בשבוע הראשון של מלחמת לבנון הראשונה יצא צה"ל לאחד המבצעים הקשים והמורכבים בתולדותיו, מבצע ערצב 19 לתקיפת מערך טילי הנ"מ הסורים בלבנון. 9 שנים אחרי מלחמת יום כיפור, אז "כופף הטיל את כנף המטוס", הוחלט שחיל האוויר יבצע תקיפת מנע וישמיד את המערך שהיה זהה בגודלו למערך המצרי מהמלחמה הקודמת, וכלל 23 סוללות נ"מ.
כמאה מטוסי קרב מכל הדגמים שהיו לחיל הסתערו על קיר הטילים, לאחר שמסוקי דיפנדר פגעו בתחנות מכ"ם שהיו במסלול ההגעה של המטוסים. לראשונה הפעיל צה"ל מערך שיבוש אלקטרוני אדיר והצליח להשמיד את כל הסוללות במהלך יומיים של תקיפה. לאחר הקרב מתפתח קרב אדיר ובו מופלים 80 ממטוסי חיל האוויר הסורי ללא אף אבדה לטייסי חיל האוויר. מרבית פעולות המבצע נשארו מסווגות עד היום אולם שנים רבות אחר כך נחשף שצה"ל השתמש לראשונה במערך הטילים שלו. על פי האתר הרשמי של חיל האוויר, מדובר בפעם הראשונה והאחרונה.
מלבד אותו פרסום כמעט ולא ידוע דבר על מערך הטילים של מדינת ישראל. מרבית החומר שפורסם מגיע ממקורות זרים וממידע כללי ביותר מהתעשיות הביטחוניות, כמו למשל הפרסום משבוע שעבר על הניסוי המוצלח לשיגור טיל בליסטי. מה בעצם כולל המערך, כמובן על פי אותם פרסומים? פז"ם סקר עבורכם את מה שמותר לנו לספר.
כך זה התחיל: "כחלילית" ו"קרס"
במלחמת יום הכיפורים איבד חיל האוויר 102 ממטוסי החיל, רובם נפגעו על ידי טילי נ"מ של האויב. כבר בימי המלחמה האחרונים ייצר הצבא, כפתרון לבעיה, הכלאה בין זחל"ם לטיל אוויר קרקע מסוג שרייק. בתחילה משיג המערך טווח קצר של 11 קילומטרים, אך בהמשך באלתורים שונים מצליחים להאריך את הטווח ל-60 קילומטר ויותר. בשנת 1974 מוקמת יחידה סודית בחיל האוויר שמפעילה את ה"כחלילית", אותו טיל שרייק בגרסה משופרת. שלוש שנים אחר כך ל"כחלילית" נוספו טילים שנקראו "קרס" - גם פה מדובר בטיל אוויר קרקע מסוג אגרוף סגול, שעבר התאמה בארצות הברית. ה"קרס" הגיע לטווח של עשרות קילומטרים ובמסגרת מבצע ערצב 19 הופעל כנגד מערכות הבקרה של סוללות הנ"מ. מאז למעשה נעלם מערך הטילים מהמכ"ם התקשורתי, וכל הידוע על המערך הינו מידע כללי בלבד או מפרסומים זרים.
רקטות וטילים לטווח קצר ובינוני: MLRS ו"תמוז"
מערך הטילים מפעיל כיום שתי מערכות, MLRS שקיומה היה ידוע מהרגע שנרכשה, וטיל ה"תמוז", שנחשף רק בשנה האחרונה. ה-MLRS, שהופעל בהצלחה בלבנון השנייה, קיים בצה"ל במספר גרסאות, ועל פי המכון למחקרי ביטחון ישנם 48 כלים שהטילים שהם נושאים מגיעים לטווחים של 40 קילומטר ומעלה.
ה"תמוז", שנחשף על ידי צה"ל השנה, מגיע לטווח של 25 קילומטר במהירות של 200 מטר בשנייה. בראש הטיל מצלמה שמאפשרת למפעיל לשמור על קשר עין עם המטרה. על פי צה"ל במהלך מלחמת לבנון השנייה נורו כ-600 טילי "תמוז". טיל נוסף שנחשף לפני כשנתיים הוא ה"מנתר", המגיע לטווח של 50 קילומטרים ותפקידו לשמש כמערכת טילים מדויקת לדרג המסתער.
טילי שיוט לטווח של מאות קילומטרים
טיל שיוט הוא למעשה מטוס קטן ללא טייס שמתאבד על האויב. בניגוד לטילים בליסטיים הוא טס כמו מטוס - בגובה נמוך ומהירות בינונית - מה שהופך אותו לפגיע. במהלך שנות התשעים לקחו בצה"ל טיל אוויר קרקע מסוג דלילה והחליטו להפוך אותו לטיל שיוט. הניסויים שהחלו בצבא עברו מאוד מהר לידיים של התעשיות הביטחוניות, ובשנת 2004 הכריז צה"ל על טיל ששוגר בהצלחה מהקרקע.
בנוסף פורסם כי התעשיות הישראליות מייצרות את ה"הארפי", שמוגדר כמזל"ט מתאבד. מדובר בטיל שיוט בעל טווח של 500 קילומטר שנע במהירות נמוכה, 190 קמ"ש. לכלי ראש קרב במשקל נמוך - כמה עשרות קילוגרם של חומר נפץ.
טילים בליסטיים (על פי פרסומים זרים): "יריחו" ו"לורה"
הטיל הבליסטי המזוהה ביותר עם מדינת ישראל, לפי התקשורת הבינלאומית, זה ה"יריחו". לטיל שלוש גרסאות שונות על פי שנת היצור שלו, כל גרסה בעלת טווח גדול יותר. יריחו 1 היה למעשה גרסת הניסויים שנכנסה בהמשך לשירות מבצעי. על פי הידוע לפי מקורות זרים לטיל טווח של 500 קילומטר. יריחו 2, גרסה משופרת משנות ה-80, מגיעה לטווח של יותר מ-1,000 קילומטר, וראש קרבי שיכול לשאת מאות קילוגרמים של חומר נפץ ואלי גם רש"ק גרעיני. ה"יריחו" שלוש נחשב כיום למתקדם ביותר, ועל פי פרסומים זרים הצליחה מדינת ישראל להגיע לטווח של יותר מ-5,000 קילומטר וראש קרבי במשקל של טון.
טיל בליסטי נוסף שחשפה מדינת ישראל זה ה"לורה", טיל ארוך טווח מתוצרת תעשייה אווירית שנחשף בשנת 2003. הטיל מסוגל לשאת רש"ק במשקל של חצי טון. לא ברור אם הטיל נכנס לשירות בצה"ל. אגב הטיל נחשף לאחר שניסוי שלו שודר בטעות ללוויינים אזרחיים.