הרבה מהחיילים שמוצאים את מותם בשדה הקרב, מתים בסופו של דבר בגלל אובדן דם. הטיפול המקובל היום כולל שימוש בתחבושת אישית ובחוסמי עורקים – הליך שהוא כואב מאוד שלא תמיד בר ביצוע ולמרבה הצער, לא תמיד יעיל. חיסרון נוסף של הפתרון הקיים היום הוא שכמות התחבושות וחוסמי העורקים שמוחזקות על ידי חיילים וכוחות רפואה בשטח היא מאוד מוגבלת ובמצב של חייל שמדמם באופן מאסיבי משני מקומות – מאוד קשה להציל חיים.
צוות מהפקולטה למדעים ורפואה באורגון פיתחו את מה שאולי ישים סוף לדימומים בפרק זמן קצר ובאופן יעיל וכנראה שהפתרון היה תמיד שם, אבל אף אחד לא חשב לעשות בו שימוש – ספוג. המפתחים שניגשו לאתגר, פנו לחנות לחומרי בניה וקנו יריעת ספוג. את היריעה הם חתכו לפיסות בגודל של סנטימטר וגילו שכשהספוג סופח אליו נוזלים, הוא תופח וגדל, באופן שיכול למלא פצע, לספוג את הדם ולהפעיל לחץ שיעצור את הדימום ובמהירות.
כשהם הבינו שיש כאן משהו, הם יצרו אבטיפוס אותו הם ניסו על בעלי חיים שנפצעו וראו תוצאות משמחות ומעודדות שמסמנות שניתן להציל עם אותן הספוגיות הקטנות גם חיי אדם. כשהם ראו שזה עובד, הם ניגשו לתהליך של פיתוח שבסופו הציגו מוצר קטן, קומפקטי ומציל חיים: מיכל פלסטיק גלילי שקוף וצר המכיל ספוגיות קטנות בצורת עיגול עם הדפס של איקס עליהם. הרעיון הוא שבמצב של פציעה בשדה הקרב, ידחפו את הספוגיות לתוך הפצע המדמם של החייל, אלו יספגו את הדם, יתנפחו, יפעילו לחץ על כלי הדם בסביבה וכך ימלאו שני תפקידים – הם יעצרו את הדימום וימנעו זיהומים. כאשר החייל יגיע לחדר ניתוח, המנתחים ישלפו מגופו את הספוגיות ויטפלו בו בדרך המסורתית.
בתהליך הפיתוח, חשבו על הכל: החל משלב הפציעה בשדה הקרב ועד לחדר הניתוח. הספוגיות הן קלות משקל, מיכל הפלסטיק הגלילי הוא מעין מזרק שיחדיר את הספוגיות לפצע של החייל באופן סטרילי ללא מגע יד אדם ובלי שהן יתפזרו בשטח ועל הספוגיות יש הדפס של איקס כדי שניתן יהיה לאתר אותם בצילום רנטגן בגוף החייל.
ה-FDA אישר את הוצאת הפיתוח אל השוק כשהוא מייעד אותו לשימוש בפצעים עמוקים, פתחי ירי, רסיסים ועוד. מי יודע, אולי פוצחה הנוסחה למניעת דימום למוות בשדה הקרב.