רס"ן איליי לוי ז"ל, מפקד פלוגה בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, נפל לפני כשבוע בקרב בדרום רצועת עזה והוא בן 24. באחת ההפוגות מהלחימה שלח הלוחם לחבריו הטובים בקבוצת הוואטסאפ עדכון ובו סיפר בהרחבה על החוויה האישית שלו מהלחימה, במה שהפך לאחר מותו למעין "מכתב אחרון".
החברים מספרים על איליי: "היית חוזר כל כך עייף בסופ"שים אחרי שבוע מפרך בצבא, אחרי שישנת אולי שעה בלילה. הייתי שואל אותך איך היה לך השבוע והיית מסתכל עליי בחיוך הרחב שלך ואומר לי שנהנית. איך זה הגיוני שבן אדם נהנה מדבר כזה? פשוט נולדת להיות מנהיג, בכל מקום שהלכת תמיד היית הכי טוב".
עוד הם מוסיפים שאיליי "תמיד ראה במשפחה ובחברים ערך עליון. הדבר שהכי אפיין אותו זה הרוגע שלו, תמיד היה שקול וידע ולמצוא פתרון לכל בעיה". לזכרו ביקשו החברים לשתף במכתב האחרון ממנו.
"חברים יקרים, קצת עדכונים מהלחימה", כתב להם איליי ז"ל. "עד עכשיו נלחמנו בשכונות היוקרה של העיר עזה ממש קרוב לחוף הים (שכונת רימאל). נלחמנו במתאר עירוני עם רבי-קומות והערכות משמעותית של אויב. שכונת רימאל היא סמל. לשם השוואה, תארו לכם שיום אחד חיזבאללה כובש את העיר תל אביב עם 15 אלף, לוחמים שלוש אוגדות ו-15 חטיבות, משתלט על הקריה ומשמיד כליל את מגדלי עזריאלי, אז משהו כזה". הכוונה היא כמובן להמחיש את מה שהוא וחבריו הלוחמים עשו בעזה.
"בתחילת המלחמה היה נדמה שלא סומכים יותר מדי על הכוחות הרגליים ומעדיפים לדהור קדימה עם הטנקים והרק"מים", המשיך המפקד הנופל ושיתף בתחושתו. "אני והמפקדים שלצידי ידענו שזה לא נכון וחיכינו לרגע שניכנס ונתייצב למול המשימות המורכבות באמת וכך היה".
"הגדוד שלי השיג הישגים מבצעיים יוצאי דופן עד כה: 40 מחבלים מחוסלים, שאת הגופות שלהם ספרנו בעיניים, וזה לא כולל את עשרות המחבלים שהגדוד השמיד בתקיפות אוויריות וארטילריות (נוסף על ה-30 מכפר עזה בשבת השחורה)".
עוד סיפר איליי על תשתיות הטרור שפגעו בהן ברצועה: "למעלה מ-70 רבי-קומות הוקרסו לגמרי (בניינים של 10 קומות שהפכו להר של הריסות שלא מזכירות כבר מבנה). כמות אמל"ח עצומה שהשמדנו והפסקנו לספור אחרי ה-RPG והקלאץ' (רובה קלצ'ניקוב) ה-100 בערך שמצאנו. מסמכים ומחשבים עם מידע מודיעני חסר תקדים מדירות של בכירי חמאס ומהמוצבים של חמאס".
"גודל ההרס והחורבן שהמטנו על המרחב לא יובן למי שלא נוכח למחזה בעיניים", הוסיף וכתב איליי לחבריו. "אין מבנה אחד שאפשר לחזור אליו, העיר נמחקה לגמרי. האויב מרוסק, אנחנו רואים אותו בעיקר בורח, מפוחד, משאיר את כל הציוד שלו ונס על נפשו. אנחנו הורגים אותו בורח. השמחה האדירה שהייתה אחרי 7 באוקטובר הוחלפה בזעקת שבר של האויב, הוא מצטער על היום שהוא נולד".
"אנחנו עם הפנים קדימה להמשיך להכות באויב עד שיימחק לגמרי", הוסיף איליי במבט להמשך. "המלחמה תהיה ארוכה ויש לנו עוד עבודה רבה מאוד מאוד לפנינו. לא נחזור עד שאחרון החטופים יחזור הביתה גם אם נישאר פה שנתיים".
בנימה אישית כתב איליי: "זכיתי – ואני גאה מאוד להוביל פלוגה בלחימה משמעותית כזאת. אין הרגשה טובה ומספקת יותר מלראות את התוצאות של העבודה הקשה בשגרה כאן בלחימה, אין הרגשה טובה יותר מלראות את רוח הלחימה האדירה של הלוחמים, אין הרגשה טובה יותר מלהילחם יום-יום עם המפקדים שלצדי, שהם ללא ספק הטובים שבטובים של עם ישראל, מ"פים שנפצעים וחוזרים להילחם, מפקדים שלא ראו את הנשים והילדים שלהם מ-7 באוקטובר".
"אנחנו נלחמים יום-יום מאהבת המולדת ולא משנאת האויב", המשיך באותה מגמה. "כאב אדיר מלווה אותי על כל חטוף שעדיין בשבי, כל משפחה שאיבדה בן או בת, כל מחזה שנוכחתי לו ב-7 באוקטובר. זה המניע שלנו, זה מה שדוחף אותנו להיות הטובים ביותר".
"זה עדכון אחד של הצלחות מבצעיות מתוך רבים אני מקווה שיבואו בהמשך. תדעו שיש על מי לסמוך, אני רואה את זה מכאן מעולה. דור הטיקטוק של 2023 לא נופל מדור 1973, כל מי שחשב ככה אוכל את הכובע. אוהב מאוד", סיכם את המכתב לחברים.
