שני אירועים שקרו השבוע הותירו את המדינה כולה בהלם וכאב רב. בר כלף, הלום קרב שלא קיבל הכרה ממשרד הביטחון הצית את עצמו למוות ויום אחרי שנקבע מותו, אור דוניו, שגם הוא סבל מפוסט טראומה בעקבות שירותו הצבאי, התאבד. בתוך הקהילה הזאת, שלא מקבלת הכרה מהמדינה וסופגת כל כך הרבה אבידות, יש עוד קהילה שמושתקת אף יותר - הלומות הקרב. בריאיון ל"גלית ואילנית", סיפרו לורן דגן עמוס, לוחמת לשעבר בקרקל ומי-גל אבינועם, מ"כית טירונים לשעבר, על הכאב היום יומי והרצון העז להכרה ואחריות מצד המדינה.

לצידן התראיינה מיכל פעילן, כתבת חדשות 12, שחוקרת את הנושא לעומק וליוותה את שתיהן כבר לפני שנתיים בכתבה מיוחדת שעשתה בנושא. נתון מזעזע שעלה השבוע לכותרות, מדברת על יותר מ-20 הלומי קרב שהתאבדו מאז המקרה של איציק סעידיאן שזעזע את כל המערכת. "את הנתונים האלה משרד הביטחון לא מאשר. הם מגיעים מתוך הקבוצות של הלומי הקרב, זה המספרים שמדברים עליהם. לפעמים המשפחות עצמן מעדיפות לא לדבר על זה. זו דילמה, מצד אחד מרגישים מחויבות לדבר על זה ולהציף את זה כדי שזה יטופל. מצד שני יש חשש שזה יעלה טריגר לאנשים שמתמודדים עם אותה סיטואציה כמו במקרה של אור ובר", שיתפה פעילן.

כשפגשת את הלומות הקרב בכתבה מה הכי הפתיע אותך?
"זה הגיע אחרי תקופה שליוויתי הרבה הלומי קרב. יותר אנשים הפסיקו להתבייש והתחילו לדרוש לקבל סיוע. יש פה עולם שלם של נשים, שמתמודדות עם הלם קרב וזה כל כך אינדיבידואלי להיות אישה באירוע הזה. אגף השיקום עוד ניסה למצוא את עצמו בלסייע לגברים הלומי קרב, נשים בכלל לא היו במשוואה".

מי-גל, כשאת שומעת על הלומי קרב שמתאבדים, זה משמש טריגר בחיים שלך?
"צריך להתייחס לתקופה שבה זה פוגש את ההלום קרוב. אני פצועה שנים רבות ומטופלת בצורה שגרתית, פסיכולוגית ופסיכיאטרית".

תוכלי לשתף מה את עברת בשירות שלך?
"נפצעתי באינתיפאדת אל אקצא. בקבוק תבערה שהושלך לעבר אוטובוס שנסעתי בו עם חיילים, פגע לי בראש. נפצעתי פציעה פיזית ונפשית. בשנים האלה לקח הרבה יותר זמן מאשר היום להיות מוכר על ידי אגף השיקום של משרד הביטחון. השיקום הנפשי והחברתי והדרך שבה אנחנו מתייחסים אל עצמנו וחושבים שהחברה תופסת אותנו, אלו היו המוקדים היותר בעייתיים באותם השנים. אני רוצה לקוות שזה קורה פחות היום בעקבות החשיפה הזאת, אבל אני כן בטוחה שהרבה אנשים עדיין מרגישים בושה גדולה. לכן אני חושבת שלדבר על זה, זה התרופה הכי גדולה ומשמעותית".

הרגשת שאת הולכת לאיבוד?
"חד משמעית. כשאני נפצעתי, העולם הזה של נשים פצועות צה''ל כמעט ולא היה קיים והוא בקושי קיים גם היום. אחרי שמיכל ראיינה אותי נפל לי אסימון מאוד גדול והבנתי שאחרי כמעט 21 שנות פציעה, שום דבר לא השתנה בנוגע לנשים בעולם הזה. אז החלטתי לעשות מעשה, מה שאני לא מצאתי כפצועה צעירה, אני אעשה עבור נשים אחרות. זה עולם שלם שלא מקבל מענה כי הצרכים שונים במהות שלהם".

לורן שנלחמה כדי להגיע לגדוד קרקל ולהיות לוחמת בצבא ההגנה לישראל, מדגישה את הקושי שבלהבין בכלל שיש טראומה: "נפצעתי במכות במחסום במהלך תפקיד. בדיעבד ההורים שלי סיפרו לי שבמשך חודש שלם לא ישנתי והייתי בוכה מלא וצורחת בלילות. כל הזמן חשבו שזה פיזי, עשיתי פיזיותרפיה והגעתי לתל השומר, אמרו שיש פה משהו שקשור למערכת העצבים. שלחו אותי לנוירולוג והוא קבע תוך שנייה חד וחלק: 'לילדה יש פוסט טראומה'".

שתפי אותנו באירוע שקרה לך.
"זה היה סיום של משמרת במחסום. הגיעו שתי פלסטינאיות שהיו צריכות לעבור בבידוק של ההולכי רגל, אבל הן התחברו איך שהוא אל תוך רחב וזיהינו את זה. הן פשוט התחילו להתעמת איתנו ואי אפשר היה לירות כי היה חשש שיש עליהן מטען. נשארתי עם שתיהן לבד, על הרצפה".

כמה זמן לוקח מהרגע שאת שומעת את הנוירולוג אומר שיש פוסט טראומה, עד שאת משלימה?
"המסביב אומר את זה כל הזמן. באמת קיבלתי את זה על עצמי בתהליך עם הכתבה של מיכל. רק אז הבנתי את המשמעות, שזה לפני שנתיים בערך".

איפה זה פוגש אותך ביום יום?
"זה מאוד אינדיבידואלי. זה לא קטיעת רגל שאפשר לראות את זה והכל. היום אני יודעת לנהל את זה ואני יודעת שאצלי העוצמות יותר גבוהות. לפעמים התפיסה שלי את המציאות, אם צועקים עליי או שאני שומעת ביקורת מבחינתי אני במחסום ומישהו מרביץ לי. גם אם אני לא חושבת על זה בבירור, אני מרגישה שמשהו קורה. אבל אני מנהלת את עצמי, היום אני אמא, סיימתי דוקטורט".

כשפגשת את הלומות הקרב מה הכי הפתיע אותך?
"זה הגיע אחרי תקופה שליוויתי הרבה הלומי קרב. יותר אנשים הפסיקו להתבייש והתחילו לדרוש לקבל סיוע. יש פה עולם שלם של נשים, שמתמודדות עם הלם קרב וזה כל כך אינדיבידואלי להיות אישה באירוע הזה. אגף השיקום עוד ניסה למצוא את עצמו בלסייע לגברים הלומי קרב, שנשים בכלל לא היו במשוואה".

תגובת משרד הביטחון: "רפורמת 'נפש אחת' שמוביל אגף השיקום שיפרה באופן משמעותי את השירות והטיפול בנכי צה"ל ומבקשי ההכרה, בדגש על מתמודדים עם פוסט טראומה. למעלה מ-90 מענים ושירותים חדשים כוללת הרפורמה, ומגוון רחב של טיפולים נפשיים לנכי צה"ל בכלל ומתמודדי פוסט טראומה בפרט. אגף השיקום מתמודד ועוסק בכל יום במניעת אובדות והמענים ושיטות ההתערבות והטיפול שפיתח בשנתיים האחרונות הצילו חיים רבים".