כדי להבין את כל העניין, צריך להקשיב תחילה לסיפורו של סמל א'. היום הוא משרת כלוחם בפלוגת ה"עורב" של גדס"ר גולני, אבל עד לפני כמה שנים חייו נעו במסלול אחר. "נשרתי מהלימודים בגיל 14", הוא משחזר. "הסתובבתי בשכונה, גנבתי אופנועים, הסתבכתי באלימות ונסעתי בלי רישיון. היה לי אופי של אדם שאוהב אתגרים ואקשן, ומחוסר המעש נגררתי לשטויות, עד שמהר מאוד התחילו המעצרים והתיקים במשטרה". בגיל 15 מצא את עצמו א' מרצה תקופת מעצר קצרה בכלא, עקב מספר גניבות שביצע. "ההורים היו שבורים", הוא מספר. "שבועיים אחרי שהשתחררתי, נתקלתי ברחוב בכמה שוטרים שעשו עליי חיפוש. פעם היה לי פתיל קצר ממש, והתחלתי להתעצבן. דפקתי לאחד מהם בוקס, ושוב נעצרתי לאיזה שבועיים".
בנקודה הזאת א' שוחרר למעצר בית, והבין שעליו לבחור איך הוא רוצה שחייו ייראו. "התחלתי לחשוב על העתיד שלי. מה, כל החיים אני אשב במעצרים וההורים שלי יבכו?" הוא אומר, ומסביר שבאותו רגע החליט להגיע לשירות קרבי בכל מחיר. בהמלצת קצינת המבחן שלו, הצטרף א' להוסטל "בית אשל" בבאר שבע, הפועל לשיקום דרך התמודדות עם הטבע. "המקום הזה הציל לי את החיים", הוא מצהיר. "אני זוכר שהגעתי לראיון בלשכת הגיוס כשרק נכנסתי להוסטל. אמרתי למראיין שאני רוצה קרבי, והוא ענה שיש לי הרשעה ופטור מצה"ל. אמרתי לו: 'תן לי שנה. אני אשלים את הלימודים, אוכיח את עצמי ואחזור אליך'".
והוא באמת הוכיח. לאט־לאט הוא חזר ללימודים, הצטרף למועצת התלמידים ולפעילות ההכנה לצה"ל של עמותת "אחריי", ואף השתתף במסע לפולין. כמה חודשים לקראת סיום השנה בהוסטל, נקרא א' לבית־דין לנוער לשמוע את גזר דינו על תקיפת השוטר. "ידעתי שאם אורשע, בוודאות לא יגייסו אותי", הוא מספר. "אמרתי לשופטת: 'העתיד שלי בידיים שלך. עשיתי הכול כדי להשתנות, סיימתי לימודים, ולא פתחו לי תיקים. אם תרשיעי אותי, כל זה לא שווה'. ואז היא אמרה: 'אני האחרונה שרוצה לעשות את זה. אני לא מרשיעה אותך, אבל אני מחכה לראות אותך עם מדים".
גנבי הקרמבו
סיפורו של א' הוא רק אחד מתוך אלפי מקרים שמגיעים לצה"ל מדי שנה. בני נוער בעלי רישום פלילי שמבקשים ללבוש מדים, והמערכת הצבאית, שצריכה לקבל החלטה לא פשוטה אם וכיצד לשלבם. הנתון המדויק של מספר החיילים שמשרתים בצה"ל עם רישום פלילי הוא חסוי, אולם מדובר באלפים בודדים, מספר שגדל בהתמדה עם השנים. בכל הקשור לטיפול בחיילים בעלי רישום פלילי, "אין כללי אצבע": כל מקרה נבחן לגופו, ואפשרות הגיוס פתוחה הן עבור מלש"ב ש"סחב" קרמבו והן עבור מלש"ב שגנב פרארי. בפועל, צה"ל נוטה לגייס בעיקר צעירים שביצעו עבירות שנחשבות קלות יותר, כמו שימוש חד־פעמי בסמים, גניבה ופריצות לרכבים. ישנם מקרים בודדים של בני נוער שמצליחים להתגייס עם תיק על שוד מזוין או סחר בסמים, אולם זאת בתנאי שיוכיחו שנטשו את עולם הפשע והשתקמו.
המעקב אחרי הרישום הפלילי מתחיל כבר בצו הראשון: משטרת ישראל מעדכנת את צה"ל מספר פעמים בשנה מי מתוך המלש"בים המיועדים הסתבך עם החוק, ובמה חטא. אם החייל ביצע את העבירה בסמוך למועד גיוסו ונפתח נגדו תיק, הוא מקבל אוטומטית פטור מצה"ל עד שתתקבל החלטה לגביו. צה"ל מנהל טבלה ובה כל העבירות בדין הפלילי מסווגות לפי דרגת חומרתן, ולכל עבירה אפשרית נקבע ניקוד בהתאם לחומרתה. במקרה של גניבת רכוש, לרוב מדובר בעשרות נקודות, בעוד בכל הקשור לעבירות מין או עבירות על רקע אידיאולוגי המספרים כבר מטפסים למאות. הנקודות נצברות גם במצב שבו התיק טרם נסגר, ואפילו במקרים שהסתיימו באי־הרשעה.
אם המלש"ב צבר לעצמו עד 150 נקודות, מפקד "מיטב" או סגנו יחליטו אם להמליץ על גיוס או על פטור. במקרה שמדובר ב־300 נקודות ומעלה, הוא יידרש לעבוד קשה יותר כדי לעלות על מדים. החייל יצטרך לספק חוות דעת של קציני מבחן, לעבור ראיון ראשוני בלשכת הגיוס האזורית, וראיון נוסף ב"מיטב". במקרים של 600 נקודות ויותר, נכנסים לתמונה גורמי בריאות הנפש (ברה"ן). "מאות מלש"בים בעלי רישום פלילי מגיעים מידי שנה לבדיקה של ברה"ן, ואולי אף יותר", מספרת רמ"ד מיון ואבחון במחלקת ברה"ן, רס"ן איריס ווגמן. "מי שמגיע אלינו נפגש עם קב"ן, שמנסה להעריך את סיכויי ההצלחה שלו. אנחנו מחפשים תהליך אמיתי של שינוי, ופריצת דרך של תיקון. אם התרשמנו מהפרעת אישיות אנטי־סוציאלית או מבעיה בשליטה בדחפים אנחנו כנראה נחליט שהמלש"ב לא כשיר לשירות ונקבע לו פרופיל 21, אבל הרוב עוברים את הבדיקה".
מצוקת כוח אדם
רק המיון הראשוני של אותם צעירים בעלי עבר פלילי דורש מהצבא השקעת משאבים מרובה, כזו שתתעצם אם יקבלו את צו הגיוס. רבים מהחיילים בעלי עבר פלילי עוברים טירונות מיוחדת כחיילי מקא"ם ("נערי רפול"), ובהמשך מקבלים ליווי צמוד מגורמי ת"ש וממפקדיהם הישירים. בחירתו של הצבא לתת לאותם בני נוער הזדמנות שנייה, היא עדות לתפקיד נוסף שצה"ל לוקח על עצמו. "אני מאמין שצריך לגייס גם חיילים שדורשים מהמערכת השקעה מיוחדת", אומר ח"כ אלעזר שטרן, שכיהן כראש אכ"א בין השנים 2004 ל־2008. בתקופתו בתפקיד, שטרן דאג לקדם רפורמה בנושא גיוס נערים בעלי עבר פלילי, שהביאה להורדת סף הגיוס במטרה להכניס אותם לצה"ל. "לא לגייס נערים עם עבר פלילי זה לפרק את מודל צבא העם", אומר שטרן. "ברור שיש בזה סיכון, אבל אי־אפשר להתעלם מהרווח ארוך הטווח לצה"ל ולחברה. לא לגייס אותם, בחלק מהמקרים, זה לדפוק להם את החיים".
אולם העלייה בכמות המלש"בים שמתגייסים לצבא עם עבר פלילי נובעת לא רק משיקולים ערכיים, אלא גם כתוצאה מצרכי המערכת. "זה לא סוד שצה"ל סובל ממצוקת כוח אדם, במיוחד ביחידות הלוחמות", אומר גורם צבאי המעורה בנושא. "בשנת 2012 מספר המתגייסים היה הנמוך ביותר בשנים האחרונות. נוער עם עבר פלילי שעבר שיקום, יכול להשתלב בצה"ל ולהוות משאב חשוב ליחידות קרביות, ולכן הצבא לא ממהר לוותר עליו".
אחד הקריטריונים שיכולים להכריע אם צעיר בעל עבר פלילי ישרת בצה"ל, הוא מידת העזרה שהוא מקבל: בין אם מהבית, מעורך הדין שלו, או מעמותה כזו או אחרת שמסייעת לו בתהליך. סיפורו של דניאל גבריאל, שלפני שבוע קיבל הודעה מהצבא שיוכל להתגייס, עלול היה להסתיים אחרת אם לא היה מצטרף לפני כשנה וחצי למכינה הקדם־צבאית "אחד משלנו" בבית ינאי. הוא מסביר שהמכינה היא הסיבה המרכזית לשיקום שלו, היא נתנה לו כלים לעמוד מול רשויות הצבא וגם לסגור את התיק הפלילי. "המכינה שינתה לי את החיים", הוא מסביר. "מהרגע שהגעתי לשם, דאגו לדחוף אותי כל הדרך". לגבריאל ניתן פטור מצה"ל בעקבות שני תיקים במשטרה, אחד מהם על איומי סכין, והשני בעקבות קטטה בה היה מעורב, שנסגר לפני שבועיים.
כמו בשאר המקרים, הדרך להשגת צו הגיוס של גבריאל לא הייתה פשוטה. בפעם הראשונה שהגיש ערעור על הפטור מצה"ל, הוא הגיע לראיון, שם נחל אכזבה שכמעט גרמה לו להרים ידיים. "מי שראיין אותי אמר לי שאם הוא היה אחראי לזה, הוא לא היה נותן לי להחזיק נשק בחיים", מתאר גבריאל. "הוא אמר: 'אני מכיר אותך ואת החברים שלך, חבורה של עבריינים. הצבא לא רוצה אותך, אתה יכול לצאת'". גבריאל יצא מאותו ראיון שבור. הוא לא ציפה שזאת תהיה תגובה. "אתה עושה עם עצמך עבודה, בטוח שאתה השתנית ושאתה עומד לכבוש את העולם, ואז פתאום אתה מקבל את הסטירה של החיים שלך", הוא מתאר. "לא ידעתי מה לעשות".
"מלש"בים שלא לוקחים עורך דין פרטי מתמודדים עם אתגר לא פשוט"
בנקודה הזו גבריאל החליט לוותר, אבל המכינה לא ויתרה עליו. ראש המכינה, עינב הופמן, החליטה להשתמש בקשרים המקצועיים שלה, שבסופו של דבר סייעו לסגור את התיק במשטרה. בהמשך, היא הצליחה לסדר לגבריאל ראיון נוסף בלשכת הגיוס. זה נערך בשבוע שעבר, ובסופו קיבל גבריאל צו גיוס. "סגנית מפקד לשכת הגיוס תל השומר, רס"ן אורלי מזרחי, קיבלה אותו בקשב ובגמישות ואישרה לו להתגייס לקרבי וגם להצטרף כחריג ליום סיירות", אומרת הופמן בהוקרה. "זה הוכיח שבצבא יש גורמים מדהימים שמוכנים ללכת לקראת, אבל הוא הצליח בזכות הגב שהיה לו מהמכינה, ובגלל שהגענו לאנשים הנכונים, שהייתה להם את הרגישות המתאימה לעזור. אם הוא היה מתמודד עם זה לבד, אני לא חושבת שהוא היה מתגייס", היא אומרת, וגבריאל מסכים. "אם לא הייתה המכינה מאחוריי, לא היו מסתכלים עליי", הוא בטוח. "אני גדלתי בשכונה מופרעת בבית שמש. יש לי הרבה חברים מהשכונה שיש להם את היכולת להיות חיילים טובים, אבל הם גדלו במקום לא הכי טוב בעולם והסתבכו. גם להם יש מוטיבציה להתגייס אבל אין להם את הכלים. אני מרחם עליהם, כי לי נפתחה דלת במכינה שלא נפתחה להם".
לא פעם, מלש"בים בעלי עבר פלילי נעזרים גם בייעוץ משפטי במטרה למצוא את הדרך לצה"ל. עורכי דין מקבלים מדי שנה מאות פניות מבני נוער שלא מצליחים להיכנס בשערי הבקו"ם. "לפעמים הם מגיעים מאוד מבוהלים כי פתאום ביטלו להם את הצו, ולפעמים הם מגיעים אחרי שהיו בלשכת הגיוס ואמרו להם 'אין מה לעשות, זו ההחלטה'", מסביר עורך דין בכיר שמתמחה בתחום. "הצבא נכון לגייס את האנשים המתאימים לצרכיו, אבל אי־אפשר לבוא ולומר שיש איזושהי מדיניות שיוצרת תקרת זכוכית למישהו. הצבא יודע שהוא חלק מהשיקום של האנשים האלה, והוא פתוח לראות איך הוא יכול לסייע להם", הוא מוסיף. "מניסיון העבר, בתיקים שנפתחים לקראת הגיוס והצבא מגלה על זה, הנטייה היא מאוד להקשות ואוטומטית לבטל את הגיוס, בעוד שבמקרים האחרים הוא עשוי לגלות יותר גמישות". מכל מקום, עורך הדין מבהיר כי ללא תמיכה חיצונית קשה להתמודד מול המערכת הצבאית. "מלש"בים שלא לוקחים עורך דין פרטי מתמודדים עם אתגר לא פשוט", הוא אומר. "עצוב לשמוע, אבל למי שלהורים שלו קשה לממן עזרה משפטית יש בעיה. מי שמפעיל קצת יותר כוח, בדרך כלל מצליח".
גם עו"ד רחל דניאלי, הממונה הארצית על תחום ייצוג נוער מטעם הסנגוריה הציבורית, שמייצגת לרוב נוער חסר אמצעים, מסבירה שהייעוץ המשפטי הוא סוגיה מורכבת. "אנו מייצגים את רוב הקטינים בבתי־המשפט לנוער, ונתקלים פעמים רבות בקשיים שהם חווים מול רשויות הגיוס בצבא", מספרת עו"ד דניאלי. "לקטינים האלו, שעברו הליך טיפולי ארוך ומפרך, הרבה פעמים אין את הכוחות להילחם מול הרשויות ולעמוד על רצונם לתרום לחברה. אנו מבינים שיש סוגי עבירות שיכולים להרתיע את הצבא, גם אם אותם צעירים עברו הליך שיקומי מוצלח מאוד. עם זאת, יש מקום לגלות רגישות גדולה יותר לנערים האלו, שכן אין ספק ששירות צבאי תורם רבות לבניית העתיד שלהם, ובכך גם נתרמת החברה כולה".
מגמה: עליה באירועי שוד הנשקים
באוגוסט 2011 עמד סמל א' במטרה והתגייס לטירונות בבסיס חוות השומר כחייל מקא"ם. את ההזדמנות שקיבל מצה"ל הוא לקח בשתי ידיים. "זה היה קטן עליי אחרי כל מה שעברתי", הוא מצהיר. "איך שסיימתי את הטירונות שלחו אותי לגולני, ושם התקבלתי לפלוגת 'עורב' של הגדס"ר. ידעתי שהצלחתי". כמו במקרה של א', רוב החיילים שהגיעו לצה"ל עם עבר פלילי עוברים את הטירונות בבסיס של חיל החינוך והנוער, ומשם יכולים לצאת למגוון תפקידים, בין השאר גם במערך הלוחם. בתנאים מסוימים, חיילי מקא"ם שמגיעים עם רישום פלילי ומסיימים שירות מלא, זוכים למחיקת הרישום הפלילי. "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאם הצבא העביר את החייל במסננת, אנחנו מבחינתנו פותחים לו דף חדש לגמרי", מבהיר רע"ן מקא"ם, סא"ל אורן נחמיה. הוא מספר שבארבע השנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר חיילי המקא"ם שמתגייסים לצה"ל. אם ב־2008 התגייסו לצבא בכל שנה כ־3,000 חיילי מקא"ם, היום המספר כבר עומד על קרוב ל־5,000. "לחלק מהחיילים אצלנו יש רישום פלילי, אבל אנחנו משתדלים לא לבחון אותם, ואפילו לא לדעת מזה", מסביר סא"ל נחמיה. "אם מישהו מעד בגיל 16 ומאז אין איתו שום בעיה, למה לא לתת לו הזדמנות שווה כמו לכולם?"
העלייה בכמות החיילים שמתגייסים לצה"ל עם עבר פלילי מעמידה את המערכת מול אתגר לא פשוט. "ברור שצה"ל לא מגייס רק פרחי טייס", מבהיר גורם בכיר במצ"ח. "אבל כשאתה מגייס מלש"ב שהיה מעורב בעברות קשות, אתה מגדיל את הסיכוי שיהיו כאלה בתוך הצבא. ברוב המקרים, לחיילים שמגיעים לחקירת מצ"ח יש עבר פלילי באזרחות. בזמן האחרון קיימת עלייה ברמת החומרה של הפשיעה בצה"ל, ואנחנו נתקלים יותר באירועים כמו שוד נשקים וניסינות פריצה לבונקרים. היו לנו חמישה אירועים כאלה מתחילת ינואר, שבעבר הם קרו פעם בשנה", מחדד הגורם. "מצד שני, אנחנו מבינים שהצבא מהווה הזדמנות אחרונה לאותם אנשים לפתוח דף חדש. הוא יכול לשנות להם את החיים, ויש כאן מתח שצריך לדעת לאזן. אותם נערים צריכים לקחת את ההזדמנות שקיבלו בשתי ידיים, ולזכור שהם נמצאים תחת ניטור ובקרה מתמדת".
סחבת מתמשכת
לצד אלה שכבר התגייסו לצה"ל, יש אחרים שעדיין ממתינים לצו הגיוס. במקרה של אוריאל ממו (19.5), התיק הגדול שהתכונן לקחת איתו לטירונות עדיין מונח מתחת למיטה. הוא שוכב שם כבר שנה וחצי, ואיתו התקווה שעוד יגיע יום אחד לבקו"ם. ממו, שמתגורר עם אמו ואחיותיו בדירה קטנה בפרדס חנה, עובד בימים אלה בבר בזיכרון יעקב כדי לעזור בשכר הדירה. כשהשכנים שואלים למה הילד בבית, הוא ממלמל שיש לו בעיה ברגל. אולם האמת מורכבת יותר – שני תיקים במשטרה הם שמונעים ממנו לעלות על מדים. התיק הראשון נפתח בעקבות פריצה וגניבה מחנות שביצע אוריאל עם חברו כשהיו בני 16. לאחר שהודה בביצוע העבירה והביע חרטה הסתיים המקרה באי־הרשעה ובקנס כספי בסך 1,000 שקלים.
התיק השני, שעדיין נמצא בטיפול המשטרה, נפתח בעקבות אירוע שהתרחש לפני שנה וחצי כשממו עבד בחנות למוצרי בית בעירו. הוא מספר שבאחד הימים שמע צעקות מכיוון השירותים, שם מצא את מנהל החנות מתווכח עם שלושה אנשים. לא עברה דקה ומתוך אחד התאים יצאה בחורה נסערת שברחה מהמקום, בעוד חבורת הגברים החלה לתקוף את אוריאל ואת מנהל החנות. "הם ריססו לי גז מדמיע לעיניים והתחילו להביא לנו מכות, בעיטות וסלעים לפנים", מפרט ממו, שטוען שאינו מבין עד היום כיצד נקלע לאירוע. "לדעתי, הם רצו לאנוס את הבחורה ההיא. בהתחלה ניסיתי להגן על עצמי, ונלחמתי באחד מהם. איכשהו הצלחתי לברוח לחנות קרובה, ושם התעלפתי". המשטרה הגיעה למקום ועיכבה את כל הנוכחים לחקירה, שם גם מצאה סרט שמתעד את הקטטה. בדיון שהתקיים למחרת שוחרר ממו, אך המשטרה סירבה לסגור את התיק כיוון שעל אחד החשודים התגלו סימני דקירה. בעקבות האירוע, קיבל ממו הודעה מלשכת הגיוס שהוא פטור מצה"ל. "אני רוצה להתגייס ולעשות שלוש שנים כמו כל אזרח טוב במדינת ישראל", הוא אומר, ואמו, יעל, שיושבת לצדו בסלון מוסיפה: "אני רוצה לראות את הבן שלי בצבא כמו כל שאר הילדים. הוא סיים 12 שנות לימוד, הוא מאמן ילדים בכדורגל, הוא עובד כל יום כמו חמור ועוזר לשלם שכר דירה. הילד הזה רוצה ללבוש מדים, ואני מאמינה שזה עוד יקרה".
כמו במקרה של ממו, מהרגע שאדם ביצע עבירה, יכולות לחלוף גם כמה שנים עד שתתקבל הכרעה משפטית בעניינו. בזמן הזה, רבים מבני הנוער שהגיעו לגיל גיוס הספיקו להשתנות מהותית מאז שביצעו את הפשע, חלקם הודות למוסדות כאלו ואחרים. בעמותת "אחריי" מנסים להגיע אל אותם הנערים בתקופת התפר הזו, בה עוד ניתן ליצור שינוי בחייהם. "אנחנו לא מבטיחים לחבר'ה עם עבר פלילי שהם יתגייסו, אבל אנחנו מבטיחים שאם יתמידו, אנחנו נלווה אותם בתהליך", מספר אלון ארד, רכז פתרון בעיות נוער לקראת גיוס בעמותת "אחריי". "רובם מקווים לפתוח דף חדש בצבא ולהתרחק מהחבר'ה שדרדרו אותם. הם רואים בגיוס הכרח לכל דבר: גם לפיתוח האישי שלהם, וגם כהזדמנות להצטרף לחברה הישראלית מנקודת פתיחה חדשה".
לדברי ארד, בפעילות העמותה משתתפים בני נוער מכל הקשת של העולם העברייני, שמשתלבים כחניכים בקבוצות הרגילות. בעמותה דואגים להכין אותם לגיוס פיזית ומנטאלית, וגם מלווים אותם לבתי־משפט ומוסרים עדות אופי במקרה הצורך. "יש חבר'ה במעצר בית שמגיעים לפעילות עם צמידי איתור, ויש אחרים עם הסכמים שיכולים לצאת רק לאימונים של 'אחריי'", מדגים ארד.
המקרה של סמל א', שמשרת היום כלוחם בגדס"ר, הוא הוכחה לחשיבות של אותן מסגרות ועמותות שתומכות בבני נוער בעלי עבר פלילי. אולם מעבר לכך, הוא מוכיח את הנכונות של צה"ל והחברה הישראלית לתת הזדמנות נוספת לאותם בני נוער. "כשסיימתי את מסלול ההכשרה בגולני, חזרתי לשופטת, הפעם על מדים", הוא מספר בחיוך. "היא התרגשה וחיבקה אותי, אמרה שהיא גאה בי. היא אפילו קראה לקלדניות שלה ולעוד שופט שהיה שם, סיפרה להם שהיא שפטה אותי בתור נער, והיום אני חייל בצה"ל. אני שמח שעמדתי במילה שלי".