הגיוס לצה"ל הוא כשלעצמו תהליך מבלבל ומורכב, וכשאתה מגיע עם מטען רגשי כמו זה שנושאים עמם אחים שכולים ויתומי צה"ל – הוא כנראה קשה יותר. כדי להפוך אותו לפחות כזה, צה"ל שומר על קשר שוטף עם המלש"בים הללו ומקל עליהם, ולו במעט, את התהליך. רב סרן סימה נהרי, ראש מדור פרט במחלקת נפגעים באגף כוח האדם, מובילה את התהליך הזה.
בשבוע שעבר התקיים כנס שפתח את התהליך והציג בפני המלש"בים את האפשרויות המוצעות להם. לכנס הוזמנו אחים שכולים, יתומי צה"ל ובנים ואחים של חללי פעולות האיבה. מטרת הכנס היא להכיר למלש"בים את קצינות הנפגעים שילוו אותם לאורך התהליך, ובעיקר להפיג חששות. "מדובר במלש"בים עם מוטיבציה גבוהה לשירות משמעותי. מרביתם מגיעים מבית שהוא מחובר לצבא וקשור בצבא, דווקא בגלל האירוע הקשה. הם נמצאים מגיל מאוד קטן בטקסים ובאירועים לזכר האחים או ההורים, והחיבור לצבא הוא חיבור חזק".
ליווי המלש"בים כולל קשר ישיר עם קצינת נפגעים, שמייעצת לגבי התפקידים השונים בצבא. כאמור, על בנים למשפחות שכולות חלה מגבלת שיבוץ והם לא יכולים להשתבץ ביחידות לוחמות, אלא אם ההורים שלהם מצהירים שהם לא מתנגדים לכך.
אחת ממשתתפות הכנס הייתה רון רהב (16.5) מקרית טבעון, אחותו של סג"ם בר רהב ז"ל, שנפל במהלך מבצע "צוק איתן". רון תעבור בקרוב את הצו הראשון, אבל היא כבר יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות בצבא. "אני רוצה להמשיך את הדרך של בר ולשרת בהנדסה, בתפקיד מדריכה או מש"קית חינוך", סיפרה לנו.
בכנס פגשה רון לא מעט חברים שהכירה באירועים דומים, כמו משלחת שאליה יצאה יחד עם אחים שכולים נוספים שנה אחרי המבצע. "הפעם הנושא המשותף היה הגיוס לצבא, המחשבות שלנו לגבי זה ומה אנחנו רוצה לעשות. הרוב לדעתי כן רוצים לעשות שירות משמעותי, המון גם רוצים ללכת לקרבי. לא שמעתי על כאלה שאמרו שהם לא רוצים להתגייס רק בגלל מה שקרה", סיפרה. על הליווי הצמוד של צה"ל בתהליך, אמרה רון: "זה מאוד עוזר. אני שומעת מהחברות שלי שכבר עשו צו ראשון שהן מאוד בלחץ מזה. מרגיע אותי לדעת שבכל פעם שיש לי שאלה, אני יכולה פשוט לפנות לקצינת הנפגעים שלי".
שאלנו את רון אם היא חוששת שהשירות בחיל שבו שירת אחיה יקשה עליה מבחינה רגשית, אבל לדעתה, הדבר הנכון הוא בדיוק ההפך. "בכל פעם כשאנחנו פוגשים חיילים של הנדסה זה רק מחזק אותי. אם אני אהיה בהנדסה, תהיה לי הזכות לספר את הסיפור של בר ולגרום לעוד אנשים להכיר אותו".