בחודש שעבר, כשאנחנו היינו עסוקים בעוד סבב הסלמה בעזה, חיילי הצבא הניגרי בעיר מיידוגורי קיבלו משימה, להשתלט מחדש על עיר שנכבשה על ידי אנשי ארגון הטרור "בוקו חראם". רק שהפעם קרה שם משהו מעניין: רעיותיהם של החיילים יצאו להפגין ברחובות והבעירו צמיגים כדי למנוע את המהלך. הנשים טענו כי "הם לא מצוידים היטב. נמאס לנו לקבור את יקירינו". עוד טענו, "לטרוריסטים יש נשק טוב יותר".
אפשר להבין אותן. בעשור האחרון, מאז החלה המלחמה העולמית בטרור, הפכו ארגוני הטרור לכאב ראש לא קטן עבור צבאות רבים בעולם. אל מול טנקים מתקדמים, מטוסי קרב קטלניים ושלל טילים, מציבים ארגוני הטרור שורה של כלי נשק שהפכו אהובים עבור מי שנוהג לעקוץ ולברוח. חלק מכלי הנשק האלה מאולתרים ואף נראים מביכים וחלק אחר פשוטים להפעלה, זולים והכי חשוב עבור המחבלים – מאפשרים להם לפגוע ולהיעלם אל מתחת לפני האדמה.
אנשי הטנדרים על המקלע
אין ספק שהכוכב הגדול של השנה האחרונה זה הטנדר, רובם משום מה של טויוטה, עם המקלע ולפעמים גם רקטה כפי שניתן לראות בסרטון הבא:
בעיני רבים מכונים הלוחמים של דאעש כ"אלה שרוכבים על טנדרים", אחרי שאלה הפכו להיות כלי הרכב האהובים עליהם בהסתערויות השונות בעירק וסוריה. הם מככבים כמעט בכל הסרטונים של הארגון, אבל אם להגיד את האמת דאעש לא המציאו את הגלגל. את הטנדרים האלה ראינו כבר לפני שנים רבות. ואפילו הייתה מלחמה על שמם, "מלחמת טויוטה" בין לוב לצ'אד.
התצורה של "המערכת" פשוטה למדי ועדיין נחשבת כיום למרתיעה במיוחד. היא כוללת הצבת חצובה מאחור ועליה מקלע, תותח ולפעמים כוורות של רקטות. בעזרת המערכת הזו הצליחו המחבלים של דאעש להביס את צבא עירק ולכבוש חלקים נרחבים מצפון מזרח סוריה. מה שכן, כפי שניתן לראות בסרטון הבא, צריך גם מעט כישרון כדי לדעת איך לייצר את הרכב הקרבי ולא לעשות בושות.
עושים שמות בעזרת נשק נ"ט
חיילי צה"ל שנלחמו במלחמת לבנון הראשונה חשפו את המושג שנקרא "ילדי ה-RPG". אש"ף שלח במהלך המלחמה עשרות ילדים חמושים באמצעי נ"ט פשוט מסוג זה כנגד הטנקים והנגמ"שים של צה"ל, לפחות לגבי האחרונים ידוע על מספר כלים שנפגעו וזה כולל הרוגים ופצועים.
אמצעי הנ"ט אהוב על ארגוני הטרור בעיקר בגלל הזמינות שלו, ולא פחות חשוב פשטות ההפעלה. "נשק לאידיוט הממוצע", כינה זאת גנרל אמריקני באפגניסטן. כל מה שצריך לעשות זה לכוון לירות וכמו שהמחבלים אוהבים, להסתלק מבלי להשאיר עקבות. במלחמת עירק השנייה וגל הטרור שהתפתח לאחר מכן זה פחות עבד אולם מול צבאו של אסד וגם בינם לבין עצמם זה עובד לא רע בכלל ויעידו על זה שלל הסרטונים שיצאו מסוריה.
בכל גודל וצורה: מטען צד
אם נשק הנ"ט נחשב עבור המחבלים לנשק מועדף, מטען הצד זה כבר גיבור העל. גם פה לא צריך להיות מדען בנאס"א וגם פה הזמינות של החומרים גבוהה. לכל זה נוסיף את הסרטונים של ארגוני הטרור שמלמדים כל ילד איך לבנות מטען ואיך להפעיל אותו בצורה כזו שתגרום למקסימום אבדות.
צה"ל הרגיש את בעיית המטענים בשטחי לבנון, שם חיזבאללה הפך את זה לאמנות של ממש עוד בשנות ה-80 וה-90. האמריקנים הרגישו את זה בעירק ואפגניסטן כאשר אלפי חיילים נקטלו מכדוריות להוטות ורסיסים וכמובן שגם אזרחים רבים בעולם הרגישו את זה ברחובות הערים.
בעשור האחרון המטענים הפכו לבעיה גדולה עוד יותר, כזו שהפכה כל רכב פשוט למבצר נייד וזה כמובן עולה הרבה מאוד כסף. לא פעם הפכו המחבלים את המטענים לכל כך גדולים שגם השריון הכבר והמתוחכם ביותר התנדף אל מול העוצמה שלהם. במקרים אחרים הצליחו מחבלים למחוק יחידות שלמות, כפי שניתן לראות בסרטון הבא שמציג הפעלת מטען נגד כוח של המורדים על ידי חיזבאללה בסוריה.
לתחום הזה ניתן להוסיף סוג של תת-קטגוריה וזה מכונית התופת. אלה הפכו אהובות על ארגוני הטרור, כשלפעמים הן באות עם נהג ולפעמים בלי. סוג של פצצה חכמה אם תרצו. גם פה ראינו כבר לפני שנים רבות "יצירתיות" של חיזבאללה שהפעיל מכוניות ומשאיות עמוסות בחומר נפץ ונגד צבאות זרים. הנחתים של ארה"ב איבדו בלבנון 241 חיילים באירוע אחד בלבד. כמות המכוניות שהתפוצצו בעירק הגיעה למאות ובסוריה נהרגו בכירים לצד מאות חיילים מהדף המכוניות הקטלניות.
רובה הסער המוכר ביותר בעולם
אי אפשר לדבר על הנשק האהוב ביותר על המחבלים מבלי להזכיר את הקלצ'ניקוב. "חבל שלא פיתחתי מכונת תפירה", אמר פעם גנרל מיכאיל קלצ'ניקוב, מי שפיתח לפני יותר משישים שנה את הרובה המפורסם בעולם. אכן חבל. כי הנשק הזה הפך למודעת פרסום של ארגוני הטרור. כמעט שלא קיים סרטון שבו המחבל לא מחזיק בקלצ'. מה שמעניין זה שאם כן קיים סרטון שכזה, אז הם מחזיקים בעוזי. הסיבה לשני כלי הנשק ברורה כמו בסעיפים הקודמים. הקלאצ' תוכנן להיות קל לתפעול עם מאפיינים של פשטות. "זה חשוב מאוד, כי חייל לא צריך תואר באוניברסיטה, הוא צריך נשק", אמר קלצ'ניקוב וזה נכון כמובן גם למחבל הממוצע. זהו נשק אמין והיתרון הגדול ביותר שלו הוא כמות המעצורים הנמוכה, גם בתנאים קשים של אזורים חמים.
הרקטות התקניות, המאולתרות ופצצת המרגמה
המדינה היחידה בעולם שמתמודדת עם איום הרקטות באופן משמעותי ומורגש זו ישראל. למעלה מ-8,000 רקטות נורו לעבר ישראל מרצועת עזה, 450 מתוכן מתחילת שנת 2014 ועד למועד פתיחת מבצע צוק איתן. מבצע צוק איתן הוסיף למאזן 4,594 רקטות ופצצות מרגמה ונראה שכבר שכחנו את אלפי הרקטות שנורו לעבר ישראל מלבנון.
בעבור ארגוני הטרור הפכה הרקטה לנשק החביב וזאת לאור העובדה שהם לא חייבים לחשוף את עצמם בניגוד למה שקורה עם כלי הנשק האחרים. את הרקטות ניתן לירות ממרחק של עשרות ק"מ. גם החיילים של צבא ארה"ב הרגישו את איום הרקטות והפצמ"רים בעירק ובאפגניסטן, אם כי באופן משמעותי פחות; כחלק מהטקטיקה שלהם, אל קאעידה והטליבן הטרידו אותם בעזרת הנשק הזה בבסיסים ובמוצבים השונים.
נכון שהצלחנו למצוא פתרון טכנולוגי מתקדם אבל עם כל הכבוד להצלחות המרשימות של כיפת ברזל, ארגוני הטרור הצליחו דרך המלחמה הרקטית לפגוע באופן משמעותי בכלכלת ישראל. שלא לדבר על הנזקים הנפשיים לאזרחים שרצו למקלטים מספר פעמים ביום.
את הרקטות ניתן לחלק לשתי קבוצות, תקנית ומאולתרת. את המאולתרות הם כמובן מייצרים בעצמם ואלה, נכון להיום, חלשות יותר מאלה שיוצרו במפעל מסודר של מדינה כזו או אחרת, נגיד אירן. מעניין לציין שארגוני הטרור שנלחמים בסוריה אימצו גם את הנשק הזה גם נגד צבאו של אסד וגם במלחמות שהם מנהלים בינם לבין עצמם. בשנה האחרונה נפגע רובע דחייה בבירות, המעוז של חיזבאללה, מרקטות שירו מורדים סורים.
טלוויזיה, רדיו ואינטרנט
לא מדובר בטעות, זהו כלי הנשק היעיל ביותר של ארגוני הטרור. לכלי התקשורת יש מטרה כפולה. האחת – להציג את היכולת של הארגון לאוכלוסייה שבקרבה הוא פועל, חי וממנה הוא מגייס תמיכה ופעילים. גם פה ניתן לציין את חיזבאללה שצילם את הפעולות שלו נגד צה"ל במהלך שנות ה-90, כמו למשל כיבוש ותקיעת דגל במוצבים, הפעלת מטעני צד ורובנו מכירים גם את סרטוני החטיפה.
סיבה שנייה זה הרתעת האויב. פה נציין כמובן את המחבלים של דאעש. הם מכינים סרטים ברמה של במאים הוליוודיים ובעזרת התזת הראשים ייצרו לעצמם תדמית של לוחמים אכזריים וצמאי דם שלא מרחמים על אף אחד. זה עבד כל כך טוב שברבים מהמקרים הם לא נאלצו להשתמש בכלי הנשק האחרים שאהובים על ארגוני הטרור. יחידות שלמות של צבא עירק נטשו את העמדות שלהם ונמלטו רק מעצם הידיעה שדאעש מתקדמים לעברם. שימו לב שברגע שדאעש אכן נכנסו לקרבות של ממש הם נבלמו, מה שאולי מוכיח למה הם משקיעים כל כך דווקא באמצעי התקשורת.
לזה נוסיף שבזכות האינטרנט יכולים ארגוני הטרור להקים תאים רדומים בכל העולם מבלי שהם צריכים לעבור ביקורת גבולות או לצאת מהבית. הכול נמצא שם; התקשורת, ההדרכה וההכוונה הרוחנית. על פי הערכות שונות של ארגוני המודיעין רק באירופה יש למעלה מ-50 תאי טרור רדומים, וסביר להניח שהמספר הזה גבוה הרבה יותר. בנוסף מלמדים הסרטונים כיצד להכין מטענים מחומרים ביתיים, כך ששוב אין צורך להסתכן בהברחה של אמצעים אסורים למדינת היעד.
החשש הגדול מכולם
את החלק האחרון שמרנו לכלי הנשק שאין לארגוני הטרור, אולם מאלה אנחנו חוששים הרבה יותר: נשק כימי, נשק ביולוגי ונשק גרעיני. הפחד של העולם מכך שנשק לא קונבנציונאלי ייפול לידי ארגוני הטרור כבר קיים ולמעשה כבר עושה עבורם חצי עבודה. זאת גם הסיבה שארגוני המודיעין בכל העולם משקיעים כמות אדירה של משאבים בכדי למנוע מהנשק הזה ליפול לידי טרוריסטים.
גם פה יש את הזווית הישראלית וזה כמובן מאגרי הנשק האדירים שבסוריה. אומנם ישנם מאמצים רבים לנטרול הנשק הזה אולם מומחים רבים בתחום מציינים שאין ודאות שהנשק הזה כבר לא עבר לידיים של חיזבאללה והקולגות שלו. דאעש כבשו לאחרונה את אחד מבסיסי חיל האוויר הסורי, שם תפסו מספר מטוסי מיג ומסוקים. מומחים אתם שוחחנו לאחרונה ציינו כי "יכול להיות תרחיש שבו טייס מתאבד שגויס במערב יטוס לישראל עם נשק כימי".
ומה התרחיש במקרה שנשק גרעיני ייפול לידי ארגון טרור? ברור שהם לא יכולים ככה סתם לשים את זה על טיל ולשגר. מה שכן יכול לקרות זה תרחיש דומה למה שתואר בספרים של טום קלנסי, כמו "כל הפחדים כולם": הכנה והחדרה של פצצה מלוכלכת למדינה מערבית והפעלה שלה. אם זה יקרה התוצאות יהיו מאוד קשות ולא רק מבחינת הנפגעים.
ולמרות כל מה שנכתב נסיים עם צפירת הרגעה. נכון להיום ארגוני ביון וצבאות רבים הצליחו לבלום את ארגוני הטרור ל"רמה נסבלת". ככל הידוע אין ארגוני טרור שמחזיקים נשק כימי וגם לא גרעיני. גם דאעש, הכוכב התורן של ארגוני הטרור, מביא על עצמו את הסוף אחרי שעצבן מעבר לרגיל את ארה"ב ומדינות המערב. זה אומנם לא קורה הרבה אבל כשזה קורה התוצאות קשות ודי שנזכיר את סדאם חוסיין ואוסמה בן לאדן.