עם כמות הפעמים ששומעים פה את המילה "הפתעה", אפשר לחשוב שאוסף הכומתות הסגולות הזה נמצא בדרך לשיט תענוגות על סיפון "מג'יק 1", כולל ארוחת בוקר מפנקת והופעה של דודו אהרון. אבל זה לא המקרה. כשהמפקדים של קורס הקומנדו של גבעתי אומרים "הפתעה", זה פשוט אומר שחניכי הקורס הולכים לעבוד שעות נוספות. ליתר דיוק, ללכת שעות נוספות. הרבה שעות נוספות.
הרעיון מאחורי הקורס יוצא הדופן, שזהו המחזור השישי שלו, הוא לאסוף את הקצינים המבטיחים של החטיבה, להוריד מעליהם לכמה שבועות את עול הפיקוד, ובמקביל לפתח אותם כקצינים לוחמים. "החטיבה רוצה לפתח את דור המ"פים הבא", מסביר סגן מפקד הקורס, סגן עידן גלילי. "אנחנו מחזירים אותם קצת להיות חיילים, ומכשירים אותם בתכנים נוספים כמו הסוואה, לחימה בשטח בנוי וקרב מגע. הרבה קרב מגע".
התוכנית לתרגיל סיכום הקורס היא לחכות עד ש-11 החניכים – כולם קצינים בדרגת סג"ם או סגן – יסיימו את ניווט הלילה שלהם באבו גוש. לאחר מכן הם יעברו תרגול קרב מגע קצר וילכו לישון, ואז, כמובן, תגיע ההפתעה: אף אחד לא הולך לישון; במקום זה הם ילכו עד הר הטייסים עם 50 קילו על הגב.
וכך זה מתחיל. חמשת החניכים הראשונים מגיעים בדיוק כשמאמן הקרב מגע שלהם, יונתן עבאדי מחברת "אקספרט", מסיים להכין להם בניין מלא הפתעות. הבניין, תחנת משטרה ישנה, ישמש כדי לתרגל טיהור בניין, ואז התמודדות עם מתפרעים חמושים. ערב יום שישי סטנדרטי. "כל הקורס הם עבדו מאוד קשה, ועכשיו זה מתנקז לשבוע אחד מסכם", מסביר גלילי, בוגר המחזור הקודם. "התרגיל שהם עומדים לבצע עכשיו, למשל, שמור בדרך כלל ליחידות מובחרות, וזה פוקח עיניים. זה אולי קשה בהתחלה, כשלוקחים ממך את הפיקוד והופכים אותך שוב לחייל, אבל יש בזה גם משהו נחמד. עכשיו אתה דואג להיות קצין טוב יותר. עכשיו אתה משקיע בעצמך לשם שינוי".
הם יעבדו עד שייגמר האוויר, ואז נתקיל אותם
מחוץ לתחנת המשטרה הנטושה, סג"ם ענאן פארס וסגן ירדן ברוך מתכוננים להיכנס ראשונים. הם לובשים שוב את הווסטים הכבדים וחוסמים את קני הרובים. הם נמצאים רק יום אחד בתוך התרגיל המסכם, אבל זה הספיק להם כדי ללמוד לא להיות מופתעים מהפתעות. "אני כבר יודע מה זה אומר להיכנס לבניין עם נשק חסום", מחייך פארס. "זה אומר שהולכים לקרוע לנו את הצורה" (למען ההגינות, פארס לא אמר 'את הצורה', אבל גם לנו יש קווים אדומים). "עד עכשיו דימינו הליכה אל היעד", מתאר מפקד הקורס, רס"ן ירון סימסולו. "עכשיו אתם נכנסים לכפר ואנחנו נדמה תרחישים שונים. תשמרו על ערנות", הוא מחייך אליהם, ומוביל את פארס וברוך אל תוך התרגיל.
"הרעיון פה הוא שהם יעבדו תחת לחץ", מסביר עבאדי, שליווה את הקורס בשלושת השבועות האחרונים, בזמן שצמד הלוחמים מטהרים חדרים בזה אחר זה. "הם יגיעו אליי ויעבדו עד שייגמר להם האוויר, ואז יבואו מתקילים עם סכינים ואלות. הם עשו דברים דומים בעבר, אבל אין שני תרגילים זהים לגמרי". קריאת ה"אש" האחרונה נשמעת. סג"ם פארס נשאר באחד החדרים, בזמן שסגן ברוך הולך בעקבות עבאדי אל תוך הרחבה הפתוחה.
"תתמודד עם מה שנביא לך", עבאדי מסביר לקצין הצעיר. "אני רוצה לראות אגרסיביות, אבל נשלטת". ברגע שעבאדי מסיים לדבר, שני קצינים שהומרו למתפרעים אלימים מופיעים מאחורי אחד מקירות האבן. ברוך מכה את הכריות שהם מחזיקים בזריזות, ומרוקן את מלאי האנרגיה. "סכין", צועק המאמן, ומאחד החדרים הרחוקים מתחיל לרוץ "מחבל" חמוש בסכין גומי אדומה. ברוך משכיב אותו על הרצפה ומוציא את הסכין מידו, בדיוק כש"מחבל" נוסף מגיע, מזנק עליו ומפיל אותו לרצפה. רס"ן סימסולו מחייך מהצד בסיפוק. "תהפוך אותו, ירדן!" הוא מתקרב לשניים וצועק.
התרגיל מסתיים בהצלחה, ועכשיו תורו של פארס. הוא נכנס לרחבת האבן בצורה מעט שונה מסגן ברוך, עם הידיים מתנופפות באוויר וקריאות מתגרות. עם שני המתפרעים הראשונים הוא מתמודד בקלות (כל כך בקלות שעבאדי נאלץ לצעוק עליו פעמיים שיפסיק להעיף אותם על הרצפה). המדריך מחליט לאתגר אותו ומורה לכל ארבעת ה"מחבלים" להגיע בבת אחת. הוא זורק בעיטות ואגרופים, מכניע את כולם בהדרגה. ג'קי צ'אן לא היה עושה זאת טוב יותר.
התרגיל מסתיים כשהצוות השני של החניכים מגיע לנקודת האיסוף. הם נכנסים בזה אחר זה אל הבניין, האחרונים מלווים בקריאות המואזין המקומי. "הייתם אמורים לישון עכשיו קצת, ואז להיות מוקפצים", מודה רס"ן סימסולו ומביט בשעונו. "אבל כבר מאוחר מדי, אז תעלו על ציוד ותתחילו ללכת להר הטייסים". הפתעות, כבר אמרנו?
מתעפצים בהליכה
שוב בצוותים, החניכים מתחילים את הניווט להר הטייסים בסד"כ חסר; סג"ם פארס, כתוצאה ממאמץ יתר בשילוב עם הקור, נכנס למצב של חשש להיפותרמיה, ונאלץ להישאר הפעם מאחור. אחרי שהעירוי חובר הוא ממהר לסמן באגודלו שהכול בסדר, הוא עוד ישוב. בינתיים, מתקרבים שאר הקצינים לנקודת האיסוף, שם יבצעו מארבים עד שיירד הלילה, ובין לבין ינסו להשלים כמה שעות שינה חסרות. "אני חושב שזה ייגמר בחמישי בבוקר", מנסה סג"ם אשד שרתיאל לחזות את המשך התרגיל המבלבל. "אבל האמת היא שאי-אפשר באמת לדעת. ההליכות הארוכות בלילה זה מה שהכי מתיש. אתה מוצא את עצמך מתעפץ תוך כדי הליכה", הוא מחייך בעייפות.
שני הצוותים מגיעים להר הטייסים, וכמה שעות מארבים מאוחר יותר, הם מתייצבים שוב מול רס"ן סימסולו, לקראת הניווט הרביעי והאחרון. "אתם הולכים להגיע לגשר הזה, ולמקש אותו כדי למנוע מעבר כוחות דרכו", הוא מצביע על המפה הטופוגרפית ומשווה את הפעולה לזו של סיירת הצנחנים במלחמת יום הכיפורים. משם ימשיכו לנקודת המפגש הראשונה, ואז עוד 20 קילומטר עד שיגיעו לעמק האלה. 12 שעות – זוז.
הצוותים מתפצלים לשני כיוונים שונים. אחרי כמה מאות מטרים, הם יורדים מהשביל המסומן אל הבוץ שנוצר מהגשם שירד שלשום. "חוץ מזה שאנחנו סוחבים 50 אחוז ממשקל הגוף, רק הבוץ מוסיף עוד חמישה", מסביר סגן ברוך, "אבל זה חלק גדול מהתכנים שמעבירים לנו בקורס, וזה מאוד מלמד. התרגיל המסכם קשה פיזית, אבל לפחות אנחנו באזור יפה". הוא מעביר מבט אל צמרות העצים הפרוסות מתחתיו.
את התוצאות של הקורס האינטנסיבי, הוא מאמין, יהיה אפשר לראות ברגע שהוא יחזור לפקד, ויעביר את מה שלמד הלאה. "זה כיף לצאת מהלופ הזה של הפיקוד. כשהפוקוס עליי, זה גם לטובת החיילים שלי", הוא אומר. "לדעתי, אני אוסיף אימוני כושר וסוגים שונים של מטווחים מיוחדים, בדומה למה שעשינו כאן".
כעבור כמה שעות הליכה, מלוות במחרוזת שירים בניצוחו של סגן אבי חלפה, אפשר לשמוע רעש מים זורמים. הצוות עוצר. הגשר אמור להיות קרוב ואחד החניכים נשלח קדימה לבדוק. כשמפסיקים ללכת, הרוח פוגעת בזיעה הקרה ומקפיאה את הגוף במהירות. "אודי, כשאנחנו יוצאים מפה, אני קונה לך קפה ומאפה שקדים", מבטיח סגן חלפה לסגן אוהד נבו. סגן נתנאל פרץ (שחלפה מתעקש לקרוא לו "פרי"), קופץ על המציאה: "וואי, תודה חלפה", הוא מחייך. "נראה לך שתקבל?!" צועק חלפה מיד, "אתה תוציא בינתיים את המוקש".
הם ממשיכים ללכת, הפעם בצורה מבצעית יותר, נטולת שלמה ארצי. כשהם מגיעים לגשר, הם אוספים שק שחור גדול שעל אודותיו קיבלו מודיעין – ושבעתיד הקרוב יתגלה כמלא ממתקים – וממשיכים בעלייה הארוכה והתלולה אל נקודת המפגש. שם חובר אליהם סג"ם פארס, כפי שהבטיח, ויחד הם ממשיכים את ההליכה הארוכה עד עמק האלה. "אני מאוד נהניתי", אומר סגן נעם קריימר, שמסרב, לאורך כל התרגיל, להראות סימני מאמץ. "עכשיו מגיע החלק הקשה".
הבסיס של להיות לוחם
ההליכה מסתיימת בשש בבוקר, והלוחמים מרוויחים כמה שעות קצרות של שינה. אחרי שהוא מעיר אותם, סימסולו גורר אותם לניווט נוסף, אחרון בהחלט, במעלה הר סמוך. אבל – תודו שלא צפיתם את זה – הפתעה! את החלק האחרון והקשה ביותר של העלייה, יעשו הקצינים כשהם נושאים אלונקות. כיאה לסיום מרשים, הם מחכים עד עשרת המטרים האחרונים כדי להגביר קצב ולשיר את המנון החטיבה בריאות מתאמצות. אחרי "עלה קרב" קצר, הם מורידים את האלונקות ומקבלים מסימסולו את המקבילה השימושית לסיכת סיום קורס – סכין קומנדו. "זה מייצג את הבסיס של להיות לוחם", הוא מסביר כשהוא עובר ביניהם, לוחץ ידיים ומעניק את הסכינים. "עשיתם עבודה מעולה, וכולכם הרווחתם את זה".
בזמן שהחיילים שלו בוחנים את השלל, סימסולו לוקח כמה דקות להסתכל על הקורס הראשון (והיחיד עד כה) שהעביר. "זה היה מדהים", הוא מתחיל. "התנסיתי ועשיתי הרבה דברים בשירות, אבל העבודה עם הקצינים הצעירים, כבר לא צעירים כל כך, על בסיס הרבה לקחים שלמדתי על בשרי – זה פשוט כיף".
מלבד החוויה, רס"ן סימסולו מבטיח שהקורס עושה את שלו, ומסביר שהוא הכרחי כמעט לכל חייל ובכל חטיבה. "קצין לוחם, ובמיוחד מ"מ חי"ר, זה תפקיד שצריך להתמקצע בו", הוא אומר. "הקורס מאוד קשה ואינטנסיבי, אבל הקצינים כל הזמן רצו לעבוד וממש שתו את הידע. בתפקיד הבא שלי אני אהיה סמג"ד באחד הגדודים בחטיבה, ואם הם יישארו בצבא אני בטח אפגוש אותם פה ושם".
החניכים מקפלים את האלונקות ויורדים מההר לכיוון המיניבוס שייקח אותם לארוחת הסיום בתל אביב. חלקם עדיין מתקשים להתאושש מהטראומה שחוו, וממשיכים לתהות איפה יתקילו אותם עכשיו. סגן נבו, מצדו, מעדיף להיות אופטימי. "לפעמים בסוף", הוא טופח לחלפה על השכם, "זה פשוט נגמר". האמת היא שזה ציטוט מצוין לסיים איתו, אבל מה שקרה זה שסימסולו עשה עיקוף קטן בדרך למסעדה, והוריד את החניכים הרדומים אצל רן נקש, רמ"ד קרב מגע בצה"ל בעבר, ובעל תארים עולמיים באגרוף בהווה. נקש, גם הוא חבר בצוות של חברת "אקספרט", תכנן לחניכים אימון קצר שיוודא שכולם זוכרים את מה שהם למדו. אבל ממש אחרי זה, כולם הלכו למסעדה. הפתעה!
