתב בדו"ח, כי "סביר להניח שכוחות ארה"ב לא היו מסוגלים לעשות יותר (מלחמה כוללת ביחד עם משימות שגרה גלובליות) ובוודאי שהם לא מצוידים ויכולים לטפל בשני סכסוכים משמעותיים בו זמנית".
מחברי הדו"ח העניקו את הציון "חלש" לצבא היבשה והצי האמריקאי ו"חלש מאוד" לחיל האוויר. לטענתם, הצי האמריקאי לא מצליח ליישם את תכנית "400 הספינות המאוישות", כאשר כיום יש להם מספר קבוע של 298 ספינות, בעוד שהצי הסיני ואפילו הרוסי ממשיכים לגדול בכל שנה.
הבעיה של חיל האוויר האמריקאי נמצאת, לטענת מחברי הדו"ח, בחוסר היכולת שלהם להשאיר טייסים עם ניסיון בשירות, כמו גם צי מטוסים מזדקן. "חיל האוויר יצליח בסכסוך אזורי אחד אולם יתקשה מאוד מול יריב שווה", נכתב בדו"ח.
"המחסור בטייסים ושעות טיסה פוגע באיכות כוח האדם הלוחם". בעיות בשימור כוח אדם איכותי כמו גם הכשרה לא מספקת ופלטפורמות מתיישנות, זו הסיבה לציון הנמוך שקיבל גם צבא היבשה האמריקאי.
סין ואפילו הרוסים מציגים יכולות "אימתניות", כפי שהגדירו זאת מחברי הדו"ח. לצד ארסנל גרעיני הן, בעיקר סין אותה הם מגדירים כ"אתגר הביטחוני המרכזי והמקיף ביותר", מגדילות באופן קבוע את תקציבי הביטחון והצבאות שלהן, ומערערים את נאט"ו. גם איראן מוגדרת כמדינה בעלת כוח צבאי "אגרסיבי" ומאיים, יותר מצפון קוריאה.
הבעיה בדו"ח שקוטל את צבא ארה"ב
הדו"ח מעלה נקודות חשובות שיש להתייחס אליהן, אולם לצד זאת נראה שהחוקרים של הקרן מתעלמים מלא מעט משתנים, כולל כאלה שעלו במהלך המלחמה באוקראינה. הם מתמקדים בעיקר במספר הכלים שיש לכל צבא, אולם מספרים לבדם לא יכולים להעיד על עוצמה.
ההתעלמות מאיכות הפלטפורמות כמו גם רמת הפיקוד, תורת הלחימה, אופן ההכשרה והאימונים, הם מרכיב מרכזי בכוחו של צבא. נתון חשוב נוסף שלא משתקף בדו"ח, הוא הניסיון המבצעי שיש לכל אחד מהצבאות. אין ספק שתקציב הביטחון הסיני גדל לאורך השנים ,וזה מביא לשיפור משמעותי ברמת האימונים והציוד. אולם לסינים, בניגוד לארה"ב, כמעט ואין ניסיון מבצעי משמעותי.
עוד יתרון מערבי שלא בא לידי ביטוי בדו"ח, הוא אופי הלחימה המערבי, המאפשר למפקדים מרחב גדול של שיקול דעת וקבלת החלטות, כמו גם יצירתיות. זאת בעוד שבמקרה הסיני וגם הרוסי, למפקד בשטח כמעט ואין שיקול דעת, והניהול של המערכה מאוד ריכוזי. הדבר פוגע ביכולת של אותם צבאות להגיב להפתעות ומצבים משתנים, דבר שנראה היטב בשדה הקרב שבאוקראינה.
