הגיוס לצבא מלווה כולו בהרבה חששות לגבי מה שיהיה – אני אסתדר? יהיו לי חברים? איזה מן מפקדים יהיו לי? אני אסתדר עם התנאים בשטח? אחרי כל החששות האלו מגיע יום הגיוס ואחריו מלא התחלות חדשות שכל אחת מהן נראית כמו הרפתקה בפני עצמה, כזו שבונה פסיפס שלם של הרפתקאות השירות הצבאי.
לרגל חג השבועות שהוא חג הביכורים, אנחנו מביאים לכם את כל הפעמים הראשונות שתחוו בצבא. אלו מכם שכבר עברו את זה יכולים להתענג על הנוסטלגיה ואלו שעוד לא עברו את זה, אנחנו מציידים אתכם בטיפים.
פעם ראשונה על מדים
אחרי דקות ארוכות של להבין מה נכנס לאן, מה מעל מה, איך משחילים את העניינים וניסיון להבין מה קורה בסוף, אתם תעמדו מול הראי, במעמד שמזכיר קצת את פורים ותראו את עצמכם בפעם הראשונה על מדים. "איזה קטע", אתם תזרקו לעצמכם רגע אחרי שתסקרו את עצמכם מסוליית הנעל ועד הקודקוד של הראש. תנסו להבין אם עשיתם הכל כמו שצריך, תביטו סביב על כולם ופתאום תרגישו הכי צעירים בעולם, כי כולם, על מדים, יראו לכם הכי פז"מניקים ומתוקתים בעולם (לימים תבינו שכולם נראו כמו צ'קצוק אחד גדול).
כן, זה הרגע הראשון שבו תראו את עצמכם לבושים במדי צבא. אתם יכולים להיות רגועים. יתנו לכם יום-יומיים להבין איך לובשים את המדים האלו ואם זה לא יספיק, יהיו לכם שנתיים-שלוש להתרגל לרעיון. בשלב מסוים אפילו תדעו איך ללבוש את כל הקומפלקס המסובך הזה תוך 7 דקות בלבד.
טיפ: שימו לב שהכל במידה הנכונה, בייחוד הנעלים. לא תאמינו כמה הזמן שתשקיעו בזה ישתלם לכם.
תספורת צבאית ראשונה
גם הפעם תשבו מול הראי. זה יכול להיות במספרה השכונתית או בבית לפני הגיוס, זה יכול להיות גם בשרשרת החיול. אתם תביטו לראי מלאי ביטחון ואז תשמעו מאחור "בזזזזזזזזז", הספר יצמיד לכם את המכונה לראש וכעבור שלוש דקות תביטו בעצמכם ותראו את הראש שלכם מגולח.
הבשורה היא שמהר מאוד תגלו את היתרונות – מיזוג אוויר אישי לראש ושאין צורך להסתרק במשך שלוש שנים (אחרי השחרור תקלטו שאין לכם מסרק). תענוג, לא?
טיפ: גם אחרי תספורת צבאית צריך לחפוף את השיער עם שמפו. הקשקשים מקורם בקרקפת ולא בשיער. עד כאן שיעור בטיפוח עור הראש.
למען הסר ספק – בנות לא יעברו את החוויה הזו.
מקלחת משותפת ראשונה
קול מים מתחיל לזרום, אדים מתחילים למלא את החלל, קולות מוכרים של חבר'ה מהפלוגה מדברים ביניהם, מעבר למחיצה שבין הכיורים למקלחות קל לראות שכולם כבר עירומים. ואז מגיע הרגע שלכם – אתם סופרים עד שלוש ופעם הראשונה מאז גיל 3 בערך אתם הולכים להתקלח יחד עם עוד עשרה אנשים באותה המקלחת.
הידיים מתחילות לפרום את כפתורי החולצה והמכנסיים ובתנועה אחת תאחזו בגומי של התחתונים שתוך שניות ספורות יונחו על הספסל כשאתם תהיו עמוק תחת הזרם חופפים את הראש, שוכחים שלפני רגע זה קרה.
לפני שתתפשטו תעבור לכם מחשבה בראש – היום הייתי רק בשרשרת החיול, לא רצנו, אולי אין צורך במקלחת היום. עולה עוד מחשבה – אפשר פשוט לחכות שכולם ילכו לישון ואז להתקלח, אז מה אם המים יהיו קרים. ואכן יהיו כאלו שידחו את המקלחת הראשונה עד הקץ, אבל כשהיא תגיע, באותו הרגע, יום אחר כך או שבוע אחר כך, הם יבינו שזה פשוט לא משנה, כי כשכולם עירומים, אף אחד לא נראה שונה. וכשכולם עייפים (ובצבא כולם עייפים), קצת עירום אנושי לא מרגש אף אחד. לאלו שנבוכים בכל זאת, אפשר להתקלח עם הפנים אל הקיר וכך לצמצם את החשיפה לחברים לפלוגה.
מה שתגלו במקלחת הרביעית או החמישית זה שהשיחות הכי מעניינות ושאת הבדיחות הכי מוצלחות תשמעו תחת הזרם הקולח.
טיפ: הכינו לעצמכם תיק רחצה מסודר שתמיד מונח ליד מגבת נקייה וכפכפים לאמבטיה כדי שלא תגיעו למקלחת ותגלו שחסר לכם משהו.
לילה ראשון ללא אמא
אחרי המקלחת שכנראה תהיה בשעת הט"ש (טרום שינה), תגיעו לאוהל, תרימו טלפון הביתה להגיד שהכל בסדר, תפרשו את השינה ותיכנסו לישון. חלק מהאנשים יהיו רגילים לזה ממחנות קיץ של תנועת הנוער ומלילות קמפינג עם חברים, אבל בשביל חלק מהאנשים זה יהיה הלילה הראשון מחוץ לבית, חוץ מהטיולים השנתיים.
אין צורך לעשות מזה עניין, מדובר בהתחלה חדשה, בחוויה חדשה וביציאה לחיים חדשים.
טיפ: אל תבחרו את המיטה ליד הכניסה לחדר או לאוהל. אתם ממש לא רוצים שכל מי שיצא לשמירה או ירצה להשתין באמצע הלילה יעיר אתכם עם הצעדים שלו.
המפגש הראשון עם המפקד
"כן מה?" – השאלה הזו תישאל בצרחה רמה. אתם תענו עליה במבט תמה ותקבלו את התשובה הנחרצת "כן המפקד!". למען האמת, רב המפגשים הראשונים עם המפקדים היום בצבא לא יראו ככה. גם בצה"ל הגדול פתחו את הראש והבינו שעדיפים מפקדים נגישים שהם בני אדם על פני מפקדים נפוחים שיזדעקו על כך שמשפט שתגידו לא יסתיים או יתחיל במילה "המפקד".
עם זאת, שלא תטעו, במהלך הטירונות תקראו למפקד שלכם 'המפקד', אם הוא יהיה קצין תצדיעו לו ואם תספרו לו בדיחה, היא תצטרך להיות ממש, אבל ממש מוצלחת כדי לגרום לו לצחוק (אין תחושת סיפוק גבוהה יותר מזה. כן, הסטנדרטים בטירונות יורדים).
טיפ: דברו ישר ולעניין, את הדחקות שמרו לחברים במקלחות.
שבת ראשונה בבסיס
"חכי לי שאחזור, מחר אני בבית". אתם תהלכו בבסיס ביום חמישי בערב ותשמעו אנשים שרים את השיר הזה מהמקלחות של כל הפלוגות ותגידו לעצמכם – אז זהו שלא. את השבת הקרובה אתם הולכים לבלות בבסיס. אין בירה עם החברים בערב שבת, לא תיפגשי עם החבר, לא תראה את החברה, לא תלכו לים, לא תאכלו את האוכל של אמא (סוף-סוף תגלו אם בשבת האוכל בבסיס טוב יותר או גרוע יותר).
אז מה כן יהיה בשבת הזו? תיחשפו לחוויה של ארוחת ערב שבת עם קידוש וכומתות על הראשים (זה דווקא נחמד), תקבלו הזדמנות להכיר את החברים שלכם, תישנו בבסיס גם באמצע היום ולא רק בלילה, תגלו מאיזו עמדה יש נוף יפה ותלמדו להרגיש בבסיס קצת יותר בבית. אם תיקחו אותה בטוב ולא תתרגשו מהבאסה והרגשי של ההורים, זו יכולה להיות חוויה חיובית ומהנה, גם אם קיבלתם את השבת הזו כעונש.
טיפ: זה יפתיע אתכם, אבל ככל שתבלו פחות עם הסמארטפון, תהנו יותר, תכירו יותר אנשים, תברכו על החבר'ה שאתם נמצאים איתם ולא תקללו על הזמן שאתם מפסידים עם החבר'ה מהבית.
מטווח ראשון
"נשק, 60 מעלות! חמש אצבעות על ידית אחיזה! מחסנית הכנס! למצב שכיבה עבור! נצרה למצב בודדת העבר! בזמנכם החופשי – אש!".
אחרי סדרת הפקודות הזו, מגיע התור שלכם. הנשק בידיים שלכם, המטרה מולכם ואתם צריכים להגיע למקבץ הכי קטן (ירי של חמישה כדורים שיהיו במרחק הכי קצר האחד מהשני). זה הזמן בו ירוצו לכם בראש כל התיאוריות שילמדו אתכם על עקרונות הקליעה. תיקחו נשימה עמוקה, תרוקנו את הריאות מאוויר, תיכנסו בין כוונות, תסחטו את ההדק. בום. בום. בום. בום. בום. כל ירייה נעשית באופן מוקפד ודקדקני ובסוף, כשמסיימים, משלבים רגלים, נוצרים את הנשק וממתינים להוראות נוספות.
מדובר ברגע קצת מלחיץ אבל זה בסדר. מטרת המטווח הראשון היא להוריד את מפלס החרדה מהנשק ולתת תחושה של ירי כדי לקבל קצת ביטחון לקראת המטווחים הבאים שיהיו מתקדמים יותר.
טיפ: תשתדלו לאכול משהו באוהל או בחדר לפני המטווח. לא כדאי לרדת לשטח רעבים. רוצים להבין למה? עברו לסעיף הבא.
מנת קרב ראשונה
תתקבצו חמישה חבר'ה, תקבלו כיכר לחם וקופסת קרטון. מה בקרטון? סדרה של קופסאות שימורים עם מאכלים שאמורים לספק לכם את המזון שאתם זקוקים לו בשטח. הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות זה להבין מה יש במנת הקרב והדבר השני זה להבין על מה אתם צריכים להתביית כמה שיותר מהר. בשורה טובה – כבר אין לוף (קציץ בשר משומר. זה יותר גרוע מאיך שזה נשמע).
את מנות הקרב, כמו המקלחות, אין ברירה, צריך לאכול עם כולם. ככל שתרחמו על עצמכם פחות ותבינו שכל מה שיכול להיכנס בין שתי פרוסות לחם יכול להיות אכיל, החוויה תיזכר כפחות טראומתית.
טיפ: כדאי שתיכנסו לכתבה הבאה ותלמדו כמה מתכונים לקראת הירידה לשטח.
שמירה ראשונה
אתם מגיעים לעמדה ומודיעים בקשר שבוצע חילוף. תסרקו את השטח, תבינו שכלום לא קורה. תסרקו את השטח שוב ותבינו שכלום לא קורה. אחרי כמה פעמים כאלו תרגישו שעבר הרבה מאוד זמן ותגידו לעצמכם שזה הזמן להביט בשעון ולגלות עוד כמה זמן יגיע המחליף שלכם. אז תגלו שנותרו לכם שלוש שעות וחמישים וחמש דקות לסיום המשמרת. בהצלחה!
אחרי חצי שעה תגידו לעצמכם שזה הזמן לתת לעצמכם קצת מנוח ותשבו על הכיסא בעמדה. אחרי שניה תזנקו מהכיסא רק מהמחשבה של מה יקרה אם המפקד התורן יעבור במקרה ויגלה שבניגוד לפקודות הרשיתם לעצמכם לשבת. תגניבו מגע לטלפון שבכיס ותחדלו מיד. תחזרו לבצע מבט סורק וחוזר חלילה.
פתאום תפתיע אתכם דמות באפלה. תידרכו מיד. תריצו תרחישים בראש. מה עושים?! אז תשמעו קול סמכותי שואל, "חייל! הכל בסדר?". "כן. כלומר, כן, המפקד!", אתם תענו בבהלה, תצדיעו, הוא ישחרר אתכם וימשיך בסיבוב שלו בין העמדות.
אחרי שלוש שעות שבה רק תתפללו שהמפקד התורן יעבור שוב כדי שהוא ישבור לכם את השגרה והשעמום יגיע החלק הכי ארוך, הכי קשה והכי מתסכל בשמירה הזו – השעה האחרונה. למען הסר ספק, עד יום השחרור שלכם, השעה האחרונה של השמירה תהיה הקשה ביותר.
חמש דקות אחרונות. אתם מתפללים שהשומר הבא אחריכם יגדיל ראש ויחליף אתכם לפני הזמן. במקרה הטוב הוא יקדים, במקרה הפחות טוב הוא יגיע בזמן ובמקרה הגרוע, הוא פשוט לא יתעורר. שתהיה שמירה מהנה.
טיפ: בתוך כל המציאות הצבאית שבה אתם כל הזמן עם אנשים, דווקא השמירה היא זמן שלכם להיות לבד, כדי לחשוב על מה שלא חשבתם עליו הרבה זמן, להתגעגע הביתה, לעשות חשבון נפש, לתכנן תכניות לסוף השבוע ואם נפלתם על שעת זריחה או שקיעה, גם כדי להרוויח את מה שביום-יום אתם מפספסים.
רגילה ראשונה
עברו ארבעה חודשים, קרעו לכם את התחת, העור כבר צבוע בשיזוף צבאי וכל מה שאתם צריכים זה קצת שמש, ים, מים, חברים, מסיבות, אלכוהול, מסעדות, אוכל של אמא, מיטה של בית, מקלחת לבד, יקיצות טבעיות... במילים אחרות – כל מה שאתם צריכים, זה רגילה. עברתם תדריך יציאה הביתה, לקחתם את הצ'ימידן ויצאתם לחופשי.
כעת יש שתי אפשרויות: האחת – לתכנן תכניות על פי לו"ז צפוף וככה להספיק יותר. היתרון של האופציה הזו היא שאתם תספיקו ככה הרבה יותר, אבל מצד שני יצאתם לרגילה כדי להקריא לעצמכם זמנים? האופציה השנייה היא לזרום. החיסרון הוא שאתם עשויים לסיים את הרגילה ולגלות שלא עשיתם שום דבר מיוחד. ההמלצה שלנו היא לדעת מה אתם עושים כל יום, אבל ברגוע, לא בלחץ. בכיף
טיפ: שמרו קצת לרגילה הבאה.
משפט צבאי ראשון
אתם תעמדו מחוץ לחדר של המב"ס (מפקד הבסיס) ומולכם יעמוד הרס"ר שיכין אתכם לטקס שהולך לקרות. הוא יעשה איתכם חזרה גנרלית על איך מצדיעים ואיך עומדים מול מפקד, הוא יוודא שאתם מדוגמים ואז תפנו לחדר ותכנסו. המב"ס יתחיל בהקראת התלונה:
"טוראי פלוני אלמוני מואשם באבדן של המימיה האישית", עד כה זה נשמע מצחיק, אבל באותו הרגע אתם לא תצחקו בכלל. אתם תזיעו בתוך מדי הא' המגוהצים והכומתה על הראש לא תבוא לכם בטוב. המפקד יפנה אליכם מבט וישאל שאלה: "מודה באשמה, כופר באשמה או מודה בעובדות?". מה ההבדל ביניהם? מודה באשמה אומר שאתם מודים במה שהוצג ושאתם מודים שאתם אשמים בכל, כופר באשמה אומר שאתם לא מודים במה שקרה ולא מודים בכך שאם אשמים ומודה בעבודות אומר שאתם מודים במה שקרה, אבל לא חושבים שאתם אשמים. עד כאן ברור?
אחרי שתענו, המפקד יפנה וישאל אתכם אם יש לכם מה להוסיף. בזמן הזה אתם צריכים להגיד אתכל מה שעשוי להמתיק את חומרת העונש – שאביכם ואמכם הם הוריכם היחידים, שבדיוק התחיל לצמוח לכם זנב ושאתם ממש, אבל ממש לא רוצים לפספס את המשחק של ליגת האלופות. אז הוא יודיע על גזר הדין. זה השלב שמתאים לבכי פורץ, להנחת רווחה או לסינון קללות בתוך הלב. רק אל תשכחו להצדיע כשאתם יוצאים מהחדר.
טיפ: כמו כל דבר בצבא. קחו את זה כחוויה.
אם הגעתם לשלב המשפט (לא שאנחנו מעודדים אתכם לאבד מימיות), כנראה שכבר עברתם את כל ההתחלות הראשונות. מזל טוב, אתם כבר לא חיילים צעירים, לכו ספרו לחבר'ה.
פספסנו משהו? ספרו לנו בטוקבקים. אולי תכנסו לכתבת ההמשך.
חג ביכורים שמח!