קוראים לי קובי טופז ורציתי לספר לכם מה עברתי בשנה וחצי האחרונה כדי להגשים את החלום שלי.
התגייסתי ב-21 באוקטובר 2012 לחיל הרפואה כחובש כללי עם פרופיל 45 בשל דלקת שהיתה לי לפני שלוש שנים במערכת העצבים, מה שבא לידי ביטוי בעיקר בעצירת שתן. בבקו"ם הודיעו לי שאני לא הולך להיות לוחם – "אי אפשר. זה בניגוד לספר הפרופילים". עוד לפני הגיוס שלי רציתי להיות לוחם. הלכתי לרופא מומחה שבניגוד לדעת הצבא, המליץ להעלות לי את הפרופיל. התגייסתי, עשיתי טירונות במחנה 80 וקיבלתי המלצה ממפקד המחלקה שלי למעבר לקרבי.
נעים להכיר, ספר הפרופילים
התחלתי קורס חובשים כלליים בבה"ד 10 ובמקביל המשכתי את הבירור הרפואי. עשיתי מספר בדיקות שכולן יצאו תקינות, עם תוצאותיהן פניתי לועדה הרפואית הראשונה. בסיכום הפגישה עם הועדה, חבריה העלו לי את הפרופיל מ-45 לפרופיל 64. הם אמרו לי בצורה ברורה: "אתה לא הולך להיות לוחם, זה מנוגד לספר הפרופיל, אין סיכוי, תוותר. לפי ספר הפרופילים, לכל מי שהייתה דלקת במערכת העצבים עד עשר שנים לפני הגיוס, נשאר פרופיל 64. אפשר לבקש באופן חריג להיות לוחם עם פרופיל 64". אני אמרת לעצמי שאני לא הולך לוותר!
נסעתי מאשקלון לחיפה כדי להיבדק אצל נוירולוג. לשמחתי, הוא המליץ להעלות את הפרופיל לפרופיל 82 (עד כה צברתי שתי המלצות).
הגעתי לוועדה הרפואית בפעם השנייה, אז הרופא אמר לי: "מצטער, זה שקיבלת המלצה לפרופיל 82 זה יפה, אבל זה עדיין מנוגד לספר הפרופיל ואין לי אפשרות להעלות לך את הפרופיל. אתה לא יכול להיות בקרבי. אפשר לתרום בדרכים שונות לא חייב להיות לוחם!". לאחר קורס החובשים שובצתי בבסיס תל-נוף. בשיחת ההכרות עם המפקדת שלי, אמרתי לה חד וחלק שאני לא הולך להישאר במרפאה. "אני רוצה קרבי!".
החלטתי לפנות לענף רת"ם (רפואה תעסוקתית ומיון רפואי), שם שלחו אותי להיבדק אצל יועץ קצין הרפואה הראשי (קרפ"ר) לענייני נוירולוגיה. לאחר בדיקה של כל המסמכים, גם הוא המליץ להעלות לי את הפרופיל, או לפחות לאשר לי לשרת בקרי עם פרופיל 64. בנוסף לכך, הוא שלח אותי להיבדק אצל המומחה שבדק אותי בזמן האשפוז שלי.
הגעתי לאותו המומחה שזכר אותי היטב. הסברתי לו כמה אני רוצה לשרת בקרבי והוא שלח אותי לבצע סדרה של שש בדיקות. עשיתי את כולן וכל הבדיקות יצאו תקינות לחלוטין. חזרתי לאותו המומחה והצגתי לו את תוצאות הבדיקות. הוא היה בהלם מכל הבדיקות שיצאו תקינות וכתב במהירות המלצה – להעלאות את הפרופיל ל-97. בנוסף לכך, הוא לקח את כל הבדיקות שלי לוועדה מיוחדת כי זה מאוד נדיר שדלקת כמו שהייתה לי חולפת באופן מלא.
תפנית בעלילה: "אתה צריך להשתחרר"
הגעתי לוועדה רפואית שלישית עם עוד שתי המלצות, בנוסף לשתיים שכבר הצגתי. הועדה התקיימה מול הרופאה שהייתה בוועדה רפואית הראשונה ומול יו"ר ועדות רפואיות בצריפין. היא היתה המומה והודיעה לי - "אתה שברת את כל החוקים, הלכת נגד ספר הפרופילים, אתה הראשון שעשה את זה". מכיוון שהיה מדובר במקרה מסובך, הכניסו לתמונה את ראש תחום נוירולוגיה ואת ענף רת"ם. עם ענף רת"ם לא הייתה בעיה והם אמרו שאין מניעה להעלות לי את הפרופיל, אבל לא ציפיתי למה שאמרה ראש תחום נוירולוגיה.
היא המליצה שאני אשתחרר מהצבא כי אסור היה מראש לגייס אותי.
אם תשאלו אותי, מוזר שרופאה אחת חולקת על חוות דעת של ארבעה מומחים, שאחד מהם בכיר ממנה ואחד אחר הוא מומחה לטרשת נפוצה ומחלות דמיאלנטיביות. החלטתי ללכת אליה בעצמי ולדבר אל ליבה. בשיחה איתה היא עמדה על דעתה, לא הייתה מוכנה לוותר ולא הייתה מוכנה להסתכל כלל על המסמכים שהבאתי. רק אחרי שהרמתי קצת את הטונים היא הועילה בטובה להסתכל על המסמכים שהבאתי.
לצערי היא לא נתנה המלצה להעלות את הפרופיל ולא די בכך, גם הוסיפה לשאול איך זה שעוד לא השתחררתי. יצאתי מהפגישה עצבני וכבר התחלתי לחוות רגעי שבר. למה אני צריך את זה?!, שאלתי את עצמי. עדיף שאני אשתחרר, אעבוד ואתחיל לבנות את העתיד שלי.
לאחר המון מחשבות, התאפסתי על עצמי והחלטתי ללכת על כל הקופה. פניתי לקצין הרפואה הראשי של צה"ל, תא"ל פרופ' איציק קרייס. מהלשכה שלו הפנו אותי שוב לענף רת"ם. קצין הפניות והקבילות שם קרא את כל הסיפור שלי ושלח את המקרה להתייעצות עם מומחים ברחבי הארץ. בנוסף, נשלחתי להתייעצות נוספת בבית חולים הדסה. הסברתי לרופא בהדסה את הכל והוא חייך ואמר, "לא ניתן לה לשחרר אותך. אם ההמלצה שהבאת לה לא הספיקה, אין בעיה. בוא נבדוק אותך".
"זה מדהים, כל הבדיקות שלך תקינות אין זכר לשום מחלה", הוא אמר בתום הבדיקה. הוא חתם מיד על ההמלצה להעלות את הפרופיל ל-82 ולבוא עוד שנה ולהעלות ל-97. כעת החזקתי בחוות דעת של שישה נוירולוגים שהמליצו להעלות את הפרופיל שלי.
אור בקצה המנהרה
שלחתי את חוות הדעת שלו לענף רת"ם. לאחר חודש של המתנה, זימנו אותי לענף רת"ם לצורך שיחה בנוגע לבקשתי. בשיחה הודיע לי הרופא שלאחר ועדה בראשותו של ראש ענף רת"ם, וביחד עם עוד ארבעה רופאים הוחלט לאשר לי באופן חריג להיות לוחם חי"ר עם פרופיל 64 בניגוד לספר הפרופילים.
יצאתי מהשיחה הכי מאושר בעולם, הגעתי לבסיס אספתי המלצות מהמפקדים שלי, ממפקד הטייסת שלי וממפקד הבסיס, הגשתי טופס 55 ולאחר חודש קיבלתי זימון לשיחה עם קצין מיון בבקו"ם. בשיחה דירגתי את השירות בגולני ובגבעתי בעדיפות גבוהה ואת השירות בחיל השריון ובחיל ההנדסה הקרבית בעדיפות נמוכה. לאחר שבוע, הגעתי לבקו"ם אחרי שעזבתי את חיל האוויר ואת חיל הרפואה וקיבלתי את התשובה המיוחלת - גולני.
קפצתי בחדר חייכתי כמו ילד קטן שקיבל צעצוע שרצה הרבה זמן. זה בלתי אפשרי לתאר במילים את ההרגשה הזאת.
ביום ראשון האחרון, אחרי מלחמה של מעל לשנה מול המערכת הצבאית, עם פז"ם של שנה וארבעה חודשים, התגייסתי לגולני. אני מגשים את החלום שלי, אני גולנצ'יק!
המסר שלי לכולם – אל תוותרו אף פעם. לא משנה כמה אומרים לכם "לא", כל עוד לכם יש את ה"כן" זה מנצח הכל. עם קצת רצון והמון התמדה, תצליחו לעבור כל מכשול בצבא ובחיים בפרט. לעולם אל תוותרו על החלומות שלכם, אל תתנו לאף אחד לעמוד לכם באמצע הדרך, לא למשפחה, לא לספר פרופילים ולא לראש תחום. לאף אחד!
"התענוג הגדול ביותר בחיים הוא לעשות מה שאנשים אומרים שלא תוכל לעשות"
(מקור)