עם צבעי פנים, ווסטים עם ציוד מלא ודגלי ישראל, לוחמי ולוחמות קרקל סיימו מסע של 20 ק"מ שסיכם הכשרה ארוכה, ולמעשה סיכם את המוכנות שלהם להתמודד עם האיומים בגבול מצרים. תחת פיקודה של סרן קסושה לוין, מפקדת פלוגת קרקל מרץ 2015, הם צעדו עם דגלי הגדוד שהונפו בגאווה. "גדוד שקיים כבר 11 שנים והספיק לצבור מורשת מרשימה", אמרה לנו מפקדת הפלוגה שעות אחרי שסיימו את המסע.
בשנים האחרונות גדוד קרקל, שמוצב בגבול מצרים, צבר לא מעט הצלחות מבצעיות. זה מתחיל בתפיסות רבות של מבריחי סמים, תפיסה של אנשים שהיו מבוקשים על ידי השב"כ ומניעה של עשרות פיגועים. בימים אלה ממש הם מתכוננים לאיום החדש שצובר תאוצה - דאע"ש בסיני. נראה שכולם יודעים שפיגוע מצדם הוא רק עניין של זמן, לכן הלוחמות והלוחמים של קסושה היו בני המחזור הראשון שהתאמנו בלחימה בשטח בנוי וטיהור מבנים, ממש כמו הקולגות שלהם מצנחנים וגבעתי.
כאמור, ההכשרה הזו הסתיימה ביום רביעי השבוע, לאחר השלמת מסע הכומתה. סרן לוין סיפרה "המסע עבר ממש טוב והיה מעולה. הלוחמים נתנו את הכל והלכו בקצב מצוין". היא סיפרה כי את המסע הם התחילו "מגבול מצרים באזור של עזוז והמשכנו עד לתל ניצנה, כשסיימנו בעתיקות של ניצנה. מקום טוב לסיים בו את המסע כשהייתה עלייה ממש יפה בסוף. כמובן שהם גם טחנו אלונקות בסוף המסע".
"כל שבוע למדנו משהו חדש"
מי שטחנה שם לא מעט, היא רב"ט אליזבתה ירמקוביץ, שנבחרה להיות קשרית המ"פאית. "הלכנו 20 ק"מ לא פשוטים, הרבה עליות וירידות, אבל היה ממש טוב וגם כיף", היא מספרת. את תפקידה כקשרית של מפקדת הפלוגה, היא הגדירה כ"חשוב וגם כיפי. לרוץ ממחלקה למחלקה ולעזור למי שצריך, להעביר הודעות ולעשות כל מה שהיא (סרן לוין) אומרת לי. לראות שכולם בסדר, הולכים בשקט ומרגישים טוב".
מבחינתה, המסע היה סיום של דרך קשה, אבל גם התחלה של תפקידה כלוחמת: "לא עשינו את זה סתם. יש פה מטרה - להגן על המדינה. כשאתה עושה משהו כל כך חשוב, זה נותן לך תחושה טובה". היא מוסיפה כי "ההכשרה הייתה מאוד קשה. אבל עברה לנו ממש מהר. כל שבוע למדנו משהו חדש, השתפרנו והתאמנו כדי לעשות הכל טוב יותר".
במהלך השיחה, התברר שרב"ט ירמקוביץ הייתה יכולה להתגייס לשרות מקוצר בצה"ל, מתוקף היותה עולה חדשה, ובנוסף הייתה לה אפשרות להתגייס כספורטאית מצטיינת, מה שהיה מוביל אותה לשרות קליל. למרות זאת, היא חלמה על שרות קרבי, במיוחד בקרקל.
"עליתי לארץ לפני שנתיים מבלרוס, ובסוכנות היהודית הסבירו לנו שבנות יכולות להתגייס לצבא ולהיות לוחמות", היא מספרת. הקטע הפיזי זה משהו שאני ממש אוהבת. בדקתי באינטרנט לאן אני יכולה ללכת ומה שהכי עניין אותי זה קרקל". היא מספרת שקרקל ענה על הצפיות שלה, "אף פעם לא היתה לי שביזות ולא שאלות של למה התגייסתי. כשיש לי מטרה אני הולכת ועושה. אצלי אין רגעים של פחד משירות קרבי ומה שיכול להיות, אולי היה ועבר לי".
על השאלה למה בחרה שלא להמשיך בתחום הספורטיבי אמרה, "שיחקתי הרבה שנים כדורסל בבלרוס ובארץ והשתתפתי בתחרויות. אני מרגישה שנתתי שם את הכל ושעכשיו אני צריכה לתרום למדינה. בהתחלה עוד השתתפתי באימונים, אבל הבנתי שהצבא זה מקום יותר חשוב". כבר עכשיו, עוד לפני שעלתה לגדוד, היא מספרת שבכוונתה לצאת לקורסי פיקוד ולהיות קצינה קרבית בצה"ל.
"למדו איך להילחם יחד, ככוח"
סרן לוין הוסיפה ש"מדובר בחיילים שהתגייסו לפני חצי שנה, שעברו טירונות ואימון מתקדם שהסמיכו אותם להיות לוחמים. הם קיבלו מיומנות בלחימה וכמובן שלמדו איך להילחם יחד, ככוח". היא מסבירה כי מרגע זה, הם כבר לוחמים לכל דבר ועניין: "הפלוגה מתפצלת והם מתפזרים בין הפלוגות הוותיקות של הגדוד, מתחילים לתפוס משימות". מבחינתה, אין ספק שהם מוכנים ללחימה, "ואני חותמת עליהם ובטוחה שהם יעמדו בכל משימה שיידרשו לה".
כידוע, קרקל מורכב מלוחמים ולוחמות, ולדבריה של סרן לוין, הפיקוד על פלוגה משולבת הוא "חד משמעית חוויה בלתי נשכחת. לגדוד יש מורשת ארוכה של תפיסות והיתקלויות, כשאני לא רואה הבדלים בין בנים לבנות. אצלנו כולם שווים, כולם עושים בדיוק אותו הדבר. זה גם מה שמצופה מהם". סרן לוין תסיים את תפקידה כמ"פ הכשרות ותתמנה בימים הקרובים למפקדת פלוגה מבצעית, שם היא תפקד על חלק מהלוחמים והלוחמות שהכשירה.
אם תשאלו את הלוחמות והלוחמים של הגדוד, האם קרקל זה סיפור הצלחה, הם ישלחו אתכם לפרסומים של צה"ל ולהחלטה להקים עוד שני גדודים מעורבים: אריות הירדן וברדלס. לסרן לוין אין שום ספק שהגדוד מוכן לכל צרה שלא תבוא, מתי שלא תבוא.
עוד ב- פז"ם: