"ב-7 באוקטובר נכשלתי במשימת חיי להגן על העוטף. במסגרת לקיחת אחריותי כמפקד החלטתי לסיים את תפקידי כמפקד האוגדה ואת שירותי בצה"ל", כתב תא"ל אבי רוזנפלד, כאשר הודיע על ההחלטה לפרוש מתפקידו כמפקד אוגדת עזה (143) ומצה"ל אחרי 30 שנות שירות. הוא הקצין הבכיר השני שפורש בעקבות המחדל, ומי שצפוי להיות אחד מהקצינים שיעמדו במוקד ועדת החקירה כשתקום.
במכתב ששלח לראשי רשויות בעוטף ובו הודיע על כוונתו לסיים את שירותו, הוא כתב גם כי "פרצה מלחמה בהפתעה וללא התרעה". ניתן לראות בכך הטלה של חלק מהאחריות על אגף המודיעין, וייתכן שזה יהיה חלק מרכזי בהסברים שלו בפני אותה ועדה.
מדובר בטענה לגיטימית מצד אחד, אולם גם מקוממת שעשויה להעיד כי הקצין הבכיר ועתיר הניסיון מתעלם מכללי בסיס שנרכשו בדם לאורך עשרות שנים. כלומר שלא תמיד יהיה מודיעין והאויב יכול להפתיע ולפרוץ את קו ההגנה. גם מערך המודיעין של האוגדה שלו כשל באותו היום ובימים שלפני, והוא כמפקד האוגדה אישר את סדר הכוחות של 600 לוחמים ו-12 טנקים ששמרו על כל הגזרה באותה שבת ואפשרו לחמאס יתרון מספרי גדול בשטח.
תא"ל אבי רוזנפלד היה אמור להיות הקצין הנכון לתפעל אירועי קיצון מפתיעים. במשך שלושה עשורים הוא שירת כלוחם ומפקד במערך החי"ר והיחידות המיוחדות, כשהוא משלב בין מסלול בחטיבת הנח"ל ליחידת העילית של חיל האוויר, שלדג. גם את עזה הוא מכיר היטב, כמי שנלחם שם בשלל מבצעים וגם פיקד על החטיבה המרחבית הצפונית של האוגדה, לפני שקיבל את הפיקוד על אוגדת עזה באוגוסט 2022.
הכשל האופרטיבי של צה"ל היה לא פחות גדול מזה של אגף המודיעין, והעובדה שתא"ל רוזנפלד חתום על מספר לוחמים כל כך נמוך, כאמור רק 600, מציב אותו באור בעייתי מאוד יחד עם מפקד הפיקוד ואגף המבצעים.
גם התפקוד שלו מרגע ההפתעה מעורר לא מעט שאלות קשות. האוגדה שתחת פיקודו קרסה באופן מוחלט ופשוט חדלה לתפקד ונעלמה. כל מי שניסה ליצור קשר עם האוגדה, כולל כוחות מתגברים שהיו קריטיים, נכשל. המאו"ג שמצא את עצמו נצור בחמ"ל ברעים כשהבסיס נכבש על ידי הנוח'בה, כמעט שלא פיקד על הקרב. מדוע הם נלחמו על הבסיס שחדל מלתפקד ולא יצאו משם כדי לנהל את הלחימה על היישובים, זאת שאלה מרכזית.
תפקידם של הבסיסים והמוצבים של צה"ל להגן על הגבול ועל היישובים. מרגע שהיישובים נכבשו על ידי חמאס שביצעו שם מעשי טבח, חטיפה ואונס, בסיסי צה"ל סיימו ברגע הזה את תפקידם. ועוד שאלה מרכזית היא מדוע מפקד האוגדה, וזה נכון גם לפיקוד הדרום, לא הוציא את כל הכוחות מהבסיסים כדי לשלוח אותם ליישובים. במקום זה צה"ל נלחם על המוצבים שלו, כולל מאות לוחמי יחידות מיוחדות, וזה בא על חשבון ההגנה על האזרחים. קציני אוגדת עזה הכווינו תקיפות אוויריות על הבסיס שלהם כדי לחסל את המחבלים שהשתלטו עליו, וגם זה בא על חשבון היישובים באותם רגעים.
בין הפעולות הראשונות שחמאס עשה ב-7 באוקטובר, הייתה המתקפה של 140 רחפנים שהטילו חימוש על מערכות התצפית וה"רואה יורה", כפי שחשפנו ב-mako. כבר בדקות הראשונות האוגדה איבדה את ה"עיניים" שלה, שזה לבדו היה אמור להקפיץ ולהטריד את מפקד האוגדה, להוציא ממנו החלטות מהירות וזה לא קרה, עד שמצא עצמו מוקף במחבלים. לאוגדת עזה לקח ימים ארוכים לטהר את השטח ממחבלים, ולא פחות מטריד לקח להם ארבעה ימים לפחות כדי לגבש תמונת מצב של מה שקורה בשטח.
אבל השאלות הקשות עליהן מפקד אוגדת עזה עדיין צריך לענות, הן מה הוא עשה כמפקד האוגדה לפני 7 באוקטובר, כולל בתפקידו כמח"ט צפונית. מה היה חלקו בקונספציה שהתגבשה בתוך הצבא ומעבר, לתחום של הדרג המדיני. כמות הלוחמים והטנקים בגזרה שלו זה מהחלטה של אגף המבצעים, אבל האם הוא כמפקד האוגדה ידע להגיד שזה הרבה מעבר לקו האדום? במבחן התוצאה נראה שלא. תא"ל רוזנפלד צריך היה לדעת טוב מאוד שאין לו מספיק לוחמים להגן על הגזרה באירוע קיצון.
אחת הטענות היא שאת תוכניות ההגנה והאימונים בנו כך שבתרחיש קיצון חמאס יתקוף וינסה לכבוש 2 עד 4 יישובים. רק שצה"ל לא ידע איזה ישובים חמאס ינסה לכבוש, ומכאן שתוכנית ההגנה הייתה שהם צריכים להגן על כולם. ל-600 חיילים אין סיכוי לעשות את זה. וגם כשהאירוע קרה, גילינו שלאורך שנים אוגדת עזה הזניחה באופן מחפיר את מערך המילואים הלוחם שלה. תא"ל רוזנפלד צודק שהוא לא נושא לבד באחריות לכשל, אבל הוא אחד מהבולטים.