אחרי כחצי שנה של שיבושי GPS ולפעמים גם של קליטה, באילת, הערבה ובצפון, השיבושים התרחבו גם לאזור גוש דן וירושלים. מי שמנסה להשתמש באפליקציית וייז, מדווח על תקלות ושהאפליקציה ממקמת אותו בלבנון או מצרים. מטרת השיבושים היא לפגוע במערכות ההנחיה של הטילים והכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) המשוגרים לעבר מדינת ישראל מלבנון, סוריה, עיראק ותימן.
שיבושי GPS מורגשים בחלקים גדולים בארץ כבר חצי שנה, מאז פרצה המלחמה ב-7 באוקטובר. עוד באותו היום מערכת הביטחון פעלה לבצע שיבושים בצפון, כדי לפגוע במערכות ההנחיה של חיזבאללה. אילת והערבה נוספו למעגל, אחרי שהחות'ים הצטרפו למלחמה והחלו לשגר טילים ומטוסים ללא טייס מתימן. השיבושים האלה הם חלק ממערך ההגנה האווירית, לצד סוללות הטילים נגד טילים ומטוסי היירוט של חיל האוויר.
בימים האחרונים הצטרפו למעגל הלחימה מיליציות פרו-איראניות שממוקמות בעיראק, אלה כבר שיגרו מספר כטב"מים מתאבדים, שאחד מהם פגע בבסיס חיל הים באילת ואחד נוסף התרסק בגבול עם ירדן, סמוך לשדה התעופה רמון.
המהלכים האלה לצד האיומים שיוצאים מאיראן, מאז שהבכיר חסן מהדווי חוסל בדמשק יחד עם בכירים נוספים, הביאו להערכה שחלק מהתגובה האיראנית תהיה שיגורים לטווחים ארוכים יותר, התגברות השיגורים של הכטב"מים ואולי גם טילים ארוכי טווח מעיראק, ייתכן כי אף לאזור מרכז הארץ ומטרות נוספות. לכן הורחב מעגל השיבוש.
איראן חימשה את חיזבאללה ושאר המיליציות שלה במגוון כטב"מים תוקפים (נושאי טילים), כלי טיס מתאבדים המתפוצצים על המטרה, וכלים נוספים לאיסוף מודיעין. בין השאר מדובר ב-"סמאד 2" ו-"סמאד 3" שבידי החות'ים, על פי הדיווחים לטווח של 1,500 עד 1,700 ק"מ.
הכטב"מ האיראני המפורסם ביותר הוא ה"שאהד 136", לו טווח העולה לטענת האיראנים על 2,000 ק"מ. גם ה"מוהאג'ר 10", שנחשף לאחרונה, מגיע לטענת האיראנים לטווח העולה על 2,000 ק"מ.
לכטב"מים מתוצרת איראן יש מערכת הנחייה שמבוססת על ניווט לווייני, מהכלים שהשתמשו בהם האוקראינה עולה שכדי להתגבר על שיבושים, הם משלבים בין מערכת ה-GPS האמריקאית וה"גלונאס" של הרוסית. מטרת השיבושים שאזרחי ישראל חווים בחצי שנה של מלחמה, נועדה לפגוע באותן מערכות הנחייה, למנוע מהם להגיע למטרות שלהם, להתרסק בדרך או לטוס למקומות אחרים.