בסרטון מזעזע שעלה השבוע לרשתות החברתיות, נראו אנשי ארגון הטליבאן מוציאים להורג 22 לוחמי קומנדו של צבא אפגניסטן שנכנעו והסגירו את עצמם.
תיעוד מטלטל, שהוא עוד עדות לכישלון האמריקאי בהקמת יחידות צבאיות שיחליפו אותם כשהם עוזבים את המדינה, למרות השקעה כספית אדירה. זה קרה בווייטנאם, זה קורה עכשיו באפגניסטן. השאלה היא מה יהיה המחיר האזורי של אותה השקעה קורסת.
בשנות השמונים ארה"ב הזרימה נשק לאפגניסטן ובפיגועי ה-11 בספטמבר זה התפוצץ לה בפנים. אמנם אלו לא הצרות של ישראל, אך בהחלט יש לה לא מעט מה ללמוד מהסיפור הזה.
הבוץ הלבנוני גרסת ארה"ב
ארה"ב נכנסה למלחמה באפגניסטן לפני 18 שנים כתגובה לפיגועי ה-11 בספטמבר. זו הייתה מלחמה מאוד יעילה מבחינת צבאית טקטית, בכוחות ותקציב קטנים יחסית הם כבשו מדינה והכריעו באופן מוחלט את הטליבאן ששלטו אז ואת אל קאעידה.
הבעיה, כמו בלא מעט מקרים מהסוג הזה, היא שלאמריקאים לא הייתה שום מדיניות ותכניות אסטרטגיות לגבי סיום המלחמה שם. אף אחד לא שאל שם מה עושים ביום שאחרי. נשמע לכם מוכר? כך קרה שארה"ב שקעה במשך 18 שנים ארוכות בבוץ האפגני, ליתר דיוק באבק, ושברה את שיא המלחמה הארוכה ביותר שלה. העלויות למשלם המיסים האמריקאי הגיעו לסכום אדיר של 2 טריליון דולר וכ-2,500 חיילים איבדו את חייהם.
מאחר ולא היו תוכניות ארוכות טווח ויעדים אסטרטגיים, האמריקאים חזרו לפתרון שהם מכירים מהעבר, הקמה של ממשלה אוהדת וצבא חזק, שידע להתמודד עם האיומים אחרי שהם יעזבו. הבעיה שזה מעולם לא עבד להם בעבר, גם הרוסים גילו שאי אפשר להקים דבר כזה ואפילו ישראל למדה זאת על בשרה בלבנון.
ארה"ב הקימה באפגניסטן צבא גדול למדי המונה כ-180 אלף חיילים עם ציוד מתקדם, רכבי שטח ממוגנים, כמויות אדירות של אמל"ח מגוון, אפילו הקימו להם חיל אוויר עם מטוסי ומסוקי קרב, שהטייסים שלהם עברו את ההכשרה בארה"ב. המפקדים הבכירים עברו גם הם את ההכשרה בארה"ב וזכו לליווי הקומנדו האפגני, המונה 21,000 חיילים שאומנו על ידי לוחמים ממיטב יחידות העלית של ארה"ב ובריטניה.
על הנייר זה נשמע אידאלי, אבל לא עבד במציאות. ימים ספורים לאחר הנסיגה החלו הדיווחים על כך שהצבא האפגני איבד שליטה והטליבאן השתלט על רוב שטחי המדינה.
לכאורה מדובר בסיפור מקומי, אבל בעולם שלנו יש מי שמביט לשם ומפיק לקחים. האיראנים מגבירים את הקשרים שלהם עם השבטים האפגנים, כולל הטאליבן הסוני, שנואי נפשם בעבר. מבחינתם זו תהיה עוד מדינה דרכה יפעלו בכל העולם, יגייסו מחבלים ויבצעו מהלכים.
האינטרס האיראני הוא להקים עוד חממת טרור שתשלח זרועות לכל העולם ואף תשתלט על השדות ונתיבי הסמים, עליהם הם נוהגים להקים את נתיבי הטרור שלהם. על פי דיווחים גם רוסיה וסין כבר שולחות זרועות ובוחשות בנעשה במדינה. כך קורה שסיפור מקומי ממנו האמריקאים ברחו, ירדוף מדינות רבות בעולם.
תולדות הקומנדו האפגני
חלק ניכר מההשקעה של ארה"ב בצבא אפגניסטן הופנה להקמת כוח קומנדו איכותי וגדול שיוביל את הלחימה נגד הטליבאן. למעשה, מדובר בכוח שהוקם במתכונת של יחידת "הריינג'רס" האמריקאית.
קורפוס הקומנדו הוקם כבר בשנת 2007, אז נלקחו מספר גדודים מובחרים של הצבא הלאומי, שהוצפו בציוד לחימה מתקדם ועברו אימונים מיוחדים. הגדודים עברו ארגון מחדש על בסיס המבנה של הריינג'רס האמריקאי, שגם שלחו עשרות יועצים להדרכת הלוחמים והקצינים האפגנים.
כדי להכשיר את לוחמי הקומנדו האפגנים, האמריקאים הקימו סמוך לקאבול הבירה בסיס הדרכה משוכלל, בהשקעה של מיליוני דולרים. המדריכים כולם היו אנשי הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב, מיחידות כמו "הכומתות הירוקות", "כוח דלתא", "אריות הים" ועוד.
בנוסף הוצבו שם גם מדריכים מהיחידות המיוחדות של צבא צרפת. חלק מהקצינים נשלחו לעבור הכשרת קומנדו נוספת בבסיסים בארה"ב עצמה. רובם בפורט בראג, המרכז האמריקאי להכשרת הכוחות המוטסים ויחידות מיוחדות.
הכשרת לוחמי הקומנדו נמשכת כשלושה חודשים ולאחר מכן צוות הלוחמים שמסיים את אותה הכשרה נשלח לבסיס באזור הפעילות, שם הם עוברים לאחריות של קבוצת הקומנדו ה-3 וה-7 (הכומתות הירוקות), שמאמנים ומכשירים אותם במשך ארבעה וחצי חודשים.
לאחר מכן, צוות הלוחמים והפלגות זוכים לקבל את תג היחידה וכומתה בצבע בורדו. אז הם נשלחים לתקופת משימה, שאחריה הם חוזרים לשישה שבועות של ריענון ואימונים, כאשר זו מחזוריות השירות שלהם. גם לאורך תקופת המשימה, מפקדי הצוותים והפלגות מלווים על ידי יועצים אמריקאים.
בשנת 2012 האמריקאים הכשירו כוח המונה כ-8,000 לוחמים וב-2017 הסד"כ כבר עלה ל-21,000 לוחמי קומנדו שפעלו במסגרת של פלגות וצוותים, עם יעד להגיע לכוח המונה 30,000 לוחמים. לכל אזור במדינה יש גדוד קומנדו שנקרא "קאנדאק" ומורכב ממספר פלגות שבכל אחת מהן ארבעה-חמישה צוותים.
לצד האימון האיכותי מלוחמי קומנדו (אמריקאים וצרפתים) בעלי ניסיון מבצעי עשיר, הם גם הוצפו במיטב הציוד שקיים בשוק. כל לוחם קיבל רובה M-4A1 קרבין שעבר התאמה אישית וכולל קיט כוחות מיוחדים אמריקאי (SOPMOD), כוונות טלסקופיות ואמצעי ראיית לילה.
בנוסף, מקלעים מסוג M-240 ו MK-48 מדגמי הקומנדו, רובי צלפים מסוג M-24 ו-M-2010 - המשמש גם את לוחמי הכומתות הירוקות. לוחמי קורפוס הקומנדו האפגני קיבלו לידם גם מרגמות וטילי נ"ט, אותם הם למדו להפעיל בהתאמה למשימות מיוחדות.
בשנת 2018 דווח כי קורפוס הקומנדו ניהל כ-40 אחוז מכלל המבצעים שלו באופן עצמאי ואילו ב-2019 הם עלו ללמעלה מ-50 אחוז, ללא מעורבות זרה. באותה שנה הם ניהלו 3,056 מבצעים, רובם המוחלט נגד הטאליבן.
סיירת מטכ"ל של אפגניסטן
שלוש שנים אחרי שהקימו כוח דמוי ריינג'רס, האמריקאים בסיוע הבריטים והצרפתים, הקימו במסגרת של הצבא האפגני גם את יחידת "הכוחות המיוחדים של הצבא הלאומי", אם תרצו סיירת מטכ"ל או כוח דלתא של אפגניסטן. בדיווח שנמסר בעבר מטעם הפנטגון, נטען כי היחידה הגיעה ליכולות לחימה גבוהות מאוד ובלא מעט משימות, הם פעלו לצד צוותים מאריות הים וכוח דלתא האמריקאים.
ביחידה משרתים כ-650 לוחמים, שנבחרו בתנאי ששירתו ארבע שנים בקורפוס הקומנדו ולאחר מכן עמדו בהצלחה במיונים. ההכשרה שלהם נמשכת כ-26 שבועות ובסופה הם מקבלים את תג הכוחות המיוחדים וכומתה בצבע חום. על פי דיווחי עבר מצבא ארה"ב, כ-50 אחוז מכלל המועמדים מסיימים בדרך כלל את מסלול ההכשרה. כלל המפקדים, קצינים ונגדים, עוברים הכשרה נוספת בארה"ב עצמה.
ביחידה משרתות גם נשים, כולל בתפקידי מודיעין ולחימה. בעבר דובר על כך שתוקם פלגה שתורכב מנשים בלבד, אולם לא ברור אם המהלך הזה יצא אל הפועל. הערכה היא שהוקמו מספר צוותים על טהרת הנשים, כדי שיבצעו את תפקידן מול נשים באזורים אזרחיים.
גם מבחינת האמל"ח, היחידה קיבלה כמעט את כל מה שקיים ביחידות העילית האמריקאיות, לצד ציוד מתוצרת רוסית שהגיע דרך מדינה שלישית. לוחמי היחידה מתמחים בלוחמה בטרור וביצוע משימות חשאיות לסיור ואיסוף מודיעין, כמו גם הכוונת אש מהאוויר אחרי שהסתננו לשטח האויב.
הכוח הזה הפך משמעותי וגם הוכיח את עצמו. בצבא ארה"ב פרסמו דיווח שם נטען כי למרות שהכוח מהווה פחות מעשרה אחוזים מכלל הכוחות הלוחמים, הם ניהלו למעלה מ-70 אחוז מהקרבות.
לוחמי היחידה המיוחדת של צבא אפגניסטן פעלו בשת"פ הדוק עם חיל האוויר האמריקאי, ואחרי שארה"ב סייעה בקמת חיל האוויר המקומי גם איתם, מתוך תקווה שאחרי הנסיגה השילוב של קומנדו וכוח אווירי עצמאי יביא תוצאות.
בשנת 2017 אמר מי שהיה אז המפקד האמריקאי של המבצע באפגניסטן, גנרל ג'ון ניקולסון ש"הם מעולם לא הפסידו בקרב בו השתתפו. בכל קרב שהטליבאן נלחמו נגד הקומנדו, הם הפסידו להם והם תמיד יפסידו להם". רק שבשנתיים האחרונות דברים השתנו, בעיקר מרגע שהחלו הדיבורים על נסיגה.
נסיגה, הפקרות ועריקות
השינוי הורגש כבר בתחילת שנת 2020, אז התגברו קולות הנסיגה בארה"ב. לצד הקולות האלה, ארה"ב גם החלה לצמצם את הפעילות שלה. הבעיה הייתה שהם צמצמו גם את האספקה והסיוע לאותם כוחות מיוחדים.
אז גם החל להתברר שמה שהיה נראה טוב מאוד על הנייר, עבד הרבה פחות טוב ממה שהעריכו, בעיקר בגלל שחיתות מקומית שפגעה באספקה והציוד ליחידות. בעוד שהטליבאן התעצמו מבחינה צבאית, יחידות הכוחות המיוחדים נחלשו ואיבדו חלק מהיכולות שלהם.
עוד לפני שהאמריקאים החלו לבצע את הנסיגה שלהם בפועל, כאשר הצבא האפגני הרגיל החל לקרוס, הנטל על הכוחות המיוחדים גדל. כאשר הם החלו להוציא את הכוחות גם הסיוע האווירי פחת ובהמשך, נטען כי קריסת יחידות הצבא הרגיל והפחתת הסיוע האווירי גרמו ממש להפקרה של לוחמי הקומנדו, שפשוט קרסו תחת נטל הלחימה.
כתוצאה ישירה מכך, הטליבאן השתלטו על עוד ועוד שטחים במדינה. רק לפני חודש אמר מפקד הכוחות המיוחדים של צבא אפגניסטן, גנרל חייבטוללה עליזאי: "התמיכה המוגבלת שהכוחות שלנו מקבלים מארה"ב מועילה אבל הדבר היחיד שחסר לנו זו הטכנולוגיה ותמיכה אווירית גדולה יותר".
אחרי שארה"ב השלימה את הנסיגה שלה בחשאי, הסיוע האווירי כמעט נעלם לגמרי. גם הסיוע המודיעיני, שקריטי מאוד למבצעים מיוחדים נעלם, כשמוסיפים לזה צבא רגיל שקרס כמעט לחלוטין ולא מספק סיוע, מגיעים למצב שהשקעת הענק של ארה"ב פשוט ירדה לטמיון.
ביחידות המיוחדות באפגניסטן הבינו לאן נושבת הרוח, הם ובני המשפחה הפכו יעד לפיגועים והוצאות להורג והחלו העריקות, שרק החמירו את הבעיה.
"אי אפשר לנצח בלי הטכנולוגיה החדשה ובלי להגדיל את התקפות האוויר של ארה"ב", אמר גנרל עליזאי, מפקד הכוחות המיוחדים של אפגניסטן. הוא הוסיף שהיחידות בפיקודו: "זקוקות למל"טים חמושים ולאיסוף ומודיעין, יותר מטוסי קרב ויחידות סיוע מתקדמות. במהלך השנה האחרונה, תקיפות האוויר של ארה"ב צנחו לכ-5 אחוזים ממה שהיו בשנת 2019, וחיל האוויר האפגני אינו מסוגל למלא את הפער".
כך קרה שמצד אחד ארה"ב, שלא היו לה שום אפשרויות טובות לצאת מהמלחמה הזו, הייתה הראשונה שמצאה את הדרך לבצע נסיגת ענק בלי תמונות של תבוסה. הישג בפני עצמו.
אבל למרות אותו הישג מפוקפק, בשורה התחתונה היא חזרה שוב על טעות היסטורית שלה עצמה, כמו גם של צבאות אחרים, שניסו לשנות סדרי עולם במדינות זרות ויצאו משם עם הזנב בין הרגליים. את הלקח הזה מומלץ ללמוד גם בישראל, כשיוצאים למבצע בלי לשאול קודם מה המטרה ומה אסטרטגית היציאה.
