דניאלה גלבוע נחטפה ב-7 באוקטובר מבסיס נחל עוז יחד עם חברותיה התצפיתניות לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר ונעמה לוי. אמה, אורלי, לא רצתה לצפות בתיעוד הקשה שפורסם אמש, אבל לא ממש הצליחה לחמוק מזה.

"לא ראיתי את הסרטון מההתחלה ועד הסוף. אני כן מכירה חלקים קטנים ממנו, חלקים שראיתי חודשיים אחרי האירוע", סיפרה אורלי הבוקר, "זה היה בשלב שחזרו החטופות וקיבלנו את המידע שדניאלה פצועה. עד לאותו רגע לא ידענו שהיא פצועה, רק מעדויות מבנות שחזרו. לחצנו על הצבא להראות לנו משהו מאותו יום ואז הראו לנו את החלק שדניאלה מדדה לכיוון הג'יפ. היא לא מצליחה לדרוך על הרגל כי נפצעה שם".

"את הסרטון עצמו לא העזתי לראות. אתמול, כשהייתי באחד האולפנים, הקרינו את הסרטון הזה. הסטתי את המבט, לא רציתי לראות אותו, אבל כן שמעתי את הסאונד. רק לשמוע את הצעקות ואת הקולות, זה מספיק נורא".

ההחלטה לפרסם את הסרטון לא הייתה קלה עבורך.
"עבורי ועבור המשפחות הנוספות. לצערי, הבנו שאנחנו חייבים לעשות את זה, כדי להחזיר את נושא החזרת החטופים לראש סדר היום ולגרום לממשלה שלנו לקבל החלטות להתחיל שוב את המשא ומתן, שבסופו אני מקווה שנראה אותן בבית. אנחנו מבינים שיש בצד השני גורם לא קל, בלשון המעטה, אבל הוא זה שמחזיק את הבנות שלנו. אם רוצים להתקדם, צריך גמישות מהצד שלנו. אנחנו יודעים שהגמישות הזאת נעשתה, אבל כל פעם התחושה שאנחנו מגיבים בדיליי וכשכבר מגיבים ומוכנים, הצד השני מקשיח את העמדה שלו עוד יותר. ככל שהזמן יעבור, זה לא פועל לטובתנו. הצד השני מבין שהכוח שלו גדול יותר, ולכן צריכים עכשיו לחתור לעסקה, אפילו שאנחנו מבינים שהמחיר לא קל. ככל שנחכה עם זה, נידרש למחירים גבוהים יותר. גם אם תהיה כרגע עסקה מצומצמת, לא כזו שכולם חוזרים מחר בבוקר, זה יפתח פתח לעסקאות נוספות".

ביום ה-107 פרסם חמאס אות חיים מדניאלה.
"בסרטון ראינו אותה משחקת את התפקיד. זה לגמרי נראה שהיא משחקת שם. עצם זה שהיא בכלל מסוגלת לשחק ולהישמע מאוד נחושה, מאוד עודד אותנו. אני מקווה שהיא מצליחה לשמור על כוחות ולהחזיק את עצמה. מאז הסרטון עבר הרבה זמן. אני לא יודעת מה המצב שלה היום. אני מקווה שהיא לא מאבדת תקווה. מצאתי פנקס שלה. לימדו אותה על השתלשלות העניינים שהייתה בעזה מהתקופה ששליט היה בשבי. היה כתוב שם ששליט היה בשבי חמש שנים. אני כל הזמן אומרת לעצמי, האם היא חושבת שזה גם הגורל שלהן? אני מקווה שהיא מצליחה לשמוע שצה"ל תוקף שם, שכן קורה משהו. אולי מספרים להן סיפור ששכחו מהן, שאף אחד לא עושה מאמץ להחזיר אותן. אני מקווה שהיא מאמינה שעוד מעט היא תהיה בבית".

מה היית רוצה שהציבור יעשה למענכם כרגע?
"ההחלטה לפרסם את הסרטון לא הייתה מופנית רק כלפי ההנהגה שלנו, אלא באיזשהו מקום גם כלפי העם שלנו. ככל שעובר הזמן, אולי מתוך מנגנון הגנה, אנשים מנסים שלא לחשוב על היום הזה, על ה-7 באוקטובר, על מה שהיה שם, על החטופים שנמקים במנהרות. נראה שהציבור פה קצת שכח. הסרטון נועד להזכיר לנו וגם לזעזע. זה מזעזע מה שרואים שם. הבקשה שלי זה להשאיר את זה בראש סדר העדיפויות, להבין שזה הדבר שהכי חשוב לעשות כרגע. צריכים להמשיך להדהד את המסר הזה כדי שזה יחלחל איכשהו כלפי מעלה למנהיגות שלנו, שיעשו כבר מה שצריך כדי להחזיר אותן ולגמור את הגיהינום שהן נמצאות בו".