כן המפקדת: הכירו את הקצינות הלוחמות החדשות בצה"ל

במהלך החודשים האחרונים הן רצו בשטחי האימונים, ירו למטרות, עשו מסעות וניווטים בדיוק כמו הגברים שאיתם. עתה מתייצבות שלוש לוחמות שמסיימות היום (ד') קורס קצינים כדי לספר לנו על החוויות מהקורס המשותף, על האתגרים, על היתרונות כנשים ועל התגובות מהמשפחה והחברים לבחירתן במסלול קרבי ומאתגר בצה"ל.

ויולט ג'רבי היא החי"רניקית שבחבורה; בת 21 מכפר יונה שהתגייסה בדצמבר 2009 לגדוד קרקל כלוחמת ובחודשים האחרונים עשתה השלמת קציני חי"ר בגדוד "גפן" בבה"ד 1. ליטל תמיר היא לוחמת תותחנים, בת 20 מתל אביב, שהתגייסה באוגוסט 2010 ושירתה כלוחמת בגדוד תותחנים ברמת הגולן ובחודשים האחרונים עשתה השלמת קציני תותחנים בשבטה. ואורי גולן, כמעט בת 21 מתל אביב, התגייסה באוגוסט 2010 לגדוד אב"כ של חיל ההנדסה ועשתה בחודשים האחרונים השלמת קציני אב"כ בבית הספר להנדסה בשיזפון.

יוצאות דופן בנוף החברתי: "אומרים לי שאני משוגעת"

עד לפני 12 שנה, אז הוקם גדוד המעורב לבנים ובנות "קרקל", לנערות בישראל לא הייתה אפשרות הבחירה בשירות לוחמה. בשנים שחלפו מאז, נפתחו יותר ויותר תפקידי לוחמה לבנות, שולבו יותר ויותר נשים במערכים הלוחמים וכך גם גדלה אפשרות הבחירה לבנות הניגשות לפני גיוס. עם זאת, השירות בתפקידים קרביים והבחירה במסלול פיקוד אינו שגרתי ועדיין קיימות אלטרנטיבות רבות נוחות יותר.

"לא מדובר בהחלטה פשוטה – לחתום מראש על שירות של שנה עוד לפני שאתה מבין מה זה צבא, לצאת לקצונה ולחתום בנוסף גם שנה וארבעה חודשים. זה לא הולך ברגל", כך מספרת לנו ליטל שתסיים היום השלמת קצונה של חיל התותחנים. במקרה של ליטל מדובר ברקע משפחתי שהביא אותה לקבל את ההחלטה, "סבא שלי היה מפקד בצבא הבריטי, אחרי קום המדינה היה קצין בחיל התותחנים והיה מפקד בית הספר לתותחנים, סבתא שלי הייתה לוחמת באצ"ל ואחרי מלחמת השחרור ישבה בשבי הסורי במשך שנה. אני למעשה שילוב של שניהם – סבא תותחן וסבתא לוחמת". אורי לעומת זאת, מסבירה שעצם העובדה שאף אחד מהמשפחה שלה לא היה לוחם דחפה אותה לעשות מעבר, להיות לוחמת ולצאת לקצונה.

ויולט מספרת מצידה שאצלה היה מדובר בהחלטה שהיא קיבלה באופן טבעי מתוך נטייה אישית לפעילות גופנית – "אני אוהבת אתגרים וספורט, לא אוהבת לשבת ולא לעשות כלום. הבנתי שלוחמה זה בשבילי".

בהחלטה הלא שגרתית מעורבת הסביבה המשפחתית והחברתית כי בישראל כמו בישראל, לכולם תמיד יש מה להגיד, אבל למרבה ההפתעה שלוש הקצינות הצעירות מספרות פה אחד שהן מקבלות את כל התמיכה וההערכה מהחברים – "אומרים לי שאני משוגעת, אבל גם חוזרים ואומרים תמיד 'כל הכבוד' ומביעים הרבה הערכה, כל החברים שלי היו בצופים וכולם משרתים ועושים דברים משמעותיים, אבל אני הלוחמת היחידה מבין כל החברות שלי", כך אומרת לנו אורי.

מעט בנות בקורס שנבנה והורכב לגברים

שלוש הבנות שיעמדו היום על מגרש המסדרים ויענדו לראשונה את דרגות הקצונה הגיעו לדרך הזו נחושות וללא רגעי חרטה או התלבטות. כששאלתי את ויולט על רגעי חרטה היא מיהרה לענות בנחישות, "לא זכור לי רגע כזה. מעולם לא חשבתי לחתום ויתור", אורי מצידה התייחסה ל"משבר השנתיים", משבר שעל פי האמונה הרווחת בנות שהתנדבו לשירות של שלוש שנים במקום שנתיים לוקות בו כעבור שנתיים של שירות, בשלב שבו היו אמורות להשתחרר. "תכל'ס, אני לא מרגישה את זה, אני אוהבת להיות לוחמת ואני אוהבת את הצבא ואני נהנית מזה. גם כשקשה, אני מבינה למה זה קשה ולמה אנחנו עושות את מה שאנחנו עושות".

עושה רושם שהבנות הנחושות האלו לא זקוקות לאישיות להערצה או דמות לחיקוי ושאת הדרך שבה הן הולכות הן בחרו באופן עצמאי. כמובן שהיה מי שנתן השראה כמו סבה וסבתה של ליטל וכמו המפקד של ויולט שעל פי מה שהיא מספרת עדיין עוזר מלווה ומייעץ, אבל הן מצדן צועדות בדרך משלהן.

>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם

בהגיען לקורס הקצינים, בשונה מהגדודים בהן שירתו בהם היחס המגדרי הוא לרב חצי-חצי, מצאו את עצמן הבנות בסביבה שרובה מורכבת מגברים, בקורס שנבנה והורכב לגברים כשהן נבחנות ונמדדות על כישוריהן בדיוק כמו כולם. "קשיים? אתגרים? ברור", אומרת ויולט, "בנים ובנות מבחינה פיזית הם לא אותו הדבר, קורס של חי"ריניקים זה קורס עם הרבה קושי פיזי. לי ולבנות היו הרבה רגעים קשים, כמובן שעושים התאמות במדדים לכושר הגופני ולמשקלים שאנחנו נושאות כי כולנו רוצות יום אחד גם ללדת ילדים, אז בניווטים לדוגמא הלכנו עם מכשיר קשר קל יותר".

שיא הקושי: פסגת החרמון

ויולט מספרת שמבחינתה האתגר הקשה ביותר בקורס היה הטיפוס לפסגת המדינה – הר החרמון. "היה לנו טיפוס על החרמון במשך 48 שעות שמדמות מלחמה, היה קשה, אבל עם העידוד והעזרה של הבנים הסתדרנו, הבנים תמכו לאורך כל הדרך וגם אנחנו תמכנו האחת בשנייה".

אם כבר מעלים את נושא הבנים בקורס, נשאלת השאלה איך עובדת האינטראקציה בין בנים לבנות בקורס ומה היתרונות של הבנות בקורס. ויולט מספרת ש "הסדר והארגון זה משהו שבנות שולטות בו יותר ובנות גם קולטות מהר יותר. יש פה הרבה התנסויות של בנים לוחמים שבפעם הראשונה בצבא נדרשים להתמודד מול בנות וזה מכין אותם לחוויות שירות יחד עם בנות בתפקידים שבהם הם ישרתו". ליטל מצידה אומרת "אין יתרונות בולטים לבנים או לבנות, יכולה להיות לוחמת לא מאורגנת ולא מסודרת ובאותה המידה לוחם מאוד מסודר ומתוכנן, אז קשה להצביע על יתרון בולט לבנות בקורס או בצבא".

הקורס על פי מה שמספרות הבנות לא עוסק כמעט כלל בנושא השילוב בין בנים לבנות והדעות ביניהן חלוקות. "הקורס לא עוסק בנושא הזה כי כולם רגילים לזה כבר, זה לא משהו מיוחד שבנות הן חלק מהצבא", כך מסבירה אורי. ליטל מסכימה איתה ואומרת ש"זה מובן מאליו, לא מתעסקים בזה פה". ויולט חושבת שיש מקום לשיפור, שזה לא נושא שקורס קצינים יכול לפסוח עליו ואומרת שיש מקום לשיעור בנושא שירות נשים במערך הלוחם במהלך הקורס – ביוזמת המפקדים או הצוערים.

"החיילים לא רגילים לקבל פקודות מאישה, אבל אני מוכנה לזה"

ממחר יהיו הבנות קצינות מן המניין ויובילו לוחמים בנים ולוחמות בנות לשדה הקרב, או כמו שחוזרים ואומרים בבה"ד 1 - "לנצח במלחמה הבאה". מחוויית הפיקוד על לוחמים, הבנות לא מביעות התרגשות. אורי מסבירה ש"הקורס מכין לזה ובנוסף לזה שהחיילים יכולים להיות קשים בעבורי, גם אני קשה בעבורם כי הם לא תמיד רגילים לקבל הוראות ופקודות מאישה. אני כמפקדת, מצדי צריכה לדעת שזה לא צריך להפריע לי להמשיך לעשות את התפקיד ויותר מזה שאין שום סיבה שהם לא יקשיבו לי בגלל זה". ויולט מוסיפה ואומרת שכמי שעשתה התנסות רוחב כקצינת הדרכה במהלך הקורס יחד עם הקצינים הבנים, למדה את ההתמודדויות והקשיים שעשויים לנבוע מהפעםר בין המינים ולמדה גם איך להתמודד איתם.

לשלושת הבנות צפוי שירות תובעני ומאתגר כקצינות לוחמות שמובילות חיילים לשדה הקרב ונלחמות בדיוק כמו הקולגות שלהם, הקצינים הבנים. לא עשו להן הקלות עד עכשיו וגם לא יעשו להן הקלות בהמשך הדרך והן גם לא מבקשות את זה. כל עוד הצבא ימשיך לעשות התאמות בעבורן כדי שיוכלו לשרת בתפקידים האלו וגם יוכלו להצליח, הן ימשיכו לעשות חיל ולתת את הכול למען ביטחון המדינה.

>> התפקידים הכי קרביים בצה"ל לבנות

• נשים
• קורס קצינים