כשרב-סמל מתקדם דניס יקימוב ז"ל התגייס לשירות מילואים במלחמה הוא החליט לתעד כל רגע מהשירות הקרבי ברצועת עזה בפנקס מתוך רצון להפוך את זה לספר. ב-2 במרץ הוא נפל בקרב בדרום הרצועה והניח משפחה, בת צעירה בת 8 וכתבים שהפכו לצוואה.
אחותו דיאנה החליטה להגשים את חלומו והפכה את החוויות שתיעד לספר, "הימים האחרונים שלי". "על הכריכה רואים אותו יושב בעזה בבית על הכורסה. זו תמונה כל כך חזקה שהחלטנו להפוך אותה לכריכה", סיפרה הבוקר (ראשון) לנסלי ברדה. "אני מתרגשת לראות את הספר כי זו ההבטחה האחרונה שיכולתי לקיים בשבילו. הוא התרגש מהפתקים שכתב ורצה להפוך את זה לספר".
מבחינתו היה ברור שמה שכתב ביומן יהפוך לספר.
"כן, הוא כתב את הפתקים בהתחלה בשביל עצמו וכשבא הביתה הוא אמר: 'אני חושב שאהפוך את זה לספר'. הוא היה שולח את הפתקים בוואטסאפ המשפחתי. היה שולח מה שעבר במילואים, היינו עדים לזה בזמן אמת".
דניס לא עדכן אלא ממש הכניס אתכם לנשמה שלו בתור לוחם במלחמה.
"מה שאנחנו חווינו זה שהוא מספר מה עבר בכל יום. הוא סיפר מה קורה בעזה במהלך המילואים ומה שהוא עובר. הוא לא ידע שהסוף קרב, לא ידע שהוא הולך למות".
הקריאה בספר חושפת אדם מבריק, חכם באופן יוצא דופן. "דרך הספר אנחנו חווים את סיפור החיילים שבמילואים", המשיכה דיאנה. "אתה יודע שהוא מת, יודע איך זה נגמר אבל מרגיש את האופטימיות ואת האהבה שלו לבת שלו. הוא שירת כ-120 ימים והביע הרבה געגוע אליה. היא בת 8, חכמה ומבינה. מתישהו תגיע לגיל שתוכל לקרוא ולהבין בדיוק מה אבא שלה עבר".
הרגשת שאת חייבת לו את זה?
"זה הדבר הראשון שעלה לי לראש, שאהפוך את זה לספר. בימים שאחרי השבעה התעסקתי בזה, חשבנו איך מוציאים את זה. אני בטוחה שהוא גאה בי ובספר שלו. אני גאה בעצמי שהצלחתי לבצע את זה".
נכון שיודעים את סוף הסיפור, אבל איזה סוף דניס היה כותב?
"במקור הוא רצה לקרוא לזה: 'ניצחנו'. הוא היה אופטימי ובטוח שישראל תנצח במלחמה. לא יכולנו לקרוא לזה ניצחנו, ובחלק מהספר הוא מעלה תהיה בעצמו אם באמת ניצחנו".