37 אנשי צוות אוויר במילואים מטייסת ה"פטישים" (F-15I רעם) הודיעו היום (ראשון) שלא יתייצבו ליום האימון שיתקיים בקרוב. אלה מצטרפים לשורה ארוכה של אנשי מילואים בחיל האוויר, ביחידות הסייבר, שייטת 13, יחידות מיוחדות וגדודים, שהודיעו כי יפסיקו לשרת במילואים. רובם המכריע הם מתנדבים. מה המשמעות של כל זה ומה הם רוצים להשיג? ניסינו לעשות מעט סדר.
מי היחידות הבולטות עד עכשיו שהודיעו כי לא יגיעו למילואים אם החקיקה תעבור?
הבולטים הם טייסי ונווטי של חיל האוויר, אנשי היחידות המיוחדות, יחידות המודיעין והסייבר. מטבע הדברים אלה בעלי בולטות תקשורתית. אולם מעבר לזה, במקרה שלהם אנשי המילואים הם מרכיב קריטי גם בביטחון השוטף ולא רק במבצעים.
מה בעצם דורשים אותם אנשי מילואים?
את התשובה לכך צריך לחלק למספר נקודות. הראשונה היא שהם עצמם מדגישים שחובה לעצור את החקיקה לשינוי מערכת המשפט והשלטון.
השנייה, הם מדגישים שהם מקבלים את תוצאות הבחירות, אולם הרפורמה המשפטית היא לא מדיניות ממשלתית כמו למשל תכנית ההתנתקות, כי אם, לטענתם - שינוי שיטת המשטר בישראל - עם חשש כבד לדמוקרטיה הישראלית. את זה הם מנסים למנוע.
מעבר לכך יש נקודה נוספת והיא, שאם המצב יגיע לבית הדין הבינלאומי בהאג, אלה יהיו האנשים שעלולים להישפט שם.
מה מעמדם בשירות המילואים?
רובם המכריע מתנדבים. אנשי המודיעין, סייבר, צוות אוויר ואחרים עושים כמות ימי מילואים גדולה ולכן כולם מתנדבים. טייסים עושים יום מילואים בכל שבוע ונדרשים לשמור על כשירות דומה לזה של טייס סדיר.
גם במודיעין והיחידות המיוחדות מדובר על למעלה מ-60, 70 ימי מילואים בשנה. בנוסף לזה, אחוז ניכר מהם התנדבו להמשיך לשרת במילואים מעבר לגיל שנקבע בחוק. על פי אכ"א 11 אחוז מסך מערך המילואים בצה"ל הם מתנדבים.
לכן לא נכון להגדיר אותם כ"סרבנים". משום שכמתנדבים הם אינם מחויבים על פי חוק לעשות מילואים.
האם כבר עכשיו יחידות לא מגיעות למילואים?
נכון להיום אין יחידות שלמות שלא מגיעות למילואים. גם 37 אנשי צוות האוויר במילואים של טייסת 69 הודיעו שיגיעו למילואים ב"דירוג", כדי לא לפגוע באימון הצפוי.
אולם, חשוב להדגיש שמדובר באחוזים גבוהים של אנשי מילואים בכל יחידה ולכך עשויה להיות השפעה אדירה על תפקוד היחידה\טייסת. לצורך הדוגמה, בטייסת חיל האוויר אנשי המילואים הם חלק משמעותי מכוח האדם. הם תופסים כוננות בסופי שבוע, הם חלק מהכוח שתוקף במסגרת המב"מ, אחוז גבוה מהם נקרא לדגל ביים של הסלמה ועוד.
לכן ההשפעה שלהם היא לא רק על תקיפה עתידית שאולי תהיה באיראן, כי אם על הפעילות השוטפת של חיל האוויר. הדבר דומה גם בחלק גדול מיחידת אמ"ן, הסייבר והיחידות המיוחדות. בצבא היבשה זה שונה, משום שעיקר הנטל על הסדיר והמילואים אמורים לגבות את הסדיר במצבי חירום.
האם במצב של מלחמה הם לא יתייצבו?
קשה לדעת. סביר להניח שרובם הגדול יתייצבו במצב של מלחמה אבל שיהיו חלק שלא. רמת האמון שלהם במדינה ולמעשה במשימות שהיא שולחת אותם אליהן, נפגעת.
ואם הם כן יתייצבו למלחמה, אז אין בעיה, לא?
גם כשמדובר רק על אי התייצבות לאימונים, ההשלכות הן חמורות משום שמרגע שהם לא מתאמנים, הכשירות המבצעית שלהם נפגעת באופן מוחלט. הנזק יהיה הרבה מעבר למלחמה, משום שביחידות האלה הם חלק מהביטחון השוטף, מהפעילות המבצעית השגרתית ולכן, כלל הפעילות תיפגע.
המפקדים מצדם לא יסכימו לקבל מצב שבו יוצאים למבצע עם כוח לא מאומן, כשבנוסף ואולי חשוב מכך, הלכידות של היחידה נפגעת והיא חלק מהכוח של כל יחידה צבאית, לא פחות מאימונים וטכנולוגיה.
האם אין פה עניין של "להציב תנאים" כדי לבצע את חובתם?
זה כמובן תלוי בזווית של המתבונן. אכן נשמעת ביקורת על אותם אנשי מילואים וטענה שהם מציבים תנאים ומנצלים את התפקידים הבולטים והייחודיים שלהם.
נציגי אנשי המילואים שיצאו בקריאה כי לא יגיעו אם החקיקה תעבור, טוענים כי הם "עושים את זה בדיוק מאותן הסיבות שבגללן הם התנדבו לשירות מילואים", מדינת ישראל עליה הם נלחמו, ושינוי של שיטת המשטר בה לטענתם.
הם חוששים משינוי של הערכים הישראליים כפי שהם רואים אותם, פגיעה בדמוקרטיה ובזכויות אדם ולכן לטענתם הם לא יכולים להיות חלק מהמערכת בתנאים האלו.
(המכתב ששלח מפקד חיל האוויר לאנשי המילואים של החיל).