יונתן פרינס הוא לוחם בסיירת צנחנים שנלחם במלחמה בעזה, עד שנפצע באורח אנוש בדצמבר האחרון. הרופאים בשטח אמרו שלא ישרוד את הפינוי לבית החולים והחליטו לבצע ניתוח חירום בשטח - דבר שהציל את חייו. במשך תקופה ארוכה היה מרותק למיטה באשפוז וכעת הוא נמצא בתהליך שיקום ארוך וקשה.
הבוקר (ד'), פרינס התראיין בתוכנית של נסלי ברדה ושיתף על האתגרים איתם הוא מתמודד בתהליך השיקום, על הרצון למצוא אהבה ועל סיפור הפציעה: "הייתי עם המפקד שלי, ממש רגע לפני היציאה להתקפה בשג'אעיה. תוך כדי שאנחנו מדברים, היה בום מטורף. הדבר הבא שאני זוכר זה שעפתי לקצה השני של החדר, יש אבק ועשן סמיך, ריח חזק של שריפה. אני מסתכל על עצמי וקולט שנפצעתי, מאות רסיסים פגעו בי וכל הגוף שלי משפריץ דם".
"טיל נכנס אל החדר והמפקד שהיה לידי, עמית בונצל, נהרג. באותו זמן, הכוח של האנדרנלין מטורף ולא כואב לי כלום", המשיך פרינס לתאר את הרגעים הקשים שלאחר הפציעה. "אני מצליח לקום, כל הצוות שלי שמו לי שישה חוסמי עורקים שעצרו את הדימומים בידיים וברגליים. הם הפשיטו את כולי, ראו חור כניסה בחזה והבינו שהמצב חמור. פינו אותי הכי מהר שאפשר אבל הרופאים אמרו שלא אשרוד עד לבית החולים ושצריך לעשות ניתוח בשטח. פתחו לי את החזה והצילו לי את החיים. הייתי בהכרה והרגשתי שאני חייב להיאבק על כל נשימה. אחרי זה הגעתי לתל השומר, עברתי ניתוח של עשר שעות ומאז אני בשיקום ארוך. קיבלתי את החיים במתנה, צריך להרוויח אותם".
הספקת לדבר עם ההורים בדרך?
"נתנו לי, הייתי עם מלא מורפיום. אמרתי לאבא שלי שאני אוהב אותו, שאני בבית חולים כי נפצעתי ברגל והכל בסדר. רציתי להרגיע אותו".
איך היה להתעורר בבית חולים?
"כאפה של החיים, קשה ברמות. לפני רגע הייתי בעזה, חשבתי שאני מלך העולם. פתאום אני מתעורר מרותק למיטה בבית חולים ולא מצליח לזוז בכלל. אני לא יכול לאכול או לשתות, עשו בשבילי הכל. האחיות באות לקלח אותי, שזה הרגע הכי משפיל. פתאום כל עם ישראל מגיע וזה הכי כיף בעולם, לראות את כל העם מאוחד, ומבקר אותנו".
היו לך כוחות לקבל אנשים בהתחלה?
"זה היה קשה, אבל ידעתי שזה מה שעושה להם ולי טוב. שכל חייל פצוע יחליט מה שמתאים לו, אני חושב שבתור אזרחים במדינת ישראל זה מאוד חשוב. יש אנשים שזה עושה להם טוב. המלחמה לא נגמרה, יש לנו המון פצועים בתל השומר. אני אמנם כבר בחוץ אבל אני נמצא שם ומבקר אותם".
מה גילית על עצמך שלא ידעת בחצי שנה האחרונה?
"אני מעריך את החיים הרבה יותר. אחרי שאתה כל כך קרוב למות, אתה מעריך כל דבר קטן שקורה לך. קיבלתי פרופורציות ואני פחות מתרגש מדברים".
מה היה החלק הכי מאתגר בשיקום?
"הכאבים זה דבר שעובר, עד היום יש לי כאבים ואפשר להתמודד איתם. אבל להיות מרותק למיטה, להפוך מבן אדם אקטיבי למרותק ושצריכים לעשות הכל בשבילו, זה היה החלק הכי קשה".
מה החלום הגדול?
"לעשות כמה שיותר טוב למדינה ולאנשים שחיים פה. אני מעביר הרצאות על הסיפור בזמן שאני בשיקום. אני מספר את הסיפור על הפציעה ואיך מתמודדים עם קשיים. יש המון פצועים בגוף כמוני, אבל יש גם פצועים בנפש שאין להם צלקות. הם לא יכולים להיות כמוני ולהתראיין, צריך לזכור אותם ולהיות יותר סובלניים אחד כלפי השני. ככה נצליח להוציא אותם מזה".
חברי הפאנל שהיו באולפן הוקסמו מהאופן שבו פרינס דיבר והחמיאו לו על הדרך שעבר בשיקום. כשנסלי ברדה גילתה שלפרינס אין בת זוג, מיד פעלה: "שערורייה שאין לך חברה. היינו צריכים לפתוח את הריאיון בזה, חבל שלא ידעתי מראש. תתכונן, הרשתות החברתיות שלך הולכות להתפוצץ היום", אמרה ופרינס שיתף: "חייב אהבה. מישהי שמחה, אנרגטית, אופטימית, שאוהבת את החיים ורוצה לטרוף אותם".