נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לא חיכה להרכבת ממשלה חדשה בישראל, ועל פי דיווחים העלה שוב את הדרישה להעביר אמצעי לחימה כמו מערכות הגנה אווירית לאוקראינה, במהלך שיחה עם בנימין נתניהו לאחר ניצחונו בבחירות.
לא ברור עד כמה הממשלה הבאה תשנה את המדיניות מתקופת הממשלה היוצאת של יאיר לפיד ולפניו נפתלי בנט, אולם באוקראינה "בונים" בין השאר על הציטוט של נתניהו לעיתון האמריקאי USA Today בחודש שעבר, שם אמר כי יבחן את האפשרות לספק נשק לאוקראינה. השאלה כמה הראיון, שנעשה בתקופת בחירות, יהפוך למדיניות אחרי הקמת ממשלה. הסיכוי, כמו שזה נראה כיום, נמוך מאוד.
חשש מ"פתיחת חשבון" בסוריה
מדינת ישראל מסרבת לחמש את אוקראינה מכמה סיבות. העיקרית שבהן היא העובדה שהרוסים מחזיקים כוח צבאי בסוריה, שם חיל האוויר פועל על פי פרסומים זרים באופן שגרתי במסגרת המב"מ (המערכה שבין המלחמות). בישראל חוששים שהעברת אמל"ח לאוקראינה תפגע בחופש הפעולה שם.
חשוב לציין שבניגוד ללא מעט פרסומים בנושא, התיאום הישראלי לא כולל בקשת אישור לתקיפה בסוריה, אלא נעשה רק במישור שימנע התנגשות מקרית בין הצדדים. כמו כן, לרוסיה יש כוח צבאי קטן בסוריה, לא משהו שעל פניו אמור למנוע מישראל לתקוף שם.
בזמן שבאוקראינה עדיין מתנהלת לחימה, ספק אם רוסיה תרצה להיכנס למסלול התנגשות צבאי עם ישראל, אך היא עלולה "לפתוח חשבון" עם ישראל במקרה כזה.
העוצמה שלפני המלחמה
סיבה נוספת שמונעת מישראל לחמש את אוקראינה, היא העוצמה רוסית. קיבעון מחשבתי שהיה נכון עד לרגע בו הרוסים פלשו לאוקראינה בחודש פברואר, והתגלו כנמר צבאי של נייר.
בישראל יש לציין גם חיו תחת ההילה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כגאון מדיני-עולמי חסר רחמים ומעצורים, חסר גבולות ורסן, עם יכולות כמעט מיסטיות. עוד משהו שהמלחמה באוקראינה שמטה תחתיו את השטיח, ועדיין; ישראל נוקטת במשנה זהירות ומגבילה את הסיוע שלה לאוקראינה.
לוקחים סיכון מול ארה"ב
העובדה שהמדיניות של ישראל לא השתנתה למרות שבעלת הברית הכי גדולה שלה, ארה"ב, שמה את כל משקלה על אותה מלחמה, רק הפכה את המדיניות הישראלית לבעייתית יותר.
מבחינת ארה"ב, המלחמה באוקראינה היא 'ווין-ווין' משום שבהשקעה כספית סבירה מבחינתה, היא מנחיתה מכה קשה על הצבא הרוסי, האויב העיקרי שלה לצד סין. זה נכון גם לשאר מדינות המערב ואירופה, מה ששם את ישראל בעמדה עוד יותר לא ברורה.
כל ההערכות של ישראל, והעולם יש לציין, שרוסיה תרסק את אוקראינה תוך שבוע ואף פחות מזה התבדו. צבא רוסיה התגלה כגוף חלש ואף רקוב וכאמור, ארה"ב ונאט"ו בניגוד לכל ההערכות, נעמדו כחומה בצורה מאחורי האוקראינים.
עזרה לאויב - ללא תגובה מישראל
לכל זה יש להוסיף גם את העובדה שרוסיה מחמשת כבר עשרות שנים את כל האויבות של ישראל, מסייעת להן מודיעינית, כשזה נכון גם לארגוני הטרור והאיראנים בסוריה. בימים אלה היא גם משקמת את הצבא הסורי.
העובדה שהאיראנים נכנסו למלחמה ומחמשים את הרוסים במטוסים ללא טייס, טילים ופגזים, כשזה רק סיוע התחלתי, שם את העמדה הישראלית במקום בעייתי עוד יותר.
בצה"ל יודעים היטב שכל כטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) איראני שמגיע לרוסיה ומשוגר לעבר צבא אוקראינה, הוא עוד נתון ברשימה שהאיראנים מרכיבים כדי להגיש את החשבון לרוסים. החשבון הזה עלול להיות האיום העתידי של איראן על ישראל.
החשבון שיוגש אחרי
בישראל יש רבים, כולל במערכת הביטחון, שקוראים לשנות את המדיניות ולבחון ברצינות סיוע במערכות הגנה לאוקראינה. סיבה מרכזית לכך היא ההבנה שביום שאחרי המלחמה אוקראינה וכל מי שעמד לצידה יעשו את החשבון "מי היה בעדנו ומי נגדנו".
אותו "חשבון" קר עלול להיות מוגש לישראל בכל תהליך מדיני וגלובלי, בשלל תחומים. כאשר ישראל סייעה בעבר לחמש את החונטות הצבאיות בדרום אמריקה ואת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, מי שעלה אחריהם היה עוין כלפיי ישראל.
מה אוקראינה רוצה מישראל
נכון שישראל לא יכולה לספק לאוקראינה כיפת ברזל מחר בבוקר וגם לא בשבוע הבא. אוקראינה גם לא מחפשת את זה. הממשל בקייב מבין שלפניו מלחמה ארוכה שתימשך עוד חודשים רבים, אולי גם כמה שנים. הם מחפשים מערכות לחימה גם ליום שאחרי. אגב, לא רק כיפת ברזל, שחלק ניכר מהמימון שלה אמריקאי בכלל.
ישראל יכולה לסייע גם באספקה, אפילו מידית, של מטוסים ללא טייס, "חימוש משוטט", התאמה של חימוש חכם ומדויק למטוסי הקרב והמסוקים האוקראינים (יש ניסיון בהתאמת חימוש ישראלי לכלי טיס רוסיים) וכמובן שגם טילי נ"ט ופגזי ארטילריה מונחים לצבא אוקראינה. סיוע שחלק ממנו ניתן בעבר על פי פרסומים זרים לאזרבייג'ן למשל.
נכון להיום, ספק אם ישראל תשנה את המדיניות שלה גם אחרי הרכבת הממשלה. אולם בחינה של המצב בשטח שמה את ישראל במקום בעייתי, וזה עוד לפני שמדברים על מוסר של מדינה ושל עם שורד השואה, שצועק איך העולם שתק כשהנאצים ניסו להשמיד אותנו.
