ב-12 בדצמבר 2012, שני, לוחמת משמר הגבול הייתה במשמרת עם הצוות שלה בחברון. אלו היו הימים שלאחר מבצע עמוד ענן והמצב בשטחים היה מתוח מאוד. שני, כמו שאר הלוחמים, הייתה דרוכה לתת מענה לכל אירוע שיכול היה להבעיר את השטח. לפתע, במהלך המשמרת, הבחינה שני בנער בן 17 ששלף רובה ואיים על אחד מחבריה לצוות. שני שזיהתה אמצעי וכוונה להרוג, לא איבדה את העשתונות, פעלה על פי הנהלים, דרכה את הנשק האישי שלה, ירתה באותו נער והרגה אותו. על גופת הנער התגלה כי אותו הנשק שעשה בו שימוש, היה צעצוע עשוי מפלסטיק, דבר ששני לא הייתה יכולה לדעת לפני שירתה בו בכוונה להציל את חיי חברה לצוות.
באותו הערב, החיים של שני השתנו מן הקצה אל הקצה. תוך שעות ספורות הרשת הוצפה בקמפיין עוין נגדה, כזה שמגנה אותה וחמור מכך מאיים על חייה. הקמפיין הכיל את שמה המלא ותמונה שלה עם פנים חשופות כאשר הכוונה הייתה ברורה - להפוך את שני למבוקשת ולהתסיס כמה שיותר אנשים להגיע אליה ולמשפחתה ולפגוע בה. לא עבר זמן רב והאיומים גלשו מהמרחב הווירטואלי אל העולם האמיתי ואיומים הגיעו לבית הוריה של שני שמצד אחד היו גאים מאוד בבתם, אבל מצד שני מצאו את עצמם במוקד של מתקפה מאורגנת על רקע משימה שביצעה בתם בהתאם לנהלים.
סיפורה של שני הוא לא סיפור יחיד. לא מעט קצינים ולוחמים בצה"ל מצאו את עצמם במרכזו של קמפיין שקרא לפגוע בחייהם. בתוך כך, קצינים שהשתפו במבצע עופרת יצוקה שפרטיהם האישיים וכתובות המגורים שלהם הופצו במרחבי הרשת, ניסיונות להגשת תביעות משפטיות בבית הדין הבינלאומי בהאג כנגד קצינים בכירים כמו הרמטכ"ל דאז, מפקד חיל האוויר, שר הביטחון ועוד. למעשה, קיימת תעשיה שלמה בפריסה עולמית שמטרתה – יצירת דה לגיטימציה לפעילות צה"ל, לכידה של קציני וחיילי צה"ל והבאתם לדין על פעולות שביצעו במסגרת שירותם הצבאי.
חשיפה שכזאת ואיומים מטרידים יכולים לקרות לצערנו לכל חייל, אבל ניתנים גם למניעה. יש דרך לקבל הגנה במצבים כאלו ובכל זאת, להמשיך לשרת ולעשות את העבודה כפי שנדרשים לבצע. ריכזנו לכם את כל הדרכים להמשיך לשרת מבלי להפוך למטרה הבאה של ארגונים קיצוניים מכל צדי המתרס.
ותרו על הווסאח בפייסבוק
אחת מהתחושות הטובות ביותר בצבא היא התחושה של להיות חלק ממשהו גדול יותר ולהיות שותף למהלכים היסטוריים לאומיים. בשנים האחרונות, הפייסבוק זימן לכל חייל במה זמינה ונוחה לפרסם את כל מעלליו הצבאיים – בצורה שיכולה לספק לו לא מעט פופולאריות (או בעגה הצבאית – "ווסאח"), אבל באותה המידה גם מותירה אותו חשוף לכל מי שרואה את הפרופיל שלו.
אם אתם לא משרתים בתפקיד מסווג, אין שום בעיה לפרסם בפייסבוק תמונות עם מדים או עם נשק. מתי מתעוררת בעיה? כשתקשרו את עצמכם לאירועים ספציפיים. אם מבחינתכם הריגת מחבל, תפיסת מצבור נשק בבית בשומרון או פעילות מעצרים מוצלחת היא מקור לגאווה, מבחינת גורמים עוינים, כל אחד מהאירועים האלו נחשב לפשע. "הסגרה" שלכם כמבצעים של משימה מסוימת עלולה לגרור מסכת של איומים ברשת ומחוצה לה וחמור מכך, ניסיונות לנקמת דם.
איפה עובר הגבול של מה כן להעלות לפייסבוק ומה לא?
עם תמונת מאירועים שעובר כל חייל אין בעיה, כך שאתם יכולים להרגיש בנוח להעלות תמונות מהטירונות, מערבי פלוגה או מהנופש המבצעי. תמונות מפעילות מבצעית שלקחתם בה חלק, עדיף שתשאירו בתיקיה במחשב. כמובן שפוסטים כמו "איזה חיסול מוצלח! פלס"ר 101 כבוד!" הם בגדר BIG NO-NO.
תבחרו למי לחשוף את המידע
חזרתם הביתה מחופשת סוף השבוע, יש לכם אינספור סיפורים לספר. עצרו. לא הכל צריך לספר ובטח שלא לכל אחד. למידע יש נטיה לעבור נמאוזן לאוזן במהירות ובקלות, במיוחד בימים של הרשתות החברתיות המפותחות כל כך. חוק האצבע הוא כזה - ככל שאתם מכירים אדם טוב יותר וסומכים עליו יותר שתפו ביותר פרטים. באשר לאנשים אחרים, עדיף לשמור על עמימות.
באשר לחברים בפייסבוק שהכרתם בחו"ל. אם אין לכם היכרות טובה עם אותם החברים, אתם לא יכולים לדעת מה הדעות העדכניות שלהם באשר לישראל ומי עוד חבר שלהם ולכן, גם איתם רצוי לשמור על מעטה עמימות.
גם בשושואיסטיות יש לא מעט וואסח, לא?
מבקרים בחו"ל? תשמרו על פרופיל נמוך
בכירים במערכת הביטחון כבר ספגו ניסיונות להעמדה לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג. בשנת 2009 לדוגמא, שר הביטחון אהוד ברק כמעט נעצר בלונדון על פקודות שנתן במהלך מבצע עופרת יצוקה. כאשר עלו על כך בשגרירות הישראלית בבירה הבריטית, הוא הוברח חזרה ארצה ברגע האחרון. בנוסף לכך, לאחר עצירת המשט הטורקי מול חופי עזה, אזרחים ישראלים שביקרו בטורקיה הוכנסו לחדרי חקירות וחוו חוויה לא נעימה בהתחלה של מה שאמור היה להיות חופשה.
בנוסף לאיום המשפטי המרחף על ראשם של קצינים ולוחמים, קיים בחו"ל גם האיום על חיי הלוחמים על משימות שביצעו במהלך שירותם הצבאי. ישנם שלושה כללי אצבע שיעזרו לכם לטייל ולהנות בחו"ל בלי הטרדות מיותרות.
מעטה חשאיות. ודאו שכמה שפחות אנשים במדינת היעד יודעים על הביקור שלכם ואל תשתפו אנשים שאתם לא מכירים בתכניות שלכם.
נסו לתכנן כמה שיותר שינויי תוכניות במהלך הנסיעה. למשל, אל תסעו למרכז העיר בכל יום באותה הדרך ובאותה השעה.
אל תבלטו כישראלים. בסביבה לא מוכרת השתדלו לא לדבר בעברית בקול רם.
התחלתי לקבל איומים מכל מיני כיוונים. מה אני עושה?
יכול להיות מצב שבו למרות הזהירות שנקטתם, תקומו בוקר בהיר אחד ותגלו שפורומים של ארגונים אנטי ישראלים מפיצים את התמונה שלכם כמבוקשים. מדובר במצב מטריד והתחושה היא שכל הזמן מישהו עוקב אחריכם.
הדבר הראשון שחשוב להבין שזו לא סיבה להפסיק לעשות את המשימות בצבא כמו שאתם נדרשים וכמו שעשיתם עד עכשיו. כעת, גשו לעדכן את המפקדים ולבקש מהם כל הגנה שהצבא יכול לספק ובמידה ואתם חוששים שתפגעו כדאי גם לדווח למשטרה. מעבר לזה, חשוב לנהוג במשנה זהירות, לשים לב אם יש אנשים שעוקבים אחריכם במרחב הווירטואלי ובמציאות ולדווח למשטרה בהתאם.
כדי לטפל במקרים כאלו, פועלת בישראל עמותת "קונצנזוס" – עמותה שמורכבת מקצינים ולוחמים במילואים ומטרתה העיקרית היא מתן גיבוי ותמיכה מוראלית תקשורתית ובעת הצורך משפטית ללוחמי צה"ל. "המציאות המורכבת איתם מתמודדים חיילי ומפקדי צה"ל בשנים האחרונות, מעלה בפני הלוחמים והמערכת הצבאית שני פערים איתם עמותת קונצנזוס מבקשת להתמודד", מסביר בני ינאי, יו"ר העמותה. "בעיה אחת היא פעילים קיצוניים משני צדי המתרס הפוליטי, שמנתבים חלק מהמחאה שלהם כלפי מדיניות הממשלה בנושא יהודה שומרון, נגד לוחמים שנשלחים על ידי המפקדים כדי לשמש כחיץ מול המפגינים. בשנים האחרונות התרבו גילויי הנאצה נגד חיילי צה"ל באלימות מילולית ולעיתים גם פיזית. חיילי צה"ל הפכו לשק החבטות של אותם פעילים".
עמותת קונצנזוס שמעורבת בין השאר גם בטיפול במקרה של לוחמת משמר הגבול, ובאיומים כלפי מח"ט כפיר ומג"ד דוכיפת, פועלת במספר אפיקים: "החל מהגנה משפטית וכלה בפניה לגורמים רלוונטיים, יעוץ משפטי לממשלה ועד למערכת BBC שנמצאת אי שם בלונדון", מסביר בני. כך לדוגמא, במקרה של לוחמת משמר הגבול, פנתה העמותה ליועץ המשפטי לממשלה בכוונה למסד חקיקה שתגדיר פרסום תמונה הפוגעת בחייל צה"ל כעבירה פלילית. "כך יהיה יותר קל להוריד תמונות כאלו מהרשת", הוא אומר.
עמותת קונצנזוס, כך מסביר ינאי, שומרת על עין פקוחה ועושה מאמצים כדי לאתר את ניסיונות הפגיעה הללו מראש, אבל גם מזמינה חיילים שמרגישים שנפגעו, לפנות מיוזמתם. כמו כן ישנו עמוד פייסבוק שניתן לפנות דרכו לעמותה.