"אני כותבת לכם בדמעות", כך פתחה פוסט שפרסמה אפרת גרבר-ארן, בת הזוג לשעבר של חיים, חייל מילואים שמשרת ברבנות הצבאית כמפקד תחנת איסוף חללים בהליך זיהוי הגופות. "תשעה חודשים לתוך המלחמה, חיים עדיין נמצא באורים (המחנה הצבאי), 262 יום ברצף, עושה את העבודה שאף אחד לא רוצה לעשות, מזהה את חללי צה"ל, וגם - על הדרך - חלק מהגופות שמוציאים כי חושדים שמדובר בחטופים".
בפוסט, שעורר מאז פרסומו אתמול עניין רב ברשת, הוסיפה וכתבה איך החל בשירותו במלחמה: "חיים ענה לטלפון שקיבל, ארז תיק ונסע. הוא ידע שהוא מוכרח...יחד איתו נמצאים קצינים וחיילים שהשאירו משפחות גדולות מאחור, שהגיעו ביום פקודה כדי לעשות את השליחות שלהם. רובם חרדים, חלקם ציונות דתית כמו חיים, לא היססו לרגע. ואיך צה"ל מתייחס לעבודה שלהם? להקרבה הבלתי נתפסת שלהם ושלנו (בני המשפחה שלהם)? לזה שכבר שמונה חודשים לילדים שלי רוב הזמן אין אבא? לזה שהחיילים שם עוברים טראומות שרובנו לא רוצים אפילו לדמיין? שחוש הריח שלהם לא יחזור לעולם להיות אותו דבר?". היא משתפת בייאוש.
"אתם בטח אומרים לעצמכם: למה שצה"ל לא יגייס חיילים נוספים? למה שלא יגייסו מתנדבים מזק"א? למה שלא יהיה חילוף? הצחקתם אותי. אכ"א פשוט כשל במשימה הכי בסיסית שלו: כוח אדם. אם תשאלו אותי, זה תפקיד שעושים חודש, לא יותר. אבל אף אחד לא שואל אותי. גייסו להם חיילים בודדים, ורבים מהם פשוט לא שרדו את המשימה הקשה והלכו הביתה", טענה.
"לפני חודשיים בערך, באמת שכבר כמעט קרסנו כולנו, אלה שנשארו, חיים ואחרים, הגיעו להסדר שבו הם יעשו 8-6, שישה ימים בבית שמונה בצבא, כדי לאפשר מרווח נשימה למשפחות ולחיילים. הם עבדו קשה על השיבוצים, והגיעו למצב שבו כוח מצומצם נמצא ביחידה והשאר בכוננות. באמת שזה המינימום שאפשר לתת להם, לנו, וזה עבד במידה מסוימת. היחידה תפקדה מצוין, יכולנו טיפה לנשום. אז למה אני כותבת? כי אתמול הם קיבלו הודעה: הנחתה מלמעלה - מה שתכננתם? אז זהו, שלא. למה? ככה. מעכשיו 14-5. 14 ימים תשבו באורים ותעשו את העבודה הכי נוראית שיש, וחמישה ימים תתנו כיף לילדים. אשתכם? גרושתכם? הילדים שלכם? העבודה שלכם? הנפש שלכם? למי אכפת!".
"זה הקש ששבר את גב הגמל"
בשיחה עם mako אפרת שיתפה בקושי איתו היא ומשפחות נוספות מתמודדות, "זה אומר שחיילים מבוגרים, ממשפחות גדולות, גם של חרדים, אנשים שכבר תשעה חודשים עושים מילואים, יגיעו פעם ב-4 שבתות הביתה. למה לא מגייסים עוד חיילים ליחידה? חיים והמפקד שלו כולם מנסים ואומרים להביא חיילים שיחליפו אותנו. הבעיה היא אכ"א שלא נותנת אפשרות להכשיר אנשים ולגייס אנשים חדשים. זה הקש ששובר את גב הגמל, הם יקרסו".
אפרת היא לא היחידה שמתמודדת עם האתגר, ואחרי שיתוף הפוסט, הגיעו אליה תגובות רבות נוספות. "פנו אליי בנות זוג, אני שומעת גם מהילדים, זה קשה. כולם מרגישים אותו דבר וכולם קורסים. הצבא צריך להבין שזו יחידה שעושה תפקיד קשה, תפקיד בלתי אפשרי".
"חיילי הרבנות הצבאית, ובפרט הגדוד הזה של זיהוי חללים, מגיע להם יותר מזה, באמת, אנחנו יושבים לנו במזגן בזמן שהם עושים את העבודה שאף אחד לא רוצה לעשות, שיתנו להם לפחות את התנאים הבסיסיים לעשות אותה", היא מסכמת, "הדברים חייבים להשתנות".
מלבד לכותבת הפוסט פנינו ב-mako גם לתגובת דובר צה"ל בנושא, כשגורמים לא רשמיים מסרו כי בצבא לוקחים ברצינות את הטענות שעלו בנושא והעבירו אותן לטיפול המפקדים.
תגובת דובר צה"ל:
"צה''ל מוקיר את משרתי המילואים על תרומתם ומסירותם הרבה ופועל על מנת לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בפרט, לייצר יציבות, ודאות, ומענה למשרתים ולבני משפחותיהם. בתוך כך, ייבחן צמצום הסד"כ הפעיל של היחידה, ובהתאם יקטן מספר ימי המילואים שיבצעו המשרתים ברצף. היחידה מלווה על ידי גורמי מקצוע בתחום בריאות הנפש והחוסן, ובמידת הצורך המענה יוגדל".