"היחידה תקבל את המבצעים שיהיו הדובדבן שבקצפת של הלחימה בטרור", כך אמר אהוד ברק לאורי בר לב לפני 27 שנה כשבהיותו אלוף פיקוד המרכז, ביקש ממנו להקים את היחידה ולהיות מפקדה הראשון. בר לב, לימים ניצב במשטרת ישראל, קבע את שם היחידה מתוך דבריו של ברק.
החזון ההוא תקף גם היום. יחידת דובדבן, חוד החנית של הלחימה בטרור וסיכול הפיגועים באוגדת יהודה ושומרון, לא נחה לרגע, בטח לא כשהסמטאות של הקסבות והכפרים הפלסטיניים תוססים, מחכים לגפרור שיצית אותם. "שנת 2012 הייתה אחת השנים הכי שקטות בעשרים השנים האחרונות באיו"ש, שנה של אפס הרוגים בצד שלנו", מתגאה מפקד יחידת "דובדבן", סא"ל יריב. "זהו הישג גדול מאוד וזו הוכחה שעם עבודה נכונה ועקבית לאורך זמן, אפשר לנצח את הטרור, אבל זו לא תעודת ביטוח לתקופה הקרובה", הוא מזהיר. "הרצון, הכוונה והנחישות בצד השני קיימים. שום דבר מזה לא הלך לאיבוד. מניסיוני, אנחנו נמצאים בפתחה של תקופה מאתגרת. אירועי הלחימה, גם אם זו לא מלחמה כוללת, קרובים אלינו. לדעתי, גם אנחנו נרגיש את זה, למרות שכולי תקווה שלא".
"דובדבן", מהיחידות הפעילות ביותר בצה"ל, מכונה גם הזרוע המבצעית של השב"כ, שנוגעת בנקודות הכי רגישות בלב לבם של השטחים. ככזאת, היחידה שומרת בקנאות על הסיווג שלה ועל המסתורין הנלווה לו. עם זאת, מה שחוקי ביטחון המידע מאפשרים להגיד הוא ש"דובדבן" היא לא בדיוק מה שחשבתם. אף על פי שיכולת ההסתערבות חרותה על דגלה, רק חלק קטן מלוחמי היחידה הם מסתערבים. הלחימה השקטה, המתגנבת, הפעילות הרגישה בכל שעות היממה, היכולת להתחיל ולסיים מעצר עם אפס תקריות תוך דקות ספורות ולצאת מבלי שאיש יידע שהיו שם – הם המאפיינים אותה יותר מכל.
לוחמי היחידה עלו בבוקר יום ראשון בשבוע שעבר על אוטובוסים, עזבו לרגע את יהודה ושומרון – ונסעו לשבוע אימונים במרכז האימונים ללוחמה אורבנית (מאל"א) בצאלים. הנוף הירוק של הגזרה נעלם אט־אט ואת מקומו תופס במהרה המדבר המקיף את הבסיס הדרומי. האוטובוסים עוצרים, הדלתות נפתחות והחום העז חודר לרכב הממוזג. "כמה טוב להיות בבית", ממלמל אחד הלוחמים כשהוא מביט על הכפר הפלסטיני המדומה הפרוס לפניו, נזכר באימונים הבלתי נגמרים מהמסלול. לחימה בשטח בנוי זה המגרש הביתי שלהם ובשבוע הזה, הם יודעים, הם הולכים לשחק בו הרבה.
פועלים מבלי שידעו שהם היו שם
כל צוותי הלוחמים מתחילים לתרגל כבר בצהריי יום ראשון. על כל אחד מהם להשתלט על הבתים שהוגדרו לו מראש. התרגיל מתחיל כשצוות מאחת הפלגות פותח בדילוג ארוך ומתיש אל עבר הכפר, שחומותיו מעוטרות גרפיטי באותיות ערביות, לצורך האותנטיות. את התנועה בשטח הבנוי הם רגילים לעשות בצעדים שקטים ובהליכה מהירה. היום, המשימה הפוכה: האויב יודע שהם בדרך, אפקט ההפתעה אינו גורם מכריע, כפי שהם רגילים. "השגרה המבצעית היום־יומית שלנו שונה לגמרי מזה", מודה סמ"ר ירון, לוחם בצוות. "ביום־יום אנחנו עובדים בצורה שקטה, דרך קשר, בלי צעקות, בהתגנבות, הפוך לגמרי ממה שעושים כאן. אבל למרות שהייעוד שלנו הוא איו"ש, לקראת חירום אנחנו כוח איכותי לוחם בכל מתאר. לכן אנחנו חייבים להתאמן כמו שצריך".
התרגיל מדמה מלחמה כוללת מחוץ לאיו"ש. העיסוק של היחידה באותן גזרות מבטא את השינוי התפיסתי שעובר עליה בשנתיים האחרונות. "בעבר לא היו לנו משימות מוגדרות באופרטיבי, אלא רק ביטחון שוטף באיו"ש", מסביר סגן מפקד היחידה, רס"ן ירון. "עשינו שינוי והיום אנחנו מכינים את עצמנו למשימות נוספות. זה לא שהיחידה שינתה את פניה ב־180 מעלות, הייעוד המרכזי שלנו לא השתנה, לא נהפוך לגדס"ר גולני. לצד זה, אנחנו בהחלט עושים התאמות מסוימות, וגם עיבינו את ההכשרות כדי להכין את הלוחמים שלנו למצב של מלחמה. בסופו של דבר השטח יכול לייצר מגוון סיטואציות לא צפויות, והמשימה של היחידה זה לדעת להתמודד עם המציאות הזאת".
"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה", הוא המשפט המתנוסס על בימת הטקסים שבבסיס הקבע של היחידה, ומתמצת לחמש מילים את ייחוד היחידה. "השטח היום מאוד רגיש ונפיץ, והמציאות הזו יכולה להשתנות בצורה מהירה. כל פעם שאנחנו יוצאים לשטח מונחת על כתפינו האחריות הגדולה של לא להיות הטריגר לאירועי חיכוך גדולים יותר", מדגיש סא"ל יריב. "התפיסה הזו יושבת טוב מאוד בעשייה היום־יומית ביחידה. איך מוצאים את הדרך הכי חשאית להגיע לבן־אדם, ואיך יוצאים מהשטח בצורה הכי מהירה ויעילה ומטשטשים את ההבנה שצבא היה שם ועזב את הנקודה".
להפריד את הביצועים מהרגשות
בעוד צוותי הלוחמים עוברים ליום השני של האימון, החיילים שנמצאים בימים אלה בשלב א' של ההכשרות בדיוק סיימו ניווט לילי. הם חוזרים למחסן בבאר שבע לשש שעות שינה יקרות ובצהרי יום שני מתחילים את ההכנות לקראת ניווט נוסף באזור תל שגב. אוסף של מפות ותצלומי אוויר נפרס על שולחן גדול במחסן בו ישנו, בעוד כל אחד מהלוחמים לומד להכיר בעל פה כל כיפה ופיצול נחלים בשטח. הם הגיעו ליחידה לפני כחודש, אחרי שישה חודשים של טירונות ואימון מתקדם בבא"ח צנחנים. עכשיו הם עומדים בפני הכשרה נוספת של שלושים וארבעה שבועות, בסופה יעלו לפלגות הלוחמים של היחידה. ההכשרה מחולקת לשניים: שלב א', שמתמקד בלוחמת פרט, ושלב ב', שעיקרו בעבודה כצוות. "בהתחלה המטרה היא להפוך כל לוחם לחייל הכי טוב ומקצועי שיש", מסביר מפקד פלגת ההכשרות, סגן יובל. "השלב הראשון מתחיל בשבועות ניווטים, ונגמר בקורס לוט"ר (לוחמה בטרור) של חמישה שבועות במתקן אדם. זה הקורס לוט"ר הכי ארוך ליחידה קרבית בצה"ל", הוא מגלה.
עם המעבר לשלב ב', הלוחמים מתחילים לעסוק ביכולות הייעודיות של היחידה, שכוללות, בין היתר, התגנבות ולוחמה בשטח בנוי, לטובת הפעילות השוטפת של הלוחמים ביהודה ושומרון. לקראת סיום תקופת ההכשרה הם ימוינו לפלגות השונות. "בוא נגיד שביחידה שמים דגש לא רק מה הדברים שעושים, אלא איך עושים אותם, בצורה שהיא לא תמיד שגרתית", אומר סגן יובל בחיוך ומסרב להוסיף. "באימונים אנחנו גם עובדים לא מעט על שיתופי פעולה עם יחידות וארגוני ביטחון אחרים, מעוקץ ועד סילוק פצצות של ההנדסה".
השבוע, לוחמי "דובדבן" לעתיד, עוסקים לראשונה במעבר משטח פתוח לשטח בנוי במהלך ניווט. "זה מאפיין מאוד את העבודה של היחידה ביום־יום", מספר סג"ם יהודה, מפקד מחלקה בהכשרות. "במעצר אתה צריך להגיע מהשטח הפתוח לתוך הכפר, להגיע לבית המדויק ולעצור את המחבל. אנחנו דורשים מהלוחמים לא רק לקרוא טוב מפה, אלא להבין את הדקויות של כפר פלסטיני. להבין איפה בדיוק נמצא המסגד, איפה הקסבה ואיפה נמצאות החנויות, כדי לתכנן את הדרך היעילה ביותר להגיע לנקודה בלי להיחשף".
אחרי שההכנות נגמרות, הלילה יורד ואוטובוס לוקח את חיילי פלגת ההכשרות לנקודת ההתחלה של הניווט. הם יוצאים בזוגות לכיוון כפר בדואי בנגב – שמדמה כפר פלסטיני. הם ללא מפה, מתכננים לצעוד על פי הנתיב שאליו התכוננו במשך היום. בחושך, זיהוי נקודות הציון הופך למשימה מורכבת, אפילו אור הירח לא נמצא הלילה בשמים בשביל לתת קצת עזרה. החיילים עצמם מבצעים ניווט "גולם", שבו אחד מכל צמד מכיר רק את עשרת הקילומטרים הראשונים של הניווט, והשני מכיר את עשרת הקילומטרים הנוספים בלבד. זה דורש מהלוחמים לא מעט קור רוח – תכונה שבהחלט נדרשת ביחידה. "בניווט כזה אתה מוצא את עצמך באמצע הלילה על איזו גבעה, מסתכל על השדה מולך ושואל את עצמך אם אתה באמת יודע איפה אתה", מסביר רב"ט אייל, חייל בהכשרה. "אין ספק שזה יוצר קונפליקט פנימי, אבל בסוף אתה לומד לסמוך על עצמך ועל קבלת ההחלטות שלך. כלוחמים ביחידה אנחנו נצטרך לדעת להגיב מהר לאירועים, וחשוב שיהיה לנו את הביטחון העצמי הזה, לדעת לקבל את ההחלטות הנכונות בזמן אמת".
לצד קור רוח, המצבים המורכבים איתם מתמודדים לוחמי "דובדבן" דורשים מהם אסרטיביות, הבנה מהירה של השטח ובסיס ערכי חזק. "המפקד שלך לא נמצא לידך בכל שנייה כשאתה בתוך בית של מבוקש", מתאר סמל אור, לוחם שכבר צבר ניסיון. "למשל לפני כמה חודשים, כשהיה השבוע הסוער עם הסופות והגשם, הייתי במעצר ופגשתי את אחד מבני הבית כשהמפקד לא לידי. הגענו לשם והוא פשוט יצא החוצה, ואני ידעתי שלא הוא המבוקש, אבל הוא יכול להפריע במשימה ויש נהלים מאוד ברורים איך להתנהג איתו", הוא מתאר. "אבל מצד שני", הוא ממשיך, "קור וגשם ואני לא רוצה להגיד לו לרדת על הברכיים, אני לא יכול להתייחס אליו ככה. אז תפעלתי את זה בצורה שונה מאיך שמוגדר. הדברים הם לא שחור ולבן, וכל אחד צריך לפעול ולעשות החלטות בעצמו".
האתגר כלוחם ב"דובדבן", מסבירים ביחידה, מתבטא פעמים רבות דווקא באיפוק שנדרש במצבים טעונים, שמעמידים את אופיו של הלוחם במבחן. "אני הייתי מ"מ במעצר שבו תפסו את המחבלים באיתמר, שרצחו את משפחת פוגל", מסביר סגן יובל, ומתייחס לרצח המשפחה בשנת 2011. "במקרה כזה, כלוחם, אתה צריך ללמוד להפריד בין הרגשות האישיים והטעונים שלך כבן־אדם, לבין ביצוע קר ומקצועי של המשימה שנדרשת מלוחם. זה אתגר מנטאלי לא פשוט, שחבר'ה בני 19־20 צריכים לדעת להתמודד איתו. אני תמיד אומר לחיילים שלי שהמקצוע שלנו, מבחינות רבות, יותר מסובך אפילו מהעבודה של רופאים. ההבדל הוא שלרופאים יש שבע שנים ללמוד. לנו יש רק שנה ושלושה חודשים".
"אי אפשר לדעת מתי נוקפץ"
בחזרה לתרגיל היחידתי. זו שעת בוקר מאוחרת של יום שלישי ואת הדיונות הרחבות שמחוץ למאל"א מכסה עכשיו אחת מפלגות הלוחמים, בתחילתו של תרגיל פלגתי. ירי מדומה של תלול מסלול וארטילריה נשמע מכל עבר, והלוחמים מתקדמים אל עבר הכפר בדילוגים שקטים וזחילות.
כל צוות מחליט על איתור אחר בקו הבתים הראשון של הכפר, שהופך קרוב יותר ויותר. הלחימה נכנסת להילוך גבוה, פקודות נזרקות לאוויר, והחיילים קופצים מעל חומות הבטון אל תוך הכפר. מהסמטאות ומהחלונות יוצאים המחבלים – לצורך העניין, צוות מפלגה אחרת שמתפקד כבימוי אויב – ופצועים מתחילים ליפול. חוליה אחת נשארת לטפל בפצוע, והשאר מוכרחים להתקדם, לבצע את המשימה ולכבוש את הכפר. המשימה תמיד בעדיפות עליונה, הם יסבירו מאוחר יותר, וזה גם הבסיס לשגרה המבצעית שלהם ביהודה ושומרון. "השגרה שלנו היא מאוד אינטנסיבית. אנחנו יכולים לבנות לו"ז, אבל תמיד יש המון אי־ודאות", מסביר רס"ן נתן, מפקד פלגה ביחידה. "אי־אפשר לדעת מתי נוקפץ, אפשר לחשוב שהיום נגמר ופתאום מוקפצים. במקרים האלה, הפעילות תמיד תהיה בראש סדר העדיפויות. לא משנה על חשבון מה זה בא".
העיסוק המתמיד באינטנסיביות של יהודה ושומרון מחייב את הלוחמים להיות מחוברים כל הזמן למציאות בשטח – וגם לחדשות. גם במהלך שבוע הניווטים האינטנסיבי של הלוחמים בהכשרות, הם מוצאים זמן לשיחה עם סגן מפקד היחידה, שמספר על המצב בימים האלה באיו"ש. רס"ן ירון מציין את הקמת הממשלה החדשה בנשימה אחת לצד ביקורו של הנשיא אובמה, שמתקיים השבוע. "הממשל האמריקאי הצהיר שהוא יפעל להניע מחדש את התהליך המדיני", אומר רס"ן ירון לחיילים, כשהוא שב ומדגיש שהוא נמנע מלהיכנס לדעות פוליטיות בעניין. "במידה ויהיה כישלון בנושא, נתכונן לאפשרות שפלסטינים יבחרו בדרך אלימה. אנחנו נמצא את עצמנו מתמודדים מול הפרות סדר קשות, שבתסריטים יותר חמורים יכולים להוביל אפילו לאובדן שליטה של הרשות הפלסטינית, ולניסיון של חמאס להשתלט על הגדה. אנחנו כיחידה צריכים להתכונן למצב הזה".
גם עכשיו, כשכל היחידה בשבוע האימונים, הם עדיין מוכנים לפעולה. באזור הציוד נחים שני רכבים לבנים וגדולים, מוכנים למקרה של הקפצה. זו המומחיות שלהם, מסבירים ב"דובדבן": לעבור מאפס למאה בשניות בודדות ובלי היסוסים, להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק. "אנחנו חיים את גזרת איו"ש ומכירים את השטח ברמה מאוד גבוהה", מסביר מפקד אחת הפלגות, רס"ן נתנאל. "אנחנו מכירים את כל הקסבות ואת כל הסמטאות. יש לנו את היכולת להוציא מבצע ולהגיע למבוקש תוך דקות ספורות, גם אם הוא בבית־קפה או בכל מקום אחר - ולעצור אותו".
תדירות המבצעים הממוצעת בשנה האחרונה מגבה את דבריו של רס"ן נתנאל: היחידה פעלה ביותר ממחצית מהלילות של 2012, כשכל מבצע קורה בדרך כלל מהיום להיום, בין אם בשעות היום, בשעות החשכה או בצורה מסוערבת. עם רדת החשכה צוותי הלוחמים מתייצבים בפאתי הכפר החשוך, מתקדמים לכיוון המבנים שמוארים בתאורת רחוב כתומה. כמה מאות מטרים מהכפר מוצב צוות צליפה, שמשקיף על חלונות המבנים. צללית שחורה וקטנה מציצה מחלון של בניין דו־קומתי. באמצעי לראיית לילה, היא נראית בבירור והמודיעין מוסר שזהו מחבל, ומיד ננעלת על ראשה של הדמות כוונת הצלף. "אני על", קובע אחד הצלפים. המפק"ץ, סגן נדב, משיב: "רשאי לירות". המחבל ירד. "לצוות הצליפה מחפשים אנשים יותר מופנמים, שיודעים לעבוד לבד וגם אוהבים את זה, לוחמים עם סבלנות מאוד גדולה", מסביר סגן עידו, מפקד בית־הספר של אחת מפלגות הלוחמים הייעודיות, שבאותם רגעים משקיף מהצד על המתרחש.
עוד לא במצב הסלמה
למחרת, ביום רביעי, מתחיל נוהל קרב ארוך מהרגיל עבור כל הלוחמים, ובשעות הערב מגיעה תחילתו של האקט המסכם והיחידתי. סגן חן, מפקד צוות לוחמים, מכנס את הצוות שלו לכמה מילים אחרונות לפני היציאה למבצע המורכב. "תהיו מרוכזים ודרוכים, זה הולך להיות לילה ארוך", הוא מסכם ושולח את הצוות לדרכו במדבר. דרך של כמעט עשרה קילומטרים צפויה להם עד הכפר, והחול הרך מקשה על ההליכה המהירה. חושך וערפל מכסים את המדבר, אין לדעת איפה תונח הרגל בצעד הבא – בור, גבעה או שיח קוצני. "תראו", לוחש סגן חן כעבור יותר משעה של הליכה ומצביע לעבר שני פנסים ירוקים בין העננים. "אלו האורות מהמסגד".
במסגרת התרגיל כל הפלגות השתלטו על כפר אחד. במהלך ההשתלטות מגיחה דמות לבושה במדים לכפר. הקצין ניגש לאחד הלוחמים ושואל אותו על מה הוא מכוון את הנשק, ומבקש תמונת מצב. הלוחם מסתובב אליו – ומגלה כי מדובר במפקד אוגדת יהודה ושומרון, תא"ל חגי מרדכי, שמגיע לראות את סא"ל יריב בפעולה. "זו יחידה חדה בכשירות המבצעית שלה, יחידה מקצועית מאוד עם המון ניסיון מבצעי", מבהיר האוגדונר בסוף התרגול. "מבחינת היציבות בגזרה אנחנו עוד לא נמצאים במצב של הסלמה, אבל המגמה שמתהווה כרגע היא מגמה שלילית. כיסוח הדשא באופן יסודי הוא מה שמאפשר את היציבות בגזרה, ובדיוק בזה היחידה הזאת מובילה", הוא מציין. "גם בכמות וגם בשיטות".
בתום לילה ארוך עמוס פיצוצים, עשן וירי, בו תרגלו לוחמי היחידה ומפקדיה את שהתאמנו עליו בשבוע שחלף, הם יכולים לסכם ולומר שטוב לשוב הביתה. לצערם, קבלת הפנים שחיכתה להם ביהודה ושומרון הייתה חזרה למציאות קשה וקיצונית, לה לא ציפו. את החשודים כמידי האבנים שגרמו לתאונה הקשה בכביש 5 סמוך לאריאל באותו יום חמישי מישהו נדרש לעצור, ובמשימה הזו הם לקחו חלק – כבר באותו הערב.