כוחות צה"ל פתחו הלילה במבצע צבאי בשכונות המזרחיות ברפיח. הבוקר דווח כי הכוחות פשטו על מעבר רפיח והשתלטו על הצד הפלסטיני במעבר. במקביל לתחילת התמרון הקרקעי נרשמה אמש שורת הפגנות למען החטופים, בעקבות הודעת חמאס כי הארגון מקבל את ההצעה להפסקת האש. לפי גורמים בישראל: "לא מתייחסים להודעה ברצינות, זו הצעה מרחיקת לכת בנושאי ליבה שלא מקובלת על ישראל".

אלי אלבג שבתו התצפיתנית לירי מוחזקת בשבי בעזה 214 ימים: "זה בוקר מטלטל. הלב שלנו והנשמה שלנו קפצו אתמול במטוטלת. היינו בדיוק במטה כשפתאום הפסקת משא ומתן, כניסה לרפיח. אני למוד ניסיון ויודע שעד שלא אראה חתימה, שחרור והפסקת אש, אז כמו שאמרתי במטה: תשתו הרבה מים קרים ותהיו עם שתי הרגליים על הקרקע".

"בלילה כמעט ולא ישנו, הגוף לא נותן, הנשמה לא נותנת. אם אני לא ישן, מה קורה לבת שלי? מה קורה לחטופים? מה הם עוברים? ביום השואה ראינו את הטרגדיות שעברו. אני לא עושה הקבלה, אבל אחרי שואה של יום אחד שעברה על מדינת ישראל, שבעה חודשים החטופים שלנו נמצאים בכלא, במנהרות, ללא מידע מה קורה איתם או איפה הם. אנחנו ממש קרועים, לא יודעים מה לעשות עם ההודעות האלה. ממש קשה לנו".

בתוך הטלטלה הזו, גורם רשמי יצר איתכם קשר?
"לא, אנחנו ניזונים מהתקשורת. לא שולחים לנו הודעות, לא מיידעים אותנו, לא מזהירים אותנו. לא אומרים לנו: 'רגע, חבר'ה, זה פייק, זה לא פייק, זה נכון, זה לא נכון, יש כיוון, אין כיוון'. אנחנו לא יודעים כלום, אנחנו בעלטה גמורה. כמות ההודעות מהחברים ומהמשפחה, כולם שמחו: 'הנה, יש עסקה'. צריך לענות להם ובמקביל לשמוע חדשות. זו הייתה ממש רעידת אדמה".

מה עמדתך באשר לכניסה לרפיח?
"אם החליטו להיכנס לרפיח, למה חיכינו שלושה-ארבעה חודשים? למה נתנו לחטופים ולמשפחות החטופים להמתין? למה לא עשו את זה לפני? מה קרה שעכשיו החליטו להיכנס לרפיח? הייתה הפסקת לחימה עד אתמול, כמעט ארבעה חודשים. למה חיכו? אמרתי בפירוש, או שעזה בוערת או שתעשו הפסקת לחימה. לא מצליח לעכל את זה. שלושה חודשים שאין לחימה ועכשיו נכנסים לרפיח? שייתנו לנו הסבר".

בנך, גיא, עילוי בתחום מירוצי המכוניות, ניצח במירוץ בסלובקיה והקדיש את הניצחון לאחותו. מאיפה הוא שואב את הכוחות?
"החלטנו שגיא ימשיך במקצוע הזה, ימשיך את החלום שלו להגיע לפורמולה 1. כשהוא נכנס למירוץ הוא עושה סוויץ' וכשיורד מהמירוץ עושה סוויץ' בחזרה. הוא מתקשר אליי ושואל: 'אבא, יש חדש? מה קורה? יש התקדמות במשא ומתן?'. אני אומר לו: גיא, אין חדש. אני חש גאווה כשאני רואה אותו מרים את התמונה של לירי, אבל זו שמחה מהולה בעצב. מתגעגעים ללירי שלנו, זה מאוד מטלטל אותנו. בכל פעם שהוא זוכה במירוץ ומקדיש ללירי, אני ברגשות מעורבים, בגעגועים. במקום שאשמח ואצעק לשמיים כמו אבא נורמלי, הלב שלי לא מצליח. אנחנו בוכים. זה מחזיר אותנו חזרה. קשה לנו מאוד. אנחנו מחכים לרגע שמדינת ישראל תחזור לשמוח. חוץ מחמשת הימים שבהם שחררו חטופים, כשאזרחים היו ברחובות עם דגלי ישראל וקיבלו אותם, מדינת ישראל לא שמחה זה שבעה חודשים. אנחנו מחכים שהמדינה תחזיר קצת שמחה לחיים, שתחזיר את 100 אלף העקורים ושנחזור לחיים נורמליים. אני מבקש שלא ישכחו את 132 החטופים".