מכפר קטן באפריקה אל רחבת המסדרים: צוער ד', לוחם ביחידת דובדבן, העביר את ילדותו כרועה צאן, בשונה משאר הצוערים בבה"ד 1. כשעלה לארץ בגיל 17 עם השכלה יסודית בלבד, הוא נלחם כדי לקבל תעודת בגרות, ולא הפסיק להילחם גם בשירותו הצבאי – כשביקש על שירות ביחידת דובדבן. לצד זאת, החלום הגדול של צוער ד' היה לצאת לקצונה, וגם אותו הוא הצליח להשלים כעת, כאשר יצא לקורס קצינים כארבעה חודשים לפני תאריך השחרור שלו. בשיחה לאתר צה"ל הוא מספר על הדרך להגשמת החלום, על הקשיים ועל הסיפוק שבהשלמת המטרה.
את הצבא גילה צוער ד' בתנועת "אחריי". הוא למד עברית באולפן אליו הגיעו נציגים מהתנועה והציעו לו להצטרף לאימונים. "התחלתי את זה כדי לשפר את השפה ולהתחבר לאנשים, ולא בהכרח בשביל להתאמן לגיוס", הוא נזכר. "ממש נהניתי. יצאנו למסעות והתחברתי מאוד לעניין הצבא, זה גרם לי ממש לרצות להתגייס", הוסיף.
צוער ד' דחה את גיוסו על מנת לסיים לימודים תיכוניים. תוך שנתיים וחצי, כשבידו התעודה עליה חלם, שלוש שנים אחרי העלייה לארץ – הוא התגייס. הוא שובץ בפלוגת ארז במחו"ה אלון, אליה מגיעים עולים חדשים על מנת לעבור תהליך של הכנה לצבא ולטירונות. "הייתי במחו"ה אלון שלושה שבועות", הוא סיפר. "כבר ידעתי שאני רוצה להיות קרבי, ביקשתי לצאת לגיבוש צנחנים ואחרי שעברתי אותו הגעתי לבסיס האימונים החטיבתי. מאוד רציתי לצאת לגיבוש לדובדבן, ובהתחלה לא אפשרו לי", הוא הסביר וסייג כי "התעקשתי שיתנו לי לנסות, ואחרי שנלחמתי נתנו לי לצאת. כל כך שמחתי לעשות את הגיבוש ולעבור אותו בהצלחה".
צוער ד' החל את שירותו ביחידת דובדבן. תוך זמן קצר הוא יצא לקורס חובשים, אותו סיים בהצטיינות. "למדתי המון דברים, ובעיקר איך לטפל בפציעות של חבריי ליחידה. מאוד אהבתי את זה", הוא אמר.
כשצוער חדור מוטיבציה פגש את ראש אגף כוח האדם
עם השלמת הקורס הוא חזר לבא"ח, סיים אימון מתקדם ושימש כלוחם. לאור תפקודו יוצא הדופן בפעילות מבצעית של היחידה כחובש, הוענק לד' צל"ש רמטכ"ל בחג הסוכות האחרון. "זו המשימה שלי ובשביל זה התגייסתי, אז לא הרגשתי שעשיתי מעשה גבורה", הוא הודה. "אני שמח שחושבים שאני ראוי לזה, מאוד התרגשתי באותו הזמן. הרמטכ"ל שאל אותי איך אני מסביר את זה שעליתי לפני שבע שנים והפכתי ללוחם, הצטיינתי בתפקיד והצלתי חבר בפעילות מבצעית", חשף צוער ד'. "עניתי לו שכל אחד הוא שליח, ואני נשלחתי לעשות משהו מסוים". בנוסף, יצא צוער ד' לקורס של מדריכי אימון גופני, וגם אותו סיים בהצטיינות.
בשלב הזה, הרגיש צוער ד' החמצה רק לגבי דבר אחד – חלום הקצונה שטרם מומש. "כבר בגיוס, כששאלו אותי במיטב לאן אני רוצה להתגייס, אמרתי שאני רוצה להיות קצין", שיחזר בחיוך והוסיף כי "אני מאוד אוהב את הארץ ומרגיש שאני חייב לתרום למדינה. בתור קצין יש לי מקום להשפיע בעדה האתיופית ובחברה כולה, לי אישית זה חשוב".
לאחר שהיציאה לקצונה לא התאפשרה מסיבות שונות, ארבעה חודשים לפני השחרור נראה היה שהחלום יאופסן בעבר ויישאר מאחוריו, אך הוא המשיך להילחם על כך. "הזמינו אותי לכנס בראשות ראש אכ"א, ששוחחה עם חיילים במחו"ה אלון", הוא סיפר. "שאלו אותי כמה שאלות, ולבסוף ראש אכ"א שאלה אותי על המסלול שלי בצבא", אמר צוער ד'. לאלוף ברביבאי סיפר שאהב מאוד את הניווטים, במהלכם ראה כל פעם חלק אחר של המדינה והכיר את הארץ דרך הרגליים. כך למד על מה אני שומר.
במהלך השיחה שאלה ראש אכ"א אם היה לו איזשהו חלום שלא הגשמתי. "עניתי לה שכן – להיות קצין", סיפר צוער ד' בהתרגשות. לדבריו, האלוף ברביבאי הביעה התעניינות בעניין. "היא ציינה שאני משתחרר עוד ארבעה חודשים, אבל הסברתי שלא אכפת לי, שאני עדיין רוצה לצאת לקורס קצינים, ואם יתאפשר לי לא אחשוב פעמיים", נזכר צוער ד'.
אלוף ברביבאי הבטיחה שתבדוק את הנושא, וכבר למחרת צלצל הטלפון של צוער ד', כשמפקד הפלוגה שלו על הקו. "הוא אמר לי להגיע למיטב ביום ראשון, למבחני קצונה", הוא נזכר בהתרגשות. "כשהודיעו לי שעברתי את המבחנים לא האמנתי ואפילו בכיתי מרוב התרגשות. הבנתי שעכשיו יש לי משימה ואני חייב לעמוד בה", סיכם.
"אם יש חלום – אפשר להגשים אותו"
לא רק שצוער ד' עמד במשימה, הוא אפילו עמד בה בהצטיינות. במהלך הקורס הוא שבר את שיא בה"ד 1 בריצת 10 ק"מ, כמעט ושבר את שיא ריצת הבר-אור ונבחר כמופת גדודי בקורס הקצינים.
נראה כי ההצטיינות ממשיכה ללוותו בכל תחנה בחייו, אך מבחינתו ההצטיינות פחות חשובה מהדרך. "המטרה היא לעשות את הטוב ביותר שאני יכול, להתחבר עם אנשים ולהיות בן-אדם", הוא הסביר. "אם יש כוח רצון אפשר לתרום למדינה. אין לא יכול, יש לא רוצה. אני תמיד אומר לאחים ולחברים שלי – אם רוצים אפשר להשיג כל דבר", אמר ופרש את המוטו שהוביל אותו לאורך השירות הצבאי.
לטקס בבה"ד 1 הגיעו בני משפחתו הנרגשים והגאים לבושים בחולצות עליהם הכיתוב "מכפר נידח אל רחבת המסדרים". וכך, שבע שנים לאחר שעלה לארץ וכמעט שלוש שנים אחרי הגיוס, זכה צוער ד' להגשים את החלום ולעמוד שם. "חשוב לי שיידעו שאני אוהב את הארץ. אני בן 24 ובחרתי להיות קצין ולשרת בצבא למעלה מארבע שנים", הוא הדגיש. "אם יש חלום אפשר להגשים אותו, ואם לא מוותרים אפשר להגיע לכל דבר".