אחת התמונות הזכורות ממלחמת לבנון השנייה היא של ראש ממשלת לבנון פואד א-סניורה פורץ בבכי במהלך נאומו מול שרי החוץ של הליגה הערבית בביירות. "הצבא הישראלי לא השאיר שום גשר והפציץ גם בתי חולים ומוצבים של האו"ם", הוא זעק בהפרזה. "תצילו את לבנון". התחינה הזאת, על רקע הדי הפצצות חיל האוויר ברובע הדאחיה של ביירות, המחישה היטב את חוסר האונים של המדינה הלבנונית – שהפכה לבובה על חוט המופעלת בידי חיזבאללה.
18 שנה חלפו מאז, ואחרי תשעה חודשים של קרבות ומתקפות כמעט ללא הפסקה בחזית הצפון, נדמה שבכל יום שעובר מתקרבת לבנון לרגע שבו תשלם שוב מחיר כבד על החלטתו של חסן נסראללה לפתוח באש. אומנם בישראל חלוקים בשאלה אם נכון לפתוח במלחמה רבתי נגד חיזבאללה, אך דבר אחד ברור לכול: הפעם, ברגע שתיפול ההחלטה, ההרס והחורבן שימיט צה"ל על ארץ הארזים יהיו גדולים הרבה יותר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"זה האויב שלקראתו התכונן צה"ל"
לא אחת דובר על כך שבמלחמת לבנון השלישית ייפגע העורף הישראלי קשות. הקלף האסטרטגי החזק ביותר של חיזבאללה הוא ארסנל הטילים שהכין ליום פקודה: לארגון הטרור יש לפי ההערכות 150 אלף רקטות ארוכות, כבדות ומדויקות, ויכולת אש שעומדת על קצב של 2,500–3,000 שיגורי רקטות ביממה. נסראללה מרבה לדבר על הפעלת רקטות מדויקות, על יכולתו של הארגון לפגוע בתשתית האזרחית בישראל – וגם על תוכניותיו לכבוש יישובים בגליל.
בזמן שחיזבאללה ואיראן צברו בחודשים האחרונים ביטחון עצמי וגם מוטיבציה להמשיך במלחמת ההתשה, ישראל לא נשארת אדישה. מערכת הביטחון מקיימת מאמץ שוטף ללמידת נקודות התורפה של ארגון הטרור השיעי וממשיכה לאסוף מודיעין על מטרות במדינתו. מפעל המטרות מחזיק כיום באלפי מטרות מאומתות, לעומת כמה מאות מטרות שהיו לצה"ל בבנק המטרות במלחמת לבנון השנייה.
"נקודת התורפה העיקרית של חיזבאללה היא שאנחנו מכירים אותו הרבה יותר טוב ממה שהכרנו את חמאס, אפילו אחרי תחילת התמרון ברצועה", אומר האלוף (במיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, בריאיון למגזין N12. "בשני העשורים האחרונים חיזבאללה היה האויב שלקראתו צה"ל התכונן, ולכן הוא שם את כל האמצעים שלו עליו. זה בולט מאוד בכמות אמצעי האיסוף שהופעלו על חיזבאללה לעומת אלה שהופעלו על חמאס. אין לנו פטנט פלא, אבל יש לנו הבנה איך המערכת פועלת, מה נקודות התורפה שלה ומה נקודות החוזק שלה".
בעוד לצה"ל לא הייתה תוכנית מוכנה לכיבוש עזה, ההיערכות מול חיזבאללה היא ארוכת שנים ומעמיקה יותר. "אלה דברים שאתה בונה במשך שנים, לא ביומיים ולא בשלושה שבועות", מדגיש עמידרור. יכולות איסוף המודיעין שעליהן הוא מדבר הן שאפשרו לצה"ל לחסל שניים משלושת מפקדי ארגון הטרור השיעי באזורי הלחימה בדרום לבנון. "אנחנו לא פוגעים בהם באיזושהי מפקדה שאנחנו יודעים עליה שנתיים, אלא בזמן תנועה. אף אחת מהפגיעות היא לא בעלת משמעות אסטרטגית. זה אוסף של פעולות שכל אחת מהן היא פגיעה טקטית. כשאתה הורג שניים משלושת מפקדי האזור שבתפקיד כבר 15 שנה – אובדן הניסיון, הידע והסמכות אצל האויב הוא אדיר".
מלחמה נגד לבנון, לא נגד חיזבאללה?
על רקע זה אפשר להבין את האזהרות לחיזבאללה – אבל גם לממשלת לבנון ולצבא לבנון – כי ישראל לא תהסס לפגוע בתשתיות מדינתיות במלחמה כוללת. הדבר מנוגד למדיניות שהייתה בזמן מלחמת לבנון השנייה, אז נמנעה ממשלתו של אהוד אולמרט מלפגוע בתשתיות מסוג זה – בין היתר בעקבות בקשה אמריקנית שלא להפציץ תשתיות דלק וחשמל.
"כל מי שקורא לחיזבאללה 'ארגון טרור', טועה בגדול", מצהיר האלוף (במיל') גיורא איילנד, לשעבר ראש המל"ל. "חיזבאללה הוא צבאה בפועל של מדינת לבנון, אשר נתמך בידי אימפריה גדולה שנקראת איראן". לדבריו, עוצמתו של חיזבאללה נובעת לא רק ממספר הלוחמים והנשק שבידיו אלא גם מהטכנולוגיה האיראנית המתקדמת ומהמודיעין המסופק לו.
לפי איילנד, "חיזבאללה נהנה מהעובדה שהוא בקרבת הגבול עם ישראל. הוא נהנה מזה שלמרות שהוא צבא לכל דבר, לא חלות עליו ההגבלות שחלות על צבא בכל מה שקשור לאזרחים או לפעילות מתוך שטח אזרחי". אולם איילנד מצביע על נקודת תורפה של הארגון: הצורך בלגיטימציה מהעם. "נסראללה רואה עצמו כפטריוט לבנוני", הוא מדגיש. "בסיס הלגיטימיות שלו במדינתו הוא בדיוק הטענה שהוא מגן על לבנון ושאכפת לו מהעם הלבנוני".
הדרך היחידה לנצל את נקודת התורפה הזו, סבור איילנד, היא מלחמה לא רק נגד חיזבאללה אלא נגד מדינת לבנון. "אם ישראל תנהל את המערכה נגד מדינת לבנון, על התשתיות החיוניות שלה ועל הרבעים החשובים שלה בביירות, אם כל אלה ייהרסו עד היסוד ולא יהיו נמלים, לא יהיה נמל תעופה, לא תהיה תחבורה ולא תהיה תקשורת – חיזבאללה יאבד את האתוס שניסה לבנות לעצמו במשך יותר משני עשורים. הוא ייקלע למצב פוליטי קשה מאוד. זה משהו שהוא לא יוכל לחיות איתו".
שלא כמו שלטון היחיד של חמאס ברצועת עזה, חיזבאללה רגיש מאוד לדעת הקהל הלבנונית. "בלבנון יש תרבות של הרבה יותר דעת קהל, של עיתונות חופשית, של כלכלה חופשית יחסית ושל עדות שיש להן הרבה מאוד טענות לחיזבאללה", מתאר איילנד וטוען כי נסראללה יתקשה לגייס לגיטימציה מבית לעימות שיחריב את מדינתו. "הוא לא יוכל להסביר שהוא עושה את מה שהוא עושה כי הוא מגן על לבנון, מכיוון שכולם יגידו שהוא מביא עליה הרס".
"הזדמנות לנהל מלחמה חכמה"
אבל לא כולם מצדדים בפגיעה גורפת בתשתיות האזרחיות של שכנתנו מצפון. "אני נגד תקיפת המערכות הלבנוניות, אלא אם הן משרתות את יכולת המלחמה של חיזבאללה", מדגיש עמידרור. "נאבד את הלגיטימציה הבין-לאומית מהר מאוד אם יתברר שאנחנו משמידים את מדינת לבנון האנוסה, שלא בחרה בחיזבאללה. בנוסף, בניגוד לעזה, ששם אין מי שיקבל את האחריות בהמשך כי אין שם שום שלטון שהוא לא שלטון חמאס, בלבנון, לפחות באופן תיאורטי, המדינה יכולה לקבל את האחריות ב'יום שאחרי'. בשביל זה צריך לוודא שהיא חזקה מספיק ושחיזבאללה חלש מספיק".
לדבריו של עמידרור, בעוד יכולתה של ישראל להרוס מטרות במזרח התיכון ידועה לכול, המערכה בלבנון מציעה הזדמנות להפגין דיוק והבחנה. "אני רוצה שאחמד ומוחמד ישחקו שש-בש ויבינו למה הבניין ברחוב השני נהרס – כי היה בו משרד של חיזבאללה. בלבנון נוכל לנהל מלחמה חכמה יותר, שבה נראה לעולם שלמרות שאנחנו יודעים להרוס כל מה שאנחנו רוצים, אנחנו הורסים למי שמגיע לו ולא הורסים למי שלא נלחם נגדנו".
מנגד, האזהרות בדבר זעקה בין-לאומית שתעצור במהירות את המהלך הישראלי אינן מטרידות את איילנד. "אני מקווה שהמלחמה תעורר זעקה בין-לאומית", הוא אומר. "העולם יגיד לשני הצדדים לעצור. ישראל תהיה מעוניינת בשלב הזה שהמלחמה תיעצר. ככל שהמלחמה תהיה קצרה יותר, כך טוב יותר. מה שיכול להטריד אותנו זו אדישות בין-לאומית".
איילנד מבהיר כי ישראל חייבת להכין את הקרקע המדינית למהלך שכזה, בייחוד מול הממשל האמריקני. "השאלה היא שאלה אסטרטגית – מהו הסיפור הישראלי, מה אנחנו אומרים מראש לעולם. אם לא נעשה הכנה מדינית, אז ארה"ב תוכל להגיד לנו להילחם בחיזבאללה אבל לא להעז לפגוע בשום נכס של מדינת לבנון. זה עלול להיות אסון".
המטרות שעל הכוונת
במקרה של מלחמה כוללת בין ישראל לחיזבאללה ירחיב צה"ל באופן ניכר את בנק המטרות שלו לכל שטחה של לבנון, בדגש על ביירות ובקעת הלבנון. טל בארי, ראש מחלקת המחקר של מרכז עלמא לחקר אתגרי הביטחון בצפון, מזהיר כי תקיפת תשתיות רשמיות תהיה צעד שגוי. "בקשר לתשתיות, הפגיעה הנכונה והאפקטיבית יותר היא פגיעה בתשתיות המדינתיות האזרחיות הלא פורמליות של 'מדינת חיזבאללה' ולא פגיעה בתשתיות הפורמליות של מדינת לבנון", הוא אומר. "מובן שאם יש אמצעי לחימה של חיזבאללה במחסן בתוך נמל התעופה הבין-לאומי בביירות או בכל אתר תשתיתי-אזרחי של מדינת לבנון, הוא צריך להיות מושמד".
בנק המטרות של צה"ל בלבנון הוא יצור חי ונושם. עמידרור משווה אותו למשאב שלעולם אינו מספיק, כמו זמן או כסף, אך הדינמיקה של איסוף המטרות מורכבת משנדמה: "מרגע שפורצת מלחמה יש בבנק המטרות שתי תנועות גדולות. מצד אחד, המטרות מופצצות או מתבררות כלא רלוונטיות. מצד שני, בנק המטרות גדל כי התנועה הגדולה של האויב חושפת מטרות חדשות".
בין המטרות המרכזיות שזוהו בניתוח של בארי נמצאות תשתיות חיוניות של חיזבאללה במגוון תחומים, ואלה כוללות את רשת תחנות הדלק AMANA ומאגרי הדלק העצמאיים של הארגון בתחום האנרגיה, סניפי הבנקים וחברות פיננסיות הקשורות לארגון בתחום הכלכלי, תשתיות התקשורת המבצעית וכלי תקשורת כמו אל-מנאר ורדיו א-נור. נוסף עליהם יש מתקני אנרגיה סולארית שהקים חיזבאללה בדרום המדינה ובבקעה ומפעלים לשאיבת מים ולהולכתם שמשרתים את הפעילות הצבאית של ארגון הטרור.
לפי בנק המטרות, על פי אותו הניתוח, ישראל תידרש לתקוף חברות תשתית אזרחיות המשויכות לחיזבאללה ומעורבות בבניין התשתית הצבאית שלו. תשתיות אלה נתונות לפיקוח של ג'יהאד אל-באנא, זרוע הבינוי והשיכון של חיזבאללה, הכפופה למועצה המבצעת של הארגון. דוגמה לתשתית כזו היא חברת "הבקאע לבניין וקבלנות", הידועה גם בשמה הקודם "הרשות האיראנית לבניין לבנון", שהוקמה ב-2005 בחסות משמרות המהפכה של איראן. תקיפה של מטרות כאלה צפויה לשבש מאוד את יכולת הארגון לבנות ולתחזק תשתיות חיוניות, ותפגע ביכולותיו המבצעיות והלוגיסטיות.
עוד לפי בארי, בהיבט הצבאי, הדגש יהיה על המערך הרקטי והטילים לטווח קצר, בינוני וארוך – ובמיוחד מערך הטילים המדויקים בבקאע ובביירות. כמו כן, צפויה תקיפה של המערך האווירי והימי של חיזבאללה, כולל מחסנים ומרכזי פיקוד ושליטה. אזור "המרובע הביטחוני" בדאחיה של ביירות, המרכז את המפקדות הראשיות של חיזבאללה, צפוי גם הוא להיות יעד מרכזי.
בארי מציין כי סביר להניח שהתמרון הקרקעי של צה"ל יתמקד במערך הנ"ט ובמסגרות הלוחמות של חיזבאללה – לוחמי חי"ר וכוח רדואן. בזירה הימית תידרש ישראל להשמיד איומים מורכבים כמו טילי חוף–ים, צוללות זעירות, סירות נפץ, לוחמי קומנדו ימי וטילי טורפדו. במקביל תנסה מערכת הביטחון לשים את ידה על הצמרת הצבאית והפוליטית של חיזבאללה.
"לנוצרי מביירות לא אכפת מדרום לבנון"
בזמן שצה"ל משלים את היערכותו למתקפה אפשרית בלבנון, האופוזיציה הניצית לחיזבאללה, במיוחד מנהיגים נוצרים ועיתונאים, פותחים את פיהם וכבר לא נזהרים כל כך בכבודו של נסראללה, שמבחינתם "עבר כל גבול". כך, למשל, בנו של הנשיא לשעבר בשיר ג'ומאייל, בעל בריתה של ישראל שנרצח ב-1982, אמר כי העימות בתוך המדינה בעד ונגד חיזבאללה, או בעד ונגד מלחמה עם ישראל, עלול להוביל לשפיכות דמים כפי שהיה בימי מלחמת האזרחים במדינה. כמיל שמעון, חבר פרלמנט מארוני ונכדו של נשיא לבנון לשעבר, איים שאם יצטרכו, ייצאו חמושים לרחובות כדי למנוע מארגון הטרור חיזבאללה לעשות בלבנון ככל העולה על רוחו. "הם יודעים היטב שבשעת האפס נוציא 20 אלף חמושים לרחובות", הצהיר.
פרופ' אייל זיסר, חוקר לבנון וסוריה מאוניברסיטת תל אביב, מצייר תמונה קודרת של המצב אצל שכנתנו מצפון כבר כעת: "מדובר במדינה הרוסה, אין מוסדות, אין נשיא נבחר, אין ממשלה, הפרלמנט משותק, הכלכלה הרוסה ורמת החיים בשפל. יש מחסור ומצוקה. הלבנונים רוצים לחיות, אבל אנשים חיים בבועה. לנוצרי מביירות לא אכפת מדרום לבנון. יש עזיבה ופגיעה בתיירות, אבל לא אווירת מלחמה".
מלחמה בלבנון רק תחריף את המצב הקשה ממילא, במיוחד אם תבחר ישראל לפגוע בתשתיות המדינה. "רוב הלבנונים לא רוצים מלחמה והיו שמחים אם חיזבאללה לא היה מתערב בה מלכתחילה", הוא אומר. "אפילו רוב השיעים לא רוצים מלחמה, אבל כשאתה מפקיד את גורלך בידי תנועה ומנהיג, אז אתה הולך אחריהם".
למרות הביקורת הגוברת על חיזבאללה, זיסר מעריך כי אין סיכוי ממשי להתקוממות נגד הארגון בטווח הנראה לעין. "כלל הכוחות האחרים בלבנון הם חלשים, אין להם כוח להתקומם וזו גם לא דרכם", הוא מסביר. עם זאת, פגיעה במדינת עצמה יכולה לפתוח את הסכר לערעור מעמדו של חיזבאללה: "זה יכול להתחיל תהליכים, לא של התקוממות פתאומית, אבל של ביקורת שלא נוחה לארגון שחלק גדול מההצלחה שלו היא תדמיתית ופסיכולוגית".
לא מתאבדים שיעים
בעוד תופי המלחמה מכים בצפון בעוצמה, הרעיון הישראלי שמקבל גיבוי מארה"ב ומצרפת הוא לדחוק את חיזבאללה צפונה, אל מעבר לנהר הליטני, בין שבהסדר דיפלומטי ובין שבאמצעים צבאיים. "זה נותן לנו שני דברים", מסביר עמידרור, "אי אפשר להסתער באפס התרעה לתוך שטח ישראל נוסח מה שעשה חמאס בדרום ב-7 באוקטובר, וזה מצמצם מאוד את האפשרות לירות טילי נ"ט לשטח ישראל. אם אתה נמצא מעבר לליטני, אתה צריך לעבור אותו, לארגן כוחות ולעשות תנועות שיש סיכוי טוב שיאותרו".
מנגד, איילנד מציג את המורכבות של יישום מהלך שכזה: "קשה מאוד לבדוק הימצאות של טילי נ"ט, טילי נ"מ או רחפנים, שכל אחד מהם אפשר להכניס למזוודה. מה גם שחלק גדול מאוד מאנשי חיזבאללה, שלכאורה אמורים להיות מורחקים, הם תושבי הכפרים שמתגוררים בטווח של שניים–שלושה ק"מ מהגבול".
אומנם ישראל אינה רוצה מלחמה בלבנון בגלל הנזק והאבדות הגדולים שייגרמו לעורף, אך עמידרור מעריך כי הסיכוי שחיזבאללה יסכים לנסיגה כזו ללא מלחמה הוא נמוך מאוד. "האמריקנים אומרים שהסיכוי הוא לא אפס, גם הם מבינים שהסיכוי לא גדול, אבל כל עוד יש סיכוי כזה אז שווה לדעתם להשקיע בו. אני לא רוצה לומר שזה בלתי אפשרי, אבל לעניות דעתי הסיכוי נמוך מאוד".
זיסר סבור כי נסראללה אינו מעוניין במלחמה וצפוי לעשות הכול כדי למנוע אותה. "הוא כנראה לא יפתח במלחמה, אלא אנחנו. הוא ירצה לסיים אותה ברגע הראשון". אם תפרוץ מלחמה, הוא מעריך, ישראל תעמוד בפני דילמה: להסכים להפסקת אש בתנאים שאינם לשביעות רצונה, או להיגרר למבצע קרקעי נרחב. "חיזבאללה אלה אנשים פרקטיים יותר מחמאס. חשוב להם להראות שהם מגינים על לבנון, מקדמים אותה ולא גורמים לה הרס בשביל חמאס ורצועת עזה. ברגע שלבנון תיהרס ובני העדה השיעית ישלמו מחירים נוראים, כל ההיגיון של חיזבאללה יתרסק".
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.