צבא או שירות לאומי? בנות המגזר הדתי-לאומי מכירות את הדילמה הזו מקרוב. היציאה מהמסגרת התיכונית מלווה בשאלות, בספקות ובלא מעט קונפליקטים: האם כדאי להתגייס? האם אפשר להמשיך ולשמור מצוות כחיילת בצה"ל? איך תקבל הסביבה הקרובה את הגיוס? מה יקרה אם אתגייס וארגיש שזה לא המקום בשבילי? פז"ם מאגד עבורכן את התשובות לכל השאלות.
שירות לאומי או צבאי?
בנות המגזר הדתי-לאומי עומדת בפני הבחירה לעלות על מדים, ויכולות לפנות גם לאפיק השירות הלאומי, המקובל יותר בסביבתן. בצה"ל הוקם לפני כשנתיים מדור בת חיל שביחידת מיטב, האמון על שילוב הבנות הדתיות בצבא ועל מתן מענה למתלבטות ולמתגייסות. "התפקיד שלנו מאוד פשוט", קובעת ראש המדור, רס"ן רוית נוי, "והוא לעזור לבנות שרוצות להתגייס. אנחנו עושים הכול בשביל לתת מענה, פיתרונות, מידע – כל מה שאין כל-כך בבתי הספר הדתיים. בתור בחורה דתייה בעצמי, גם לי לא הסבירו את הדברים האלה ולא ידעתי לאן אני הולכת". נוי, 26, שירתה בחובה כמש"קית הוראה במחווה אלון ולאחר מכן כקצינת הוראה. היא השתחררה, יצאה ללימודים וחזרה לצבא. "הייתה לי הזדמנות לעשות משהו חשוב, שיש בו שליחות", היא מסבירה.
המדור מסייע באופן שוטף לבנות החל משלב הצו הראשון, דרך הגיוס והשיבוץ וכלה במהלך השירות עצמו. כנס הסברה שנתי נערך לבנות כיתה י"ב, והפעילות נעשית בשיתוף עם עמותת "אלומה", נושאת דגל ההכנה לצה"ל בקרב הבנות הדתיות. העמותה היא בעצם הקשר בין המדור ובין החברה, בתי הספר והבנות עצמן, כיוון שלדברי נוי "אני לא נכנסת לבית ספר, אלא אם כן הוזמנתי". הבקשות שמגיעות לעמותה מוצאות את דרכן למדור הצבאי.
השאלה הראשונה היא בסיסית למדי: שירות לאומי או צבאי? "מבחינתי, כל בת דתייה שעושה שירות משמעותי, עשתה את שלה", קובעת נוי נחרצות. "אני לא נגד שירות לאומי בשום אופן, ובהחלט יש בנות ששירות צבאי לא מתאים להן. אבל בחורות שמרגישות מספיק חזקות לעמוד על שלהן ולדעת מה הקווים האדומים שלהן, נתרמות בצורה מאוד משמעותית מהחיבור לחברה הישראלית".
חברה שונה ולא מוכרת
מהו בעצם השוני בין בחורה דתייה שמתגייסת לבין בחורה שבאה מרקע חילוני? "דבר ראשון, עצם ההגעה לצבא", קובעת נוי. "זה מאוד תלוי מאיפה את מגיעה, אבל אם אני מסתכלת על עצמי, מתוך קבוצה של 10-15 חברות טובות – אני היחידה שהתגייסה. זה לא משהו לגיטימי, וגם לא יודעים יותר מדי על הצבא טרם הגיוס, כאשר בחברה החילונית מדובר בשיח פתוח. בישובים מסוימים יש בת בודדת שמתגייסת, ובאזור ירושלים למשל זה מאוד מקובל. יש מקרים שהורים יכולים להחרים את הילדה, ומצד שני יש כאלה שמאוד תומכים ומלווים".
הטיפול מתחיל בצו הראשון, ונגמר ביום השחרור. אם מתגייסות חילוניות ליוו את האחים לבקו"ם ודיברו עם מד"נית מרחב בבית הספר, הרי שבנות דתיות לא מכירות את העולם הצבאי. על כן מספק להן המדור קשר בלתי אמצעי עם הצבא. "אם מישהי רוצה להיות מדריכת שריון, אני יכולה לבדוק מיד לאחר שעברה את יום המא"ה האם הנתונים שלה מתאימים. אלה דברים שלוקחים כרגיל הרבה יותר זמן. אם הן תדענה קצת יותר, הן לא תהיינה בחוסר ידיעה. החשש מהלא נודע הוא לפעמים מה שיכריע. אם נפיג את החששות, הן תדענה שהן יכולות".
"את בעצם נכנסת לחברה מאוד שונה ולא מוכרת", מסבירה סג"ם שחר מלמד, מפקדת מגמת נט"ר (נהיגה וטיפול ברק"ם) בשריון, בחורה דתייה שהחליטה להתגייס. "האתגר הוא גם להיות חברה של בנות שהן שונות ממך בתכלית, וביומיום לדאוג לכשרות, תפילות, כל דבר שהוא טיפה יוצא דופן".
איך מתגברים?
"אני מרגישה שבסופו של דבר עברתי את המחסום", מספרת מלמד, "אבל היה לי מאוד קשה. היום, ברוך השם, יש לי חברות הכי טובות בעולם – שהן הכי שונות ממני. אין ספק שזה אחד הדברים הטובים ביותר שעברתי, כי בעצם נפתחתי לעולם שונה לחלוטין. אם אנחנו רוצים לחיות בחברה מעורבת, וזו השאיפה שלי, דלת הכניסה לחברה הישראלית היא הצבא. אם את לא שם, את מאבדת חלק מחוויית הישראליות".
לא רוצה להיות לבד כל השבת
אבל לעתים הגיוס אינו פשוט. "במקרים קיצוניים, למשל בנות שההורים מתנכלים אליהן לאחר הגיוס, אנחנו בודקים מה אפשר לעשות", מבארת נוי. "יש בנות שקיבלו פטור תוך כדי שירות בגלל הדברים האלה, אבל אם חשוב לבחורה לשרת, אנחנו נמצא את הפיתרונות. לרוב לא מגיעים בכלל למקרי הקיצון. אם לדוגמה אביה של בחורה אומר 'אני מוכן שהיא תשרת בצבא, אבל רק אם היא תהיה במסגרת של בנות בלבד', אז יש גם מורה חיילת בתרבות תורנית, שגרה בדירות של בנות דתיות בלבד. יש פיתרונות ואפשר להתאים. הצבא לא בא לפגוע בשלום בית".
חלק גדול מהרתיעה בסביבת הבנות המתגייסות הוא החשש שהשירות המעורב, הרחוק מהבית ומהסביבה המוכרת, יביא להתרחקות מהדת. "אין ספק שהפגיעה באורח החיים הדתי מפחידה", מודה מלמד. "בגלל זה הלכתי למכינה קדם צבאית, וכשסיימתי ידעתי שאני מספיק שלמה עם עצמי. צריך להיות חזק, וזה גם תלוי בתפקיד. בחיל החינוך והנוער אולי היה לי קל יותר, אבל כשאני התגייסתי לשריון כמעט לא היו בנות דתיות יחד איתי. ידעתי שאני חייבת להיות בטוחה באמונה שלי, ושזה אפשרי. צריך לזכור שזו דרכנו, שגם באוניברסיטה צפוי לי אותו הדבר – זה פשוט צומת הדרכים הראשון. יש כאלה שבוחרות ללכת בו".
"תמיד כשאנשים מגלים שאני דתייה, הם מופתעים – הרי קצת קשה להבחין בזה עם המדים", מחייכת סמל רעות שמילה, לוחמת בגדוד התותחנים דרקון. "כולם מכבדים את זה, אבל יש גם מקרים גבוליים שבהם אני נבחנת: מה עושים, מה לא עושים, איפה אני יכולה להיות עם כולם ואיפה לא. אם בשבת יושבים כולם יחד ומישהו משמיע מוזיקה מהסלולרי, לא אבקש ממנו לכבות. אבל אם הולכים לראות סרט, זה משהו שלא אעשה. בעצם כל אחת נדרשת ליצור לעצמה גבולות מסוימים, אבל במידה. אני הרי לא רוצה להיות לבד כל השבת.
"אצלנו פחות או יותר כולן הלכו לשירות לאומי", מספרת שמילה. "ככה מכוונים באולפנה, בקושי מדברים איתנו על הצבא. וכן, הרימו גבות כשהלכתי להיות לוחמת – מה יהיה איתי, האם אשתנה, למה אני סוגרת מלא שבתות". גם היא בחרה לדחות את הגיוס וללכת למכינה קדם צבאית לפני שעלתה על מדים. "אני מרגישה שהתגייסתי בנויה יותר. התלבטתי מהי הדרך הדתית שלי – הרי כל בן אדם שמגיע לגיל הזה חושב האם הדרך של משפחתו ומה שהוא גדל עליו מתאים לו או לא. בגלל זה היה לי חשוב לא להגיע מעורערת לצבא. אבל ברגע שאני מאמינה בדרך שלי ובמה שאני עושה, לא יזיזו אותי".
פער שאי אפשר לגשר עליו בבת אחת
כשהבנות עצמן מעוניינות בגיוס, למה נדרשים המפקדים להיות מודעים? סוגיות בסיסיות ביותר, שהם פשוט לא מכירים. למשל, מה עושים עם חיילת שסוגרת את ראש השנה, וצריכה לשמוע תקיעת שופר? במקרים כאלה צריך המפקד לפנות לגורמי הרבנות ביחידה ולספק מענה.
"הבנות מתגייסות לכל התפקידים בצבא ומשתלבות כמו כל אחד", מספרת נוי. "הן לא מקבלות הקלות בתורנויות, שבתות, שמירות וכדומה – אבל יש מודעות מפקדים ויש תמיכה מצדנו. מפקדים בהחלט צריכים לדעת במצב כזה שיש תחת פיקודם בת דתייה, מה זה אומר ואיפה צריך להתחשב ולגלות רגישות ושפה מותאמת יותר".
"אני זוכרת שאפילו אני, שיחסית לבנות דתיות אחרת הייתי פחות בהלם תרבות, לא כל-כך ידעתי להסתדר בהתחלה", נזכרת שמילה. "היו דברים שהמפקדים היו אומרים וגורמים לי לשוק, ואפילו לשמוע קללות הייתי פחות רגילה. זה עניין של הסביבה ממנה את באה, וחשוב שיעריכו את זה. למשל, פעם שובצתי בכיתת כוננות בשבת ורציתי ללכת לבית הכנסת, אז ביקשתי, החליפו אותי ונתנו לי ללכת".
"בעיקר צריך לשים לב לזכויות שמגיעות לבנות דתיות, למשל לשעות של תפילות", מבארת מלמד. "אבל חייל דתי יודע למה הוא נכנס, ועל כן הוא גם יודע שיש דברים שהמפקד שלו לא מכיר והוא צריך לבקש בעצמו. חשוב לדרוש. זה פער שאי אפשר לגשר עליו בבת אחת. אני יכולה להגיד שחברות שהיו איתי בקורס קצינים מתקשרות אלי היום ושואלות באיזו שעה נכנסת השבת בגלל הפקודים שלהן. בשורה התחתונה, הכי חשוב להיות איכפתיים".
מגע זה בעייתי
ומה עם היחסים בין המינים? האם מינו של מפקד גבר עלולה להיות בעיה? "כעיקרון, רוב הבנות הדתיות מתגייסות כרגיל לצבא", מסבירה נוי, "ולא תהיה להן בעיה עם מפקד גבר. יחד עם זאת, אם מישהי תעלה פנייה לקצינת הטיפול בחיילות מטעם הרבנות, נדע למצוא את הפיתרונות ולדאוג שתהיה לה מפקדת".
ומה עם פקודים דתיים? מלמד מספרת שכמדריכת שריון, היא עובדת כל הזמן עם לוחמים. "אין עם זה בעיה, כיוון שאני יודעת לשים את הגבולות: מהר מאוד יודעים שאני דתייה, ושמגע זה בעייתי. לי אישית מאוד חשוב גם ללכת עם חצאית. חשוב לי שאנשים יידעו שבנות דתיות משרתות בצבא".
"יש כאלה שמתגייסות לצבא ובוחרות שלא לקחת חצאית בשרשרת החיול, על מנת שלא להיות מתויגות", מספרת נוי. "ולפעמים, במהלך השירות, בחורה דתייה מבינה שהיא כן מעוניינת בחצאית הזאת, שהחצאית מייצגת משהו. באפסנאות היחידתית לא ימצאו חצאית, אז אנחנו יכולים לספק את זה".
גם שמירת השבת משחקת, כמובן, תפקיד לא קטן. "חיילות דתיות הן חיילות כמו כולם", קובעת נוי, "ואם משאירים אותן שבת, אז משאירים אותן שבת. חילול השבת מותר אך ורק בשביל פיקוח נפש. פקמ"ציות, סמב"ציות או תצפיתניות, לדוגמה, יודעות שיש להן היתר הלכתי לבצע את עבודתן בשבת. אנחנו גם מספקים להן את הפיתרונות ההלכתיים כמו עט ומקלדת שבת".
מסלולים ייחודיים לשיבוץ בקבוצות
ואחרי שעברנו על כל הנושאים האלה, נותרת שאלת השיבוץ. בעיקרון, בנות דתיות יכולות להתגייס לשלל התפקידים בצה"ל, כשכמו אצל כל חייל, על השיבוץ משפיעים מספר גורמים: הנתונים האישיים שלהן, רצונותיהן וצרכי הצבא.
בפני הבנות הדתיות שפונות למדור בת חיל ניצבת אופציה נוספת, בדמות מסלולים ספציפיים אליהם מגייסים בנות דתיות בקבוצות של שתיים עד שש. כך הן יכולות להיות בטוחות שתהיה להן אוזן קשבת במהלך השירות כולו, כולל הגיוס, ההכשרה והשירות ביחידה. בנות המשתייכות למסלולים הייחודיים משרתות יחד עם שאר הבנות שאינן דתיות, ומהוות חלק אינטגרלי מהיחידה בה הן משרתות.
דוגמאות לכמה מהתפקידים המוצעים: באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, מ"כית שוחרים בבתי הספר של חיל החימוש; באגף כוח האדם, תפקידי מש"י (מנהלת חשבונות, חשבת שכר או רכזת שירות ישיר) ומאבחנת פסיכוטכנית; בזרוע היבשה, תצפיתנית או מדריכת חיל הנדסה, שיריון או תותחנים; בחיל האוויר, חיילת במקצועות אוגדן התצ"א (חוקרת מודיעין חזותי, מש"קית מיפוי ותשתיות מדויקות, חוקרת מטרות אוויר), כמו גם מדריכת סימולטור; במודיעין, עובדת חקר מודיעין ומפענחת תצלומי אוויר; בתקשוב, חיילת מגן טופז; ובפיקוד העורף, מדריכת אוכלוסיה לשעת חירום. במידה והחיילות מתקבלות על בסיס נתוניהן, הן מתגייסות יחד בקבוצות קטנות, בליווי שוטף של מדור בת חיל.
לפרטים ולשאלות: מדור בת חיל (03-7379904) ועמותת "אלומה"