"מה קורה אחי? לא, אתה לא מת, זה לא האור בקצה המנהרה זה הפלורוסנט של בתי החולים. אני יודע, לא כיף להתעורר עם ידיים קשורות ועם צינור בתוך הגרון. אבל היי, לפחות התעוררת יש כאלה שגם לא מתעוררים", כתב לוחם גולני שחר גרשון בפוסט שהעלה לאינסטגרם בשבוע שעבר ובו ביטא את ההתמודדות המורכבת של פצועי המלחמה. "פיזית, לא תהיה לבד אפילו לדקה. אבל נפשית, אתה תרגיש הכי לבד בעולם. מהמחלקה אתה תעבור לשיקום. תקופה שתגלה דברים על עצמך שלא ידעת שקיימים. אתה תכיר אנשים מטורפים עם סיפורים מטורפים. אתה תהיה בשוק איך הם בחיים, והם יהיו עוד יותר בשוק ממך".
במהרה הפוסט הפך ויראלי, הרבה בזכות הכנות שגילה גרשון. "כשנגמר השיקום מתחיל החרא האמיתי. אתה יוצא אל העולם, אבוד ומתוסבך. מסביב כולם כל הזמן רגישים ואתה תרגיש כמו סכר, הכל רוצה לצאת, אבל הכל נשאר בפנים. איך הולכים לישון כשהגוף מפחד להירדם. וכשתקום תרגיש כאילו בכלל לא ישנת. כל דבר קטן יקפיץ אותך, הלב שלך ידפוק. התמונות יחזרו ואתה תחזור אל אותו הרגע שלא יעזוב אותך בחיים. ובודדים האנשים שיבינו אותך".
הבוקר (ראשון) שיתף גרשון את ניב רסקין ב"חדשות הבוקר" בפציעה הקשה בשדה הקרב והסיבה שהובילה אותו לכתוב את הפוסט. "זה לא סוד שיש הרבה פצועים במדינה, כתבתי מה שכולם מרגישים. לא קל לי לבוא לדבר, חשבתי איך אוכל להוציא אז פשוט כתבתי את הפוסט והוצאתי מה שיושב לי על הלב", אמר.
אנחנו מרגישים שאנחנו עוטפים את הפצועים, אבל אתה אומר שזה לא משנה. בסוף מרגישים לבד.
"נכון, אין דרך להסביר את זה למי שלא חווה את זה. רק פצועים יכולים להבין מה אתה עובר, אני חושב שאני מדבר בשם הרבה פצועים שמרגישים ככה. כששמעתי את השיר החדש של עידן עמדי זה עשה לי משהו, שכבתי במיטה בלילה ורציתי שאנשים יבינו מה שאני עובר. כתבתי פוסט לאינסטגרם וחברים שלחו בצחוק לחנוך דאום וזה התפוצץ".
גרשון נפצע לפני שנה בח'אן יונס ושיחזר את התקרית הקשה, ואת השיחה הראשונה להורים מבית החולים. "הייתי אמור לרדת מעמדת תצפית, הסתובבתי וחטפתי כדור. ראיתי מלא דם מהפנים, כאילו שפכו דלי דם על הרצפה. לא הרגשתי תחושה, חשבתי שזה הסוף וחשבתי מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב", תיאר. "רק חשבתי שאם אני נרדם לא אחזור מזה אז נלחמתי. חושב על המשפחה, מקבל את מה שקרה אבל לא רוצה שההורים יסבלו".
הפציעות בראש?
"בפנים ובחזה. הרגשתי את זה רק בדיעבד".
ביקשו ממך לעשות שיחה להורים בבית החולים.
"בהתחלה לא רציתי אבל העדפתי את זה מאשר שידפקו להם בדלת".
איך זה לשמוע את השיחה?
"מרגיש מוזר לשמוע את זה פתאום, הייתי כל כך מטושטש שאני לא זוכר כלום עד שהתעוררתי 12 שעות אחרי. היה ניתוחים, קמתי עם צינור, ידיים קשורות. אתה בטוח שמתת, קם ומבין שלא".