בימים אלה, מתאוששת מדינת ישראל מגל ראשון של קורונה ומתמודדת עם ההשלכות הכלכליות החמורות. גם צה"ל, שאין קונצנזוס ישראלי גדול וחזק ממנו, עושה בדק בית ונערך לקראת התמודדות עם מציאות חדשה וחשש מגל שני שעתיד לבוא.
משבר הקורונה, שגרם לגופים רבים לשנות את פניהם ודרכי פעולתם, מהווה הזדמנות פז, אולי בלתי חוזרת, עבור ממשלת ישראל - כמו גם עבור צה"ל עצמו - לבחון ולנהל דיון אמיתי בשאלת מודל השירות: "צבא העם" מול "צבא מקצועי".
מאז הקמתו, לפני כ-70 שנה, מתנהל צה"ל במודל "צבא העם". מודל זה כופה גיוס חובה על כל האוכלוסייה בהגיעה לגיל 18, עם יוצאים מעטים מהכלל. מודל זה התאים מאוד לראשית המדינה, כאשר מספר האזרחים היה מועט ביחס לצרכים הביטחוניים של ישראל המתפתחת.
אך כיום, בשנת 2020, כאשר ברור כי אין שיווין בנטל (כ-40% בלבד מכלל האוכלוסייה מתגייסים וכ-18% אינם מסיימים את שירותם הצבאי) ותחת השפעת נגיף הקורונה והפגיעה הכלכלית העצומה שלו, אולי כדאי להצטרף למרבית מדינות העולם המערבי, שאימצו בהצלחה את המודל של "צבא מקצועי".
הגישה במודל זה הינה שבדיוק כמו רופא או מורה - חייל הוא מקצוע נרכש אותו יש ללמוד ולפתח לאורך זמן. ההתמקצעות של החיילים הופכת את הצבא לאיכותי יותר, והוא יכול להסתפק בפחות חיילים (איכות לעומת כמות) – ועדין להישאר חזק כמקודם ולמלא היטב את יעדיו.
היעילות לא באה על חשבון האיכות או העוצמה הצבאית. החיילים, מצידם, רואים בשירות הצבאי קריירה - ולא משימה זמנית, הם משרתים בצבא מבחירה ולא מכפייה, וזוכים לשכר הוגן עבור עבודתם. בדיוק כפי שרופא מנוסה שבחר במקצוע הרפואה כקריירה ישפר את כישוריו עם השנים, כך גם חייל בצבא התנדבותי מקצועי ישפר את כישוריו וכפועל יוצא - את עוצמתו של צה"ל.
פרט לכך, בימים של מצוקה כלכלית במשק חשוב גם לציין כי המעבר לצבא מקצועי גם נחשב לכלכלי יותר. למעלה מ-72 מיליארד ש"ח מתקציב מדינת ישראל מוקצים למשרד הביטחון; רובו ככולו – לצה"ל. האם אין מקום להתייעלות?
כל עוד אנו עוסקים בצבא בגודל קטן עד בינוני, כמו צה"ל, העלויות של הפעלת צבא מקצועי נמוכות מהעלויות של הפעלת צבא חובה (פרופ' אשר טישלר, תא"ל במיל' ד"ר ששון חדד).
מעבר לצבא מקצועי גם ייצר חיסכון עצום למשק. גיוס החובה מוציא כוח אדם בהיקף גדול מהשוק האזרחי, מציב אותו בכפייה בשירות הצבאי - וכך גורם הפסד תפוקה גדול לחברה (לפי דו"ח משרד האוצר כ-51 מיליארד ש"ח).
בימים של מצוקה כלכלית במשק חשוב לציין כי המעבר לצבא מקצועי גם נחשב לכלכלי יותר. למעלה מ-72 מיליארד ש"ח מתקציב מדינת ישראל מוקצים למשרד הביטחון; רובו ככולו – לצה"ל. האם אין מקום להתייעלות?
דרור לביא, מייסד תנועת "חזית"
במהלך התפשטות נגיף הקורונה, החליטו בצה"ל לוותר על אלפי חיילים שאינם חיוניים, ובכך למעשה הודו שהם לא באמת חייבים כל-כך הרבה חיילים כדי לתפקד ולמלא את המשימות (זה לא חדש שיש הרבה חיילי חובה שמבזבזים את זמנם בצבא).
כמובן שבצעד הזה נחסך למדינה כסף רב ואת המשאבים שנחסכו לאור ההפחתה בעלויות ההכשרה, ההאכלה והקיום של אותם חיילים - ניתן לנצל בדרכים טובות יותר.
שר הביטחון הנכנס, הגיעה העת לשקול מעבר לצבא מקצועי. זה הזמן להזכיר כי בהסכם הקואליציוני בין סיעת כחול-לבן לסיעת הליכוד, מצוין כי "תגבש הממשלה להצעת שר הביטחון חוק חדש ומקיף בדבר גיוס לצה"ל ושירות לאומי בהתאם למתווה רחב ועדכני התואם את צרכי החברה בישראל...״.
אחרי משבר הקורונה, צרכי החברה ברורים; ניתן וצריך להסיט חלק מהמשאבים מצה"ל לטובת בריאות, כלכלה, רווחה, קשישים, חינוך ועוד – תוך שמירה כמובן על איתנותו וחוזקו של צה"ל.
ברור שזה לא יקרה בן לילה, אבל לשר ביטחון שבעבר התבטא ואמר "איני שולל את הפיכת הצבא למקצועי", ברור בוודאי שמדובר בנושא שיש לדון בו בכובד ראש ולא לטאטא מתחת לשטיח. במרחק הזמן, כולנו נצא נשכרים מכך.
הכותב הוא מייסד תנועת "חזית – לוחמים למען צבא מקצועי-התנדבותי"
