לוחם שהוחזק במעצר ללילה בכלא 4 בו היה נתון בלחץ נפשי קשה וחווה התקף אפילפסיה, הוכר לאחרונה כנכה צה"ל.
החייל שירת בגזרות יהודה ושומרון, מצרים וירדן. סמוך למועד השחרור שלו מהצבא הוא הגיע לתחנת רכבת, העביר את התיק במכונת השיקוף ובתוכו התגלה רימון הלם.
הוא עוכב לחקירה על ידי המאבטחים במקום והמשטרה שהוזעקה לתחנה. לאחר מכן הועבר לטיפול המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח). בחקירתו טען כי אין לו כל מושג איך הגיע הרימון לתיק שלו.
הוא נחקר עד השעה 3:00 בבוקר כשלטענתו היה ער ברציפות מהשעה 6:00 בבוקר יום קודם לכן. לדבריו בקשתו מהחוקרים לנוח נענתה בשלילה והוא קיבל זמן שינה של שעתיים וחצי בלבד עד להשכמה.
על פי הצהרתו, הוא ביקש לראות רופא ותיאר בפניו את מצבו, שכלל לחץ נפשי כבד וכאבי ראש, אך בתום מסדר הרופא הוא נשלח להמתין למשפט. בתוך תא המעצר הוא חווה התקף אפילפסיה.
"חוויתי התקף פרכוסי, תוך איבוד הכרה וכתוצאה מהנפילה אף פרקתי את כתף שמאל. לאחר ההתקף התעוררתי בחדר מיון", שיחזר החייל.
הוא טופל בתרופות ואושפז במחלקה נוירולוגית שם אובחן כסובל מהתקף אפילפסיה ושוחרר כעבור מספר ימים.
"נותרתי ללא מענה"
"התגייסתי לצה"ל בריא לחלוטין ואובחנתי כסובל ממחלת האפילפסיה, עם פגימה בכתף שמאל", תיאר החייל את מצבו הבריאותי כיום. "אני נמצא במעקב רפואי, מטופל תרופתית ונוטל כדורים פעמיים ביום".
יש לציין כי החייל עבר בילדותו התקף פרכוסי בודד וטופל, אך מעולם לא אובחן כסובל מהמחלה, לא היה במעקבים רפואיים ואין במשפחתו כל רקע לתחלואה מסוג זה.
"כעת המחלה פוגעת באורח חיי, אני סובל מכאבים בכתף, מתקשה להרים משקלים ומוגבל בתנועה. בנוסף רישיון הנהיגה שלי נשלל", החייל מוסיף וטוען כי: "הן חוקרי מצ"ח והן הגורמים הרפואיים התרשלו בזמן שהתלוננתי על מצבי ונותרתי ללא מענה". תיק החקירה בעניינו של החייל נסגר ללא כתב אישום.
באמצעות עו"ד אלי סבן הגיש החייל תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל. לכתב התביעה צירף מסמכים בהם חוות דעת רפואית התומכת בטענותיו כי המחלה התפרצה במהלך שירותו הצבאי.
קצינת התגמולים החליטה להכיר בו כנכה צה"ל בשיעור כולל של כעשרה אחוז. עורך דינו הביע שביעות רצון מעצם ההכרה בחייל וציין כי מדובר בהחלטה תקדימית. "עד כה מדיניות משרד הביטחון היתה לא להכיר בקשר בין סטרס למחלת האפילפסיה", הסביר.
על אף ההחלטה בעניינו, החייל מתכוון לערער על גובה אחוזי הנכות, שכן לדעתו מגיעה לו הכרה הגבוהה משמעותית מהאחוזים שקיבל.