כיום דניאל שיזגל הוא מ"פ שריון בחטיבה 188 שנמצא בעיצומה של קריירה צבאית מבטיחה, אבל בהתחלה זה ממש לא היה נראה ככה. לכבוד יום הגיוס המשותף לחיל השריון וחטיבת גולני ויום השידורים המיוחד 'צו 12' בקשת, משתף הקצין הקרבי בסיפורו הייחודי.
"גדלתי בבית דתי ולמדתי בישיבה", מספר סרן שיזגל על הרקע שלו. "בגלל דחיית שירות פספסתי גיבושים וימי סיירות ושובצתי לשריון. אמרתי שאני לא אהיה בטנקים, רציתי חי"ר וסיירות. סירבתי להתפנות מהבקו"ם".
במשך יומיים הוא היה במעצר בקו"ם שנראו לו כמו נצח. "בסוף אחרי המון שיחות ושכנועים נשברתי. אמרתי שלפחות אתן צ'אנס והגעתי לשריון. גם שם עדיין לא רציתי טנקים ויצאתי לגיבוש פלס"ר".
אחרי שלא עבר את הגיבוש דניאל משחזר שזה היה הרגע שבו נפל לו האסימון. "עשיתי שינוי בגישה. אמרתי שאם אני כבר פה אז אעשה את המקסימום ומהר מאוד הכל השתנה. התחלתי ליהנות ולאהוב את הטנקים".
המהפך היה קיצוני. כבר בטירונות היה ברור לו שיצא לקצונה. "הרבה בזכות מפקדים שהיו לי והשפיעו עליי". דניאל אותר על ידי מפקדיו ל"מסלול הכוכבים" חיילים שבחיל השריון רואים אותם כ"ממשיכי דרך" ועוברים במסלול ישיר מהאימון המתקדם לקורס מפקדי טנקים ומשם לקורס קציני שריון.
"המסלול הישיר פרקטי מאוד", משתף דניאל. "יש כאלו שזה מעולה עבורם ואחרים שפחות. לי המסלול הזה היה תפור פיקס כי רציתי להתקדם הכי מהר שיתנו לי עד שיהיה משהו קיצוני מאוד שיגרום לי לעצור".
"החיסרון", ממשיך סרן שיזגל, "זה כמובן שהתפקיד הראשון שלך הוא מ"מ בלי שהיית קודם חייל בקו או מ"כ, רק בהכשרה. היו לי קצת התלבטויות אם לעצור ולהיות מפקד קורס מ"כים אבל בסיום שיחת מג"ד הוחלט שאמשיך".
אחרי שנה ושמונה בצבא כבר פיקד על מחלקה בפלוגה מבצעית, שזה די נדיר ובמצב כזה בדרך כלל הולכים להכשרות. "היו לי חיילים שהם יותר ותיקים ממני בשנה. בשיחה הראשונה שלנו אמרתי להם חבר'ה אני מכבד אתכם, יש לכם ניסיון, במה שצריך להתייעץ נתייעץ אבל בסוף המילה האחרונה וגם האחריות הן שלי. לשמחתי היתה לנו תקופה נהדרת עם מחלקה מצוינת וכבוד הדדי בין כולם".
במבט לאחור הוא אומר: "לא לכל אחד הדברים מסתדרים בצבא ולשמחתי אני סוגר כבר שש שנים מוצלחות ולא שובצתי לשום תפקיד שעשיתי אותו בעל כורחי. עכשיו כבר 3 חודשים מ"פ מבצעית, מסיימים תעסוקה בגזרת השומרון שאפשר להגדיר כטובה מאוד".
>>בואו לברך את החיילים שעולים היום על מדים
סרן שיזגל מסביר שהיום לוחמי שריון עושים הכל, גם קווי חי"ר שהם חוויה אחרת ומעלים את המוראל של החיילים. "מצד שני מתרחקים קצת בתקופה כזאת ממקצוע המקור שלנו שהוא הטנקים אבל הצבא דואג לחלוקה שווה בין אימוני טנקים וקווי טנקים בגבול עזה, סוריה ולבנון לבין קווי חי"ר בגבול מצרים ובאיו"ש".
גם אחיו הצעיר של דניאל, אלחנן, התגייס בעקבותיו לשריון וכבר יצא לקורס מפקד טנקים. "יש בינינו 4 שנים הפרש", מספר האח הבכור, "אני מאמין שהוא ירצה לצאת לקצונה ובינתיים יש אווירה נחמדה כשנפגשים בבית, אלו שיחות מעבר לשני אחים שלא התראו הרבה זמן, יש לנו המון במשותף ועל מה לדבר".
"באותה תקופה שאחי התגייס ולאט לאט הבין כמה שריון זה מקום מטורף, אני הייתי בכיתה ט' וכל הזמן שמעתי בבית סיפורים על טנקים. זה עניין אותי מאוד", מוסיף האח הצעיר אלחנן.
"כשהגיע הזמן שלי להתגייס", ממשיך אלחנן, "החלטתי שזה הכיוון שלי ובעקבות כך ביקשתי להתגייס לחיל. מעבר לסיפורים, עניין אותי מאוד ללמוד על הטנקים. זאת מכונה מטורפת ורציתי לדעת איך היא עובדת מבפנים".
לפני שבועיים סיים את קורס מפקדי הטנקים ושובץ בחטיבה 188 כמ"כ בהכשרה והמסר שלו הוא: "שזה חיל מטורף. יש לו יכולות שאנשים לא מכירים. כשאתה נמצא בשריון אתה מבין שהווסאח לא משנה, אלא עם מה אתה נכנס ללחימה. אומרים ש'הווסאח של שריונר חונה במשטח, לא יוצא איתו הביתה'".
אחיו הגדול סרן דניאל שיזגל מסכם: "היום בדיעבד אני אומר בצורה חד משמעית שלא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר בצבא, הטנקים זה באמת אחת האהבות הגדולות שלי בשירות, בכללי חטיבה 188 זה ה-מקום. מה שמאפיין את החטיבה זה האיכות של האנשים, בזכותם עושים דברים מדהימים, תחושת שייכות שאין במקום אחר, מאוד שמח על המקום שאני נמצא בו".
ולסיום יש לו מסר ללוחמים שהתגייסו היום: "אני רוצה למסור לכל מי שרוצה לסרב בבקו"ם - אתם לא יודעים על מה אתם מוותרים. תתגייסו לשריון, אנשים לא מספיק יודעים מה העשייה היומית, אבל זה המקום הכי טוב שאפשר להגיע אליו".