"אני מבין את החטופים טוב מאוד", אמר סורין קובליו בן ה-70 ששהה בשבי הסורי במשך שמונה וחצי חודשים במלחמת יום הכיפורים. במשדר מיוחד "יומן מלחמה" בו יואב לימור ומעיין אדם הביאו סיפורים של שבויי יום הכיפורים והחטופים משבעה באוקטובר. "קודם דיברתי עם אביבה סיגל, אמרתי לה: 'היה לנו קשה מאוד עם העינויים, המכות והחיילים שלנו שנרצחו - אבל חזרנו. חזרתי לצבא, התחתנתי והבאתי ארבעה ילדים'".
אומנם עברו קצת פחות מ-51 שנה מאז שקובליו שוחרר מהשבי אבל הוא לא מסוגל לשכוח את הזוועות שעברו בצינוק. "הייתי בסך הכול ילד בין 19 ועשרה חודשים, רציתי למות, זה היה בלתי אפשרי לסבול את העינויים שלהם. עקירות ציפורניים, פלאקות ועוד הרבה דברים שלא כדאי לדעת. תמיד חשבתי שגם אם אגיע בעוד שנה, שנתיים, שלוש - זה יהיה שווה את זה בשביל ההורים שלי ניצולי השואה".
קובליו שכבר סב לנכדים וציין 70 עדיין משרת במילואים ונותן כל מה שאפשר על מנת להשתתף במאמץ המלחמתי ולהשיב את החטופים. "יום שבת, שבעה באוקטובר, שש ועשרים בבוקר, אני שומע צבע אדום", סיפר על אותו יום קשה. "לא חשבתי שקורה משהו מיוחד אבל ראיתי שזה נמשך, פתחתי טלוויזיה ובשום ערוץ לא הופיע דבר. התקשרתי למ"פ שלי שאמר לי להכין תיק ולהיות מוכן, תוך 45 דקות הייתי בבסיס. לקראת הבוקר כבר הייתי ב-232, הכביש הנורא, לא האמנתי לעיניי - אלפי מכוניות, גופות, טנקים מצד ימין ונגמ"שים מצד שמאל", אמר לקראת סיום.