מאז יצא צה"ל מרצועת עזה, מתקיימת סביב הגדר מלחמה יום יומית: מטענים, פצצות מרגמה, ירי צלפים והיתקלויות בלתי פוסקות עם המחבלים מצידו השני של הגבול. בדרך כלל אנחנו שומעים על כוח שריון שפגע במחבלים על הגדר או על מסוק שהשיב אש לעבר מקומות הירי, אבל על היחידה הכי פעילה, אלו שעושים את כל השירות שלהם על הגדר, כמעט ולא יוצא לנו לשמוע.
חיילי הגזרה מכירים אותם בשם "קומץ" – היחידה שמתקנת את הגדר אחרי הפעלת מטעני חבלה, ושאין כמעט אירוע שהיא לא שותפה לו; היחידה הראשונה מכוחות הקרקע שהגיעה במבצע עופרת יצוקה כדי לאפשר לכוחות לעבור; היחידה שקופצת לתקן, לטפל ולסדר בכל תקלה על הגדר; היחידה שאפילו במקום מושבה אין לה נחלה: המשרד שלהם, המגורים ואפילו מכולת הציוד כבר ספגו פצצות מרגמה ורסיסים.
"הגענו למצב שכמעט בכל עבודה אנחנו חוטפים"
רס"ב רן שלמה, מפקד יחידת קומץ של חטיבה צפונית באוגדת עזה, משרת בצבא מאז 1993, ונחשב ממקימי חוליות הגדר של האוגדה. "היחידה בנויה משתי חוליות גדר. אנחנו אחראים על החלק הצפוני של רצועת עזה, מהים עד אזור כיסופים", הוא מספר לפז"ם. "לאורך השנים הגדר משתכללת. אם אני זוכר את הגדר שלי לפני 20 שנה, זאת הייתה קופסת בקרה, שאם מישהו היה נוגע בגדר, מנורה צהובה הייתה נדלקת ומסמנת את המספר האזורי בו נגעו. לפי המספר הזה היינו מכוונים את הכוחות בשטח. היום כבר מדובר במעבדה שלמה של אלקטרוניקה מתוחכמת".
רס"ב רן מספר על ימי העבר, אז היו יורדים לטפל ולתקן את הגדר תוך שהחיילים לבושים מדים בלבד ולאור יום. עכשיו הימים האלה נראים מאוד רחוקים. "פעם היינו עובדים ביום, הייתי יורד ככה עם נשק לשטח ומבצע את העבודה. עם השנים הבנו שזה כבר לא יכול להמשיך. התחלנו להתמגן עם שכפ"צ, אבל לא קרמי נגד כדורים אלא רגיל. אחר כך עברנו לשכפ"צים נגד כדורים ועם קסדה על הראש. בהמשך זה הפך למיגון מלא ועבודה אך ורק בלילה עם פנס ראש. הגענו למצב שכמעט בכל עבודה אנחנו חוטפים. הרכב שלנו מלא בסימני ירי".
צוות קומץ של אוגדת עזה ספג הכול במהלך עבודתו על הגדר: מטענים, ירי צלפים, ירי פצצות מרגמה ובעצם כל דבר שאותו יכולים הפלסטינים לזרוק מעבר לגדר. "היה לנו מקרה שעבדנו על גדר שנפגעה, ובנס ראינו מטען. הם הכניסו לצינור ריק פצצת מרגמה והצמידו אליה פלאפון נוקיה ישן. רק בנס זה לא התפוצץ עלינו". לרס"ב רן לא חסרים סיפורים על ירי ומטענים. השירות הארוך שלו בגזרה הוא למעשה ההיסטוריה של הגדר.
"החיילים האלה חשובים לא פחות מלוחם שרץ קדימה, אם לא יותר"
ומי הם החיילים שמשרתים תחת פיקודו של רס"ב רן? "ההבדל בין החיילים שלי ללוחמי החי"ר ולשאר היחידות הקרביות שנמצאות פה מתבטא קודם כל בכך שהחיילים שלי עושים את כל השירות שלהם על הגדר, שלוש שנים. כשלוחמי החי"ר יוצאים לגדר הם נמצאים בתוך רכבים ממוגנים; החיילים שלי נמצאים על הגדר חשופים רגלית ולפעמים כשהם על סולם. החיילים האלה חשובים לא פחות מלוחם שרץ קדימה, אם לא יותר. לקח לצבא זמן, אבל בסופו של דבר נתנו לטכנאים שלנו הכרה כלוחמים. אנחנו הגענו למצב, מרוב שאנחנו על הגדר, שמזהים כל דבר חריג. כבר למדנו לדעת למשל שאם השדות של החקלאים מתפנים משהו הולך לקרות, וזה מה שקרה לנו באירוע האחרון".
האירוע עליו מדבר רס"ב רן הוא תיקון של הגדר בו השתתפו סמל ליאור חזן וסמל שחר הולצמן. "היינו מול הבסיס", נזכר סמל ליאור. "אנחנו עובדים, ופתאום שומעים שריקה ואז פיצוץ, אבל פיצוץ חזק, עם רתע מטורף. נבהלנו, לא הבנו מה קרה. ראינו עשן והבנו שירו עלינו פצצת מרגמה. אז למדתי שלא משנה כמה זמן אתה פה – אסור להיות שאנן".
"החלון הממוגן נסדק והבנתי שצלפים יורים עלינו"
סמל ליאור מעיד על עצמו כאחד שנלחם בכדי להגיע לצוות הגדר של עזה. בתחילה הצבא לא רצה לתת לו להיות לוחם, אך הוא לא ויתר, התעקש ונלחם עד שהגיע לצוות. "היה את האירוע באזור יפתח", ממשיך לספר לנו סמל ליאור על הסכנות. "זיהינו משהו, אבל אני לא התייחסתי. נכנסתי לרכב, ואיך שזה קרה, פוף, רעש של פיצוץ ואני רואה סדקים בחלון הממוגן. ירו עלינו צלפים. אחר כך ירי נוסף פגע בגלגל. התקפלנו לאחור עד שתפעלו את האירוע וכמובן שחזרנו אחר כך להשלים את התיקון".
סמל שחר משרת בצבא יותר משנה. גם הוא, כמו לא מעט מאנשי קומץ, יועד על ידי הצבא לתפקיד עורפי. הוא נלחם בצבא בכדי להיות קרבי, עד שהגיע ליחידת קומץ ופשוט התאהב בלוחמים ובעבודה.
שחר מספר על הפעם הראשונה שלו בגדר כחוויה מפחידה, אבל כזו שמאפסת אותך ומכניסה אותך מאוד מהר למציאות. "לפני ארבעה חודשים ירדנו לעבוד בשטח ועשינו בדיקות תקינות לגדר, עבדנו באזור של המזבלה. זה האזור הכי שנוא עלי, הוא מסריח, יש את העשן של הזבל ואין בעיה למקם שם צלף. ובאמת, תוך כדי עבודה שמענו יריות מהעומק. חשבנו שיש חתונה או משהו כזה, לא הרגשנו משהו מיוחד והמשכנו לעבוד. לקראת סוף העבודה אנחנו שומעים שריקות כאלה ורואים את האדמה קופצת. הבנו ששוב יורים עלינו.
"כיבינו את הפנסים ורצנו לרכב. לא שמנו לב, אבל תוך כדי ריצה גם נפלה פצצת מרגמה שירו עלינו. אחר כך ראינו את הסרטון של המצלמות: רואים אותנו רצים ואז שניות אחר כך רואים שהפצצת מרגמה נפלה בדיוק איפה שהיינו. התברר שזה היה מארב עלינו, היה מחבל שתצפת עלינו, צלף ובאזור אחר גם מרגמות".
מטעמי ביטחון מידע לא ניתן לספר איך, אבל צוות קומץ שספג את המארב היה בין השותפים לחיסול החוליה שביצעה את הירי.
"הלוחמים אומרים לנו: אתם משוגעים, אתם כמו ברווזים במטווח"
הפעילות האינטנסיבית סביב הגדר היא רק חלק ממה שהופך את השירות ביחידת קומץ לחוויה. סמל שחר מדבר על אווירה של משפחה: "אצלנו כל אחד דואג לשני, כולם אוהבים את כולם, ממש אחוות לוחמים". את החברות שיש בין אנשי היחידה אי אפשר לפספס. החיילים מבלים יחדיו גם כשהם באזרחות, ואלה שנמצאים בחופשה מתקשרים לחבריהם שנשארו בבסיס באופן קבוע. "אנחנו עובדים בשטח ומודעים לסיכונים. הלוחמים עצמם אומרים לנו, 'אתם משוגעים, אתם כמו ברווזים במטווח'. אני רואה את זה כעבודת קודש, שמירה על המדינה".
אנשי יחידת קומץ הם אלה שלמעשה סופגים ראשונים את הזעם של הפלסטינים, עליהם יורים והם הראשונים שנמצאים בסכנת חטיפה. כל אנשי היחידה איתם דיברנו לא התביישו לדבר על ציונות ועל תרומה למדינה. חשוב להם ליידע את תושבי האזור שלא משנה מה יקרה, הם תמיד יילחמו להיות שם. בדרך כלל אנחנו נשמע בחדשות על טיל או רקטה שנורו לאזור, אולי גם על התקלות כזו או אחרת. על הפעילות שלהם לא נשמע, על אותם האנשים שמבצעים עבודה סיזיפית על הגדר וכמעט תמיד סופגים אש. אבל זה בסדר, הם תמיד יהיו שם: "אנחנו לא זזים עד שהעבודה מסתיימת במאה אחוז והגדר תקינה".