במהלך השנה האחרונה התבשרנו על לא מעט עסקאות ענק בתחום הסחר העולמי בנשק. ישראל רכשה את ה-F-35, הסעודים רכשו מטוסי F-15 וטנקים חדישים, קולומביה רכשה טנקי לקלרק צרפתים יחד עם כמה אלפי טילי נ"ט וגם ההודים רכשו מהרוסים מאות טנקי T-90 שהגיעו גם לאלג'יריה ואזרבייג'ן. איחוד האמירויות רכש מערכת טילים מתקדמת מסוג ת'אד ועומאן הקטנה לא נשארה מאחור כאשר רכשה טייסת מטוסי F-16 מדגם מתקדם. אפילו יפן, מדינה פציפיסטית לכל הדעות סגרה עסקה על 45 מטוסי F-35 בהיקף של 10 מיליארד דולר.
ולמרות העדנה והכיסים המרופדים של חברות הנשק בצבאות העולם, כולל המתקדמים והמובילים שבהם, ניתן למצוא בכל שדה קרב, מערכות נשק ישנות במיוחד על גבול האספנות. מערכות נשק שאף אחד לא מצליח למצוא להן תחליף וזאת למרות שההורים של החיילים לא נולדו כשאלו הגיעו לשדות הקטל. מהטנקים הישנים של צה"ל דרך מסוקי הסער הכבדים ועד למפציץ שנולד במאה קודמת, קבלו הצצה לרשימה חלקית בהחלט ומכובדת במיוחד של כלי הנשק ששרדו בינתיים כל מלחמה.
המג"ח - טנק שלא עוזב
אל"מ רונן דגמי הוא מפקד חטיבת השריון במילואים 130. אל"מ דגמי נולד הרבה אחרי שהטנקים עליהם הוא מפקד חרשו את שדות הקרב, טנקי המג"ח 7. למעשה, מדובר במתיחת פנים שעשו לטנק הפטון האמריקאי שתוכנן בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, שגם הוא מבוסס על טנק מסוף מלחמת העולם השנייה – ה-M48. את הטנקים הראשונים קיבל צה"ל באמצע שנות השישים מגרמניה. באותם הימים, ארה"ב לא רצתה להיות מעורבת בעסקאות נשק עם ישראל בצורה ישירה והגרמנים פתחו ערוץ סחר עם הישראלים. באותם הימים, גרמניה מכרה לישראל כחמישים טנקים חדשים ולאחר מכן עוד מאה משומשים. הטנקים האלה הספיקו להשתתף במלחמת ששת הימים, אחריה קיבלנו עוד כמה מאות טנקים.
מלחמת ששת הימים עוד לא חלפה והטנק כבר נחשב לישן, אז צה"ל שדרג אותו למג"ח 3 שזה בעצם אותו הטנק, רק עם תותח גדול יותר ומנוע חדש. במלחמת יום כיפור השתתפו כ-800 טנקי מג"ח 3 ואחריה הגיע מג"ח ארבע שהוחלף בחמש עד שהגענו למג"ח 7. טנק זה זכה למערכת בקרת אש משודרגת, תותח חזק יותר ושריון ריאקטיבי מתקדם, אבל הגוף והיכולת שלו נשארו אי שם בשנות השישים. הטנק יצא מהשרות בחטיבות השריון הסדירות ונמצא כיום במספר חטיבות מילואים. על פי המכון למחקרי ביטחון לאומי יש בצה"ל 1,040 טנקים מסוג מג"ח 7 ועוד 560 מדגמים ישנים יותר. למה הם עדיין כאן? כי הטנקים הישנים יקרים מדי וכי לוקח הרבה זמן לבנות את המרכבות.
T-55 - שורד למרות סדרה של כישלונות
בצד השני של המתרס נמצא טנק ישן עוד יותר. ה-T-55 עשה את נסיעת הבכורה שלו בשנת 1947. מדובר בטנק עם כבוד. הסובייטים פיתחו אותו בצורה כזו שהצוות ישרוד גל הדף של פיצוץ גרעיני באמצעות מערכת האטימה PAZ, כמובן בהנחה שהפיצוץ לא קרוב מדי. לטנק הזה יש טווח מבצעי של 500 קילומטר ושלדת שריון בעובי של עד 450 מ"מ. בכל זירה שבה לחמו הפטונים, ה-T55 לחם מנגד. הם נלחמו בווייטנאם, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור ובשתי מלחמות המפרץ והם היו מטרות קלות מאוד להשגה. ולמרות הרקורד המפוקפק, הטנק הזה עדיין נמצא בשירות בצבאות שונים, בין השאר בצבא סוריה, שם הוא שותף פעיל למלחמה אכזרית ואפילו בצבא המצרי שלא ויתר עליו למרות תהליך המודרניזציה שעבר בעשורים האחרונים. גם הצבא הסיני לא הסכים לוותר על כמה מאות טנקי T-55 שעדיין פועל יחד עם הטנקים החדישים שנכנסו שם לשרות בשנים האחרונות.
A-10 - מטוס קרב שיגיע לגיל 60
לא תאמינו, אבל למרות כניסתם של החמקנים בסוג F-22 ו-F-35, חיל האוויר של ארה"ב מסרב לוותר על מטוס הקרב הפרימיטיבי שלו שטס מאז 1972. מדובר בהישג מרשים למטוס שמעולם לא נחשב כמטוס קו ראשון. מדובר במטוס דו מנועי שנולד כדי להתמודד עם מאסות של טנקים במהלך המלחמה הקרה. בגלל היציבות ויכולת גבוהה בנשיאת נשק, המטוס הפך למסייע מספר אחת של כוחות היבשה. ה-A-10 נראה כאילו מישהו בנה מטוס סביב תותח שישה קנים אימתני במיוחד. לידע כללי, הוא יורה 3,900 פגזים חודרי שריון בדקה. מלבד זה, הוא נושא טילי אוויר-אוויר ואוויר-קרקע, פצצות חכמות וטיפשות וכמובן שגם רקטות. כל מה שכוחות הקרקע צריכים כדי להתמודד עם אויב עקשן.
לאורך השנים, המטוס עבר לא מעט שדרוגים: תא טייס חדיש, מערכות ניווט והנחייה משודרגות והחלפה של המנועים. כבר לפני עשרים שנה, היה מי שדרש שיצא מהשרות. "לא מתאים להתמודד עם האיומים של שדה הקרב המודרני ובעיקר מערכות הנ"מ", נאמר בחיל האוויר האמריקאי ולמרות זאת, המטוס הזה השתתף במלחמת המפרץ הראשונה שהייתה הראשונה שלו. מאז טס בשמי הבלקן, אפגניסטן, שוב בעיראק ואפילו בלוב לפני שנתיים.
בתחילת 2007 הוחלט להאריך את חייו עד לשנת 2028, אבל אף אחד לא יופתע אם יגיע לשנת 2040. באוגוסט 2013 נקבע בקונגרס ש-246 מטוסים מסוג זה יישארו בשרות גם אחרי כניסה של החמקנים ותפקידם יהיה לסייע לכוחות הקרקע. במשימות מסוג זה חשוב שיהיה מטוס שמסוגל לשהות זמן רב באוויר ושתהיה לו יכולת פגיעה במספר רב של מטרות. מתברר שה-A-10 מסוגל להשמיד 14 מטרות במשימה אחת והחמקנים החדשים לא עומדים במספר הזה. האמריקאים חשבו להחליף אותו במל"טי תקיפה, אך גם הם לא מסוגלים לעמוד ברף. כמו שזה נראה, המכונה הזו פה לעוד הרבה שנים.
B-52 המפציץ הכי זקן בעולם
ביחס למפציץ הזה, ה-A-10 נחשב לילד. המטוס הזה נכנס לשרות ב-1955 (זה הזמן להזכיר שאנחנו מסיימים עוד מעט את 2013). וזה למרות שכבר יש לנו את ה-B-2 ו-B-1, מפציצים מתקדמים וקטלניים במיוחד. הסמל הזה של המלחמה הקרה הפציץ בשמי וייטנאם שם ביצעו הפצצות שטיח. באופן מדהים, המטוס הענק הזה הצליח להפיל שלושה מטוסי מיג 21 רובם באמצעות מקלע שיש בזנבו. לאחר מכן, הם הפציצו את עיראק במלחמה הראשונה. במהלך אותה המלחמה, הצליח טייס עיראקי בשם קאודי חיג'אב (Khudai Hijab) לשגר טיל ממטוס המיג 29 שלו, אבל המפציץ שרד את הפגיעה ונחת בשלום. הם חזרו לעיראק ב-2003 וכמובן שגם הפילו טונות של פצצות על ראשי הטליבן, וכמו בעיראק, הגיעו לשם בטיסה ישירה מארה"ב ומבריטניה.
המפציץ הזה מסוגל לטוס לטווח של 16,500 ק"מ ובגובה של 15,000 מטר. את זה הוא עושה עם 31 טון פצצות. כנראה שזו הסיבה שארה"ב מסרבת לוותר עליו ועל פי התכניות, הוא ימשיך לטוס עד שנת 2020 וכנראה שמעבר לזה.
קלצ'ניקוב - אין יותר פופולרי ממנו
אי אפשר שלא לסיים עם הקוטל מספר אחת – רובה שיוצר בלא פחות ממאה מיליון חתיכות. הרובה תוכנן על ידי מפקד טנק רוסי במלחמת העולם השנייה, מיכאיל קלשניקוב, שקילל את עצמו אחרי שנטש את הטנק שלו שנפגע. הוא הבין שחייל חייב נשק אוטומטי בדיוק למצבים כאלה. מיכאל לא מודה בזה אבל מדובר ברובה שדומה באופן מחשיד ל StG 44, רובה סער גרמני ממלחמת העולם השנייה.
כמעט שאין מדינה בעולם שלא ניתן למצוא בה את הרובה הזה שגם מאוד אהוב על ארגוני הטרור. כל כך אהוב שנבחר לככב בלוגו של חיזבאללה. מיכאיל סיים לבנות את הרובה ב-1946 ולצבא האדום הוא נכנס ב-1949. מאז היה בכל קונפליקט גדול כקטן. חיילי צה"ל נתקלו בו עוד בשנות ה-50 והוא כאן עד היום בין השאר בידיים של אנשי חיזבאללה, חמאס ושאר החברים.
בניגוד לחבריו מקולט האמריקאית, יצרני ה M-16, מיכאיל לא התעשר ופרש עם פנסיה של עובד מדינה. אולם, לכבוד יום הולדת 90, אותו הוא חגג בשנת 2009, הוא זכה לקבל את אות גיבור ברית המועצות. הקלאצ', כפי שהוא מכונה, שוקל 4 ק"ג ויורה כדורי 7.62 מ"מ בקצב אש של 600 כדורים בדקה. המשקל נחשב לחסרון הגדול שלא, אבל היתרון, כמעט שאין מעצורים, מפצה על זה. בגלל היתרון הזה ניתן למצוא את הנשק גם אצל לוחמי שייטת 13.
בשנת 2011 הכריזו הרוסים שהפסיקו לייצר את הנשק. הבעיה שהם לא מוצאים לו מחליף. הם ביצעו ניסויים ב AK-12 שזכה לביקורות שליליות. רובה נוסף ה AEK-971 נבחן גם כן על ידי הצבא הרוסי, אולם, נראה שגם במקרה זה הם לא מרוצים מהתוצאות. בינתיים ניתן למצוא את הקלאצ' בתימן, סוריה, מצרים, רומניה, אפגניסטן. רשימה חלקית בהחלט.