כבר לא מעט שנים שהגזרה הלבנונית לא נמצאת בכותרות הביטחוניות למעט אירועים חריגים, האחרונים שבהם מחדל חדירת המחבל שהגיע לצומת מגידו וירי הרקטות ליישובי הצפון. עיקר הפוקוס מתמקד בנעשה בשטחי יהודה ושומרון ובעיקר בעזה. רק שהזירה הלבנונית נמצאת בימים אלה במקום מאוד נפיץ. בכירים בצה"ל מעריכים שהמצב חמור בהרבה מזה שהיה ערב מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.
חיזבאללה סיים את ההיערכות של גדודי העילית "רדואן" בשטחים סבוכים מבוצרים לאורך גדר הגבול. בנוסף לזה, בהתרעה של דקות בודדות הם מסוגלים להוציא פיגוע. הפעילים של הארגון מגיעים בתדירות יום יומית לאזור גדר הגבול במטרה לאסוף מודיעין וגם "להציק" לכוחות צה"ל.
לאירוע הזה הגעתי במסגרת חודש מילואים שהסתיים בשבוע שעבר, עם פרוץ המבצע בעזה. את המילואים האלה סיימתי בתחושה של ניצחון ב"מלחמת המצלמות" שפתחתי עם חיזבאללה על הגבול, שבשיאה פעילי חיזבאללה שהגיעו לגדר שאלו את חבריי לפלוגה איפה אני.
רקע קצר לפני שנמשיך: התגייסתי כלוחם לחטיבת הצנחנים ב-1996 ומאז שנת 2000 אני משרת במילואים, במחלקת החבלה של גדוד 9263. עברתי בכל הגזרות, המבצעים והמלחמות שהיו בתקופת הזמן הזו, גם את גזרת לבנון אני מכיר היטב, אבל מה שראיתי במילואים האחרונים הפתיע אותי מאוד.
למרות שעבודתי היא כתב צבאי ואני מכיר את הגזרה, לראות את המצב בעיניים ולשמוע את התדרוכים לקח אותי למקום של הפתעה וחייב לציין גם חשש. למרות שמדי פעם היו דיווחים בנושא, הרוב המכריע של אזרחי ישראל אינם יודעים עד כמה המצב רגיש ועד כמה חיזבאללה פרוסים באזור הגבול.
בערך שבוע לפני שהתייצבתי למילואים התקשר אליי גורם צבאי המשרת בגזרת הצפון. "תכין את עצמך לאירוע בסדר גודל אחר", אמר לי. "חיזבאללה ישגעו אתכם ויבחנו אתכם. אם יראו שאתם חלשים שם, הם ינסו לפגע ולהעיר את ההברחות הפליליות. זה חלק מאיסוף המל"מ (מודיעין) שלהם". וזה בדיוק מה שקרה.
כך חיזבאללה אוסף מודיעין ומטריד את צה"ל
שבועיים לפני הקו הגענו כל המפקדים לסיור בגזרה. עברנו תדריכים וסקירה מודיעינית עליה לא ארחיב כמובן. משם המשכנו באוטובוס לכל המוצבים בגזרה. כבר מהמוצב הראשון, ליווה את האוטובוס טנדר לבן ועליו מספר "פעילים" כפי שאנשי חיזבאללה מכונים בצבא. בכל פעם שאנחנו עצרנו במוצב וירדנו, הם עצרו בצד הלבנוני של הגבול, צילמו את כל המפקדים עם מצלמה מקצועית ועדשת ענק.
"הם יודעים מתי היחידות מתחלפות, הם מכירים את כל המפקדים ואוספים עליהם מידע", הסביר קצין שתפס שם גזרה עד לאחרונה. ואכן, אנשי חיזבאללה עם הטנדר הלבן ליוו אותנו מהצד הלבנוני של הגבול, עצרו בכל פעם שאנחנו עצרנו וצילמו. "גג שעה והפרצופים שלכם במודיעין של חיזבאללה", אמר קצין אחר.
כאשר הפעילים של חיזבאללה מצליחים לצלם חיילים במצב מביך, למשל כשהם נרדמים בשמירה, שוכחים נשק או כל דבר מהסוג הזה, הם מעבירים את התמונות לכתב "אל-מנאר" עלי שועייב, שמפיץ אותם ברשת. לא פעם אני נתקל בתמונות הללו בטוויטר וכך עלה אצלי הרעיון "להחזיר מלחמה". כבר בסיור המקדים הזה היה לי ברור שבתקופת ה"קו" אני הולך לפתוח ב"מלחמת מצלמות" עם חיזבאללה ולפרסם את התמונות של הפעילים בטוויטר ובפייסבוק שלי. ולא הייתי צריך לחכות הרבה.
ואז פתחתי במלחמת מצלמות אישית עם חיזבאללה
שבוע אחרי סיור המפקדים עלינו לקו, וגדוד הצנחנים במילואים בו אני משרת תפס את הגזרה בגבול לבנון. הפלוגה בפיקודו של רס"ן במיל' רז רוטמן תפסה את מוצב יקינטון, שהיה סגור במשך חמש שנים ונפתח מחדש. זה האזור ממנו חדר המחבל שהגיע למגידו. זה האזור, באחת המובלעות, שבו לוחם הנדסה איבד את כף רגלו כשעלה על מוקש.
הפעילות שלנו כללה סיורים על גדר הגבול, פעילות במובלעת, כשכאן מדובר באירוע מבצעי אליו הצבא מכניס את הכוחות אחרי הכנה דומה להכנה למלחמה, בגלל הרגישות, וגם היינו שותפים לכמה פעילויות מודיעין עליהן לא ניתן להרחיב.
אבל הייתה גם פעילות ברמתנו, כולל הונאה. המפקדים סרן במיל' איתמר שבירו, צבי פרידלנדר, שי סיגלר, תומר שלמון ואני, כולנו בעלי ותק וניסיון ארוך שנים. בחטיבה ואפילו ברמת האוגדה והפיקוד, מוכר הכינוי של המחלקה שלנו "שפמי חבלה". אבל החלטנו כולנו שההישג הנדרש בקו הזה, יהיה שבמודיעין של צה"ל ידווחו שגם בחיזבאללה מכירים את "השפמים".
כבר בפעילות הראשונה שלנו על הגדר, הגיעו גם אנשי חיזבאללה. חלקם עם רכבים וחלק על גבי אופנוע. הם הגיעו עד ל"קו הכחול" (המסמן את הגבול בין המדינות), לפעמים חצו אותו עד לגדר הגבול וצילמו אותנו. חלק הגיעו עם מסכות על פניהם אבל הרוב היו בטוחים בעצמם והגיעו בפנים גלויות. מיד שלפתי את המצלמה ותיעדתי אותם. כמעט בזמן אמת העליתי את התמונות שלהם לטוויטר שלי.
ממשיך במלחמת המצלמות עם חיזבאללה. עין תחת עין עדשה תחת עדשה (; pic.twitter.com/OA1pJT3tNb
כאשר הם חצו את הקו הכחול זרקנו לעברם רימוני הלם, כפי שלימדו אותנו לפני שעלינו לקו. מהר מאוד גילינו שזה חסר כל משמעות. הם לא התרגשו מרימוני ההלם וזה היה מיותר. הפסקנו עם זה ואני מקווה שגם מי שהחליף אותנו לא משתמש ברימוני הלם. אנשי חיזבאללה המשיכו לעמוד במקומם בלי להתרגש. לי לפחות זה עזר לצלם אותם כמו שצריך.
בכל פעם שעליתי לסיור או יצאתי לפעילות על הגדר, לקחתי איתי את המצלמה. גם כשלא הייתי בפעילות, הגעתי כדי לצלם אותם. חיזבאללה בנו לאורך הגדר מגדלי תצפית, לשם הם מגיעים מדי פעם כדי לצלם את אזור הגבול והכוחות עם עדשות ענק. גם שם תיעדנו את הפעילים שלהם.
לשמחתי, כל הפלוגה הצטרפה למאמץ וצילמה את אנשי חיזבאללה, כשאת התמונות הפצתי ברשתות החברתיות. לתחושתי זה עבד, כי אנשי חיזבאללה התחילו להגיע רעולי פנים. אם ביום הראשון ראינו לא מעט מחבלים בפנים גלויות, בתוך שבוע זה כבר היה נדיר.
המחבלים של חיזבאללה הגיעו לגדר וחיפשו אותי
ואז קרה אירוע שקצת הטריד את הגדוד שלי. סרן במיל' לב גולובצ'ינר, סגן מפקד הפלוגה, ביקש לדבר איתי כשהוא נשמע מוטרד. הוא סיפר שיום קודם פעיל של חיזבאללה הגיע רעול פנים לגדר, גרם לסיור להגיע לנקודה שלו ואז שאל "איפה שי לוי". הם חשבו שהם לא שמעו טוב אבל זה קרה שוב, וזה קרה גם ביום שאחרי.
המשמעות של זה ברורה, התיעוד שהעליתי לרשתות החברתיות הגיע בדרך כלשהי לאותם פעילי חיזבאללה. מבחינתי זה היה ניצחון קטן. הם באו להציק לחיילים, לתעד ולאסוף מודיעין. פתאום יש מי שמציק להם בחזרה, מתעד אותם ועוד מעלה את זה לרשת. תחושת האי נוחות עברה פתאום גם לצד שלהם, וזה ששאלו איפה אני זו סוג של חותמת לכך. עין תחת עין, עדשה תחת עדשה.
הסיפור הזה חזר על עצמו לאורך כל הקו. במקומות בהם צה"ל בונה חומה גבוהה כחלק מפרויקט "מגן הצפון", חיזבאללה הגביהה את המגדלים שלו כדי שיוכלו לראות מה קורה בצד שלנו. גם כאשר הגיעו לאזור אנשי או"ם וצבא לבנון, אנשי חיזבאללה לא נרתעו מפעולת התיעוד וההטרדה של צה"ל. להטרדה הזו ישנה עוד משמעות חשובה עליה לא ניתן להרחיב, אולם בצה"ל מבינים שהדבר מייצר להם בעיה.
באחד המקרים שפעיל חיזבאללה הגיע על אופנוע לגבול, פתחתי מולו שוב ב"מלחמת מצלמות" ואז הגיעו למקום חיילים של צבא לבנון. אותו פעיל הצליח לייצר מתיחות בינינו לבין החיילים הלבנונים. פתאום ראינו אותם חובשים קסדות ונכנסים לעמדות ירי, כשהם מכוונים לעברנו את הנשק שלהם. מיד הגבנו בעמדות ירי משלנו וחלוקת מטרות. היו שם דקות ארוכות של מתיחות מצמררת, שהסתיימה כשהחלטנו להראות להם שאין לנו כוונה לפתוח במלחמה.
זה היה קו ארוך, רגיש וכזה שגרם ללא מעט חשש מפני מה שעלול לקרות בגבול הצפון. מזכיר שוב, כולנו היינו אנשי מילואים בעלי משפחות, שנחשפו בפעם הראשונה למצב החמור בגבול. שיא הפעילות היה הכניסה של הגדוד למובלעת. לאורך גבול לבנון יש מספר מובלעות שנוצרו מאילוץ של הקמת הגדר, לא על פי קו הגבול הכחול.
נכנסנו למובלעת וגילינו שחיזבאללה היה שם בלילה
מדובר בשטח ישראלי שנמצא מעבר לגדר וצה"ל נכנס לשם לעבודות תחזוקה, חישוף ובעיקר, הפגנת נוכחות. לפני כל כניסה כזו, מבוצע נוהל קרב שלא יבייש כניסה למלחמה וסד"כ הכוחות שמלווה את הכניסה גדול ומשמעותי.
המובלעות האלה מוקפות בעמדות של חיזבאללה. מה שלא פחות חמור הוא שלמרות שמדובר בשטח ישראלי, אנשי חיזבאללה נוהגים להיכנס לשם בלילות. לכן כל כניסה מלווה בכלבים של יחידת עוקץ, לוחמי יחידת ההנדסה המובחרת יהל"ם ורחפנים.
התפקיד של גדוד הצנחנים במילואים בו אני משרת היה לאבטח את העבודות של צה"ל בתוך המובלעת. וכמו על גדר הגבול, מיד עם הכניסה לשם הגיעו אנשי האו"ם, צבא לבנון וכמובן, הפעילים של חיזבאללה שתיעדו כל מה שקורה.
הנוכחות של אנשי האו"ם וצבא לבנון ממש לא הרתיעה אותם. זאת למרות שמדובר בהפרה של החלטה 1701 שהתקבלה עם סיום מלחמת לבנון השנייה, וקבעה שחיזבאללה לא יהיה מדרום לנהר הליטני. מעשית, החלטה זו אינה קיימת יותר, מלבד בארכיון של האו"ם.
הפעילות במובלעת כמו גם הקו הסתיימה בשלום. במהלך הזמן שבו תפסנו קו לא הייתה אף חדירה של מסתנן, הברחה פלילית של סמים ונשק ולא ניסיון פיגוע. זה לא מקרי. חיזבאללה חיפש נקודות חולשה ותורפה. אבל הם לא מצאו את זה בזמן שהגדוד תפס קו, ולכן הם אפילו לא ניסו.
"זאת השיטה שלהם. מי שיהיה מקצועי וחזק ירתיע אותם. הם יחפשו נקודה אחרת שם הכוח יהיה חלש ויכו", אמר לי הגורם הצבאי מגזרת הצפון כשדיברתי איתו מיד עם סיום הקו. דבר אחד ברור. אנחנו עזבנו את גבול לבנון וחזרנו להיות אזרחים אבל המצב שם נשאר מסוכן ונפיץ. מלחמה שם עלולה להיות רק עניין של זמן, למרות שצה"ל עושה הכל כדי למנוע עימות.
