בעקבות הנסיגה של ארה"ב מאפגניסטן והשתלטות הטליבאן על חלקים נרחבים במדינה, חיל האוויר האמריקאי חזר לבצע גיחות תקיפה נגד מטרות ארגוני הטרור הפועלים במדינה.
בממשל האמריקאי כבר מודים, כי למרות הכרזה קודמת על הפסקת התקיפות בסוף אוגוסט, חיל האוויר האמריקאי ימשיך לבצע תקיפות במטרה לסייע לצבא המקומי. הצרה מבחינתם היא שלארה"ב כבר אין בסיס אווירי מתפקד באפגניסטן ושכנותיה. מה שגורם לכך שעליהם לטוס מרחק רב עבור כל פצצה שצריך להפיל.
כבר בחודש יוני אמר גורם במשרד ההגנה האמריקאי, שבמידה וקאבול הבירה תותקף על ידי הטליבאן, חיל האוויר האמריקאי יסייע לצבא הרשמי של אפגניסטן. בינתיים מחוזות רבים במדינה נכבשו על ידי הארגון. חיל האוויר האפגני קטן מדי ומפעיל רק מטוסי קרב קלים. צבא היבשה, כולל היחידות המיוחדות שהוקמו בהשקעה אדירה, נמצא רגע לפני קריסה מוחלטת.
מאות רבות של אפגנים שעבדו עבור האמריקאים בזמן המלחמה, הגיעו לארה"ב יחד עם בני המשפחה שלהם, בשל האיום על חייהם. הפעם, בניגוד למלחמה ההיא... זה נעשה באופן מסודר ובלי מראות של תבוסה. pic.twitter.com/jwrUHDXKDB
לאור המצב, החליט הממשל האמריקאי להמשיך את התקיפות האוויריות באפגניסטן. בתחילה דווח שהתקיפות יהיו רק נגד ארגוני טרור בראשם אל קעאידה, אולם בשבועות האחרונים כבר החלו דיווחים על כך שבוצעו תקיפות נגד מטרות טליבאן.
תקיפות אלה ימשכו ללא הגבלה עד שחיל האוויר האפגני, שגם ככה "עושה 90-80 אחוז מהמשימות", כפר שאמר רמטכ"ל צבא ארה"ב גנרל מיילי, יוכל לקחת על עצמו אחריות מלאה.
מבחינת חיל האוויר האמריקאי, מדובר באתגר אדיר של משימות "מעבר לאופק" כפי שהן נקראות בשפה המקצועית. מכיוון שלארה"ב אין בסיסים אוויריים במרכז אסיה, מטוסי הקרב חייבים להמריא מבסיסים בפרץ הפרסי, בעיקר קטאר ואיחוד האמירויות.
המטוסים ימריאו למשימות גם מנושאות המטוסים באזור וישנם דיווחים גם על טיסות מירדן. המשמעות היא כארבע-חמש שעות טיסה לכל תקיפה ולא מעט תדלוקים באוויר. בעבור מבצע ייחודי זה יכול היה להיות מרחק סביר, אבל כשמדובר על משימות תקיפה יומיות וסיוע לכוחות היבשה, זה כבר סיפור אחר.
מדובר בין היתר במשימות סיוע קרוב שדורשות מטוסים זמינים, כאלה שיכולים להגיע לסייע לכוח תוקף או מותקף תוך דקות. כדי שזה יקרה, מטוסי הקרב חייבים לטוס כארבע-חמש שעות לאפגניסטן, לבצע כמה תדלוקים אוויריים כדי להישאר באוויר מעל זירת לחימה ואז גם לחזור את אותה הדרך. אפשרי, אבל יתיש את הצוות האווירי, יאיץ את שחיקת כלי הטיס, שלא לדבר על המחיר הכלכלי.
חלק גדול מהמשימות יבוצע על ידי מטוסים ללא טייס. גם הם ימריאו מבסיסים במפרץ הפרסי ויכולים לשהות באוויר לזמן ממושך, גם 12 שעות במידת הצורך, יחד עם משקל סביר של טילים. אבל, בחיל האוויר האמריקאי מבינים שזה לא יחזיק לבד.
מדובר בטיסה של 6 עד 8 שעות לכל כיוון. מל"טים יהיו זמינים בשטח, אבל אין להם את האפשרות לעשות עבודה מלאה, כי משקל החימוש שהם יכולים לשאת נמוך. בחיל האוויר האמריקאי תקיפות ארוכות טווח הן לא דבר נדיר, אבל גם להם לא יהיה פשוט לעשות זאת בתדירות גבוהה ולאורך מלחמת התשה ממושכת.
