שדה הקרב ידע לאורך השנים אין ספור אמצעי לחימה. מאסיביים ומותאמים להסתערות, מדויקים וקטלניים, מתצפתים ושקטים, טסים, שטים, מפוצצים, או בלתי מאוישים. במרחב הלחימה יש מקום לכולם. כל אחד יכול לספק את היתרון הקטן שמוביל לניצחון.
בדבר אחד אין ספק: משהו במפגש בין הטכנולוגיה המתקדמת כל הזמן, לצרכים המורכבים של החייל בשטח, מצית את הדמיון של המפתחים בתעשיות הצבאיות ברחבי העולם. אומרים שבמלחמה אין חוקים? גם ביצירת כלי המלחמה אין חוקים – בכל גודל, בכל צורה ובכל מחיר, כולם מקבלים הזדמנות בשדה הקרב. אספנו כמה מהם, שמתוכננים ומעוצבים יותר כמו ניסיון למתוח את גבול הדמיון לתוך המציאות. כך נראים אמצעי הלחימה המיוחדים והמשונים ביותר ברחבי העולם.
ספינת ריגול ענקית
ספינת האוויר הזו (LEMV-Long Endurance Multi-Intelligence Vehicle), המיועדת לשמש את צבא ארצות הברית, נראית כאילו יצאה מסרט מדע בדיוני. אך ה-LEMV היא כלי טיס היברידי אמיתי, שנמצא בפיתוח לקראת שימוש מבצעי. בעזרת מכלי הליום, כנפיים קטנות, וארבעה מנועי דיזל, הגוף הענק הזה – גדול כמו מגרש כדורגל – מסוגל לרחף באוויר. התוכנית היא לצייד אותה באמצעי תצפית, צילום ותקשורת, ולהשתמש בה ככלי מודיעיני זול יחסית לכלי טיס כבדים. כך למשל עלות שעתיים טיסה של מטוס קרב, תכסה שלושה שבועות טיסה של הספינה. ה-LEMV יכולה לפעול בגובה שישה ק"מ מעל פני הים, לתצפת על רדיוס של 3,000 ק"מ, ולשהות עד שלושה שבועות באוויר. היא מסוגלת לאייש אנשי צוות, אך ניתנת גם להטסה מרחוק. משימה נוספת המיודעת לספינה היא נשיאת מטען לטווחים ארוכים. על פי ההערכות היא תוכל לשאת שבעה טון למרחק העולה על 3.5 קילומטרים, במהירות של כמעט 50 קמ"ש.
באוגוסט התקיימה טיסת הניסוי הראשונה של ספינת האוויר ההיברידית. אם הטיסות הבאות יסתיימו בהצלחה, תבצע הספינה פריסה מבצעית ראשונית.
עפיפון ריגול
גם הבריטים מאתגרים את השמיים בכלי תעופה מעניינים משלהם. ה-helikite, הוא תוצר הכלאה של שני הדברים שילדים קטנים אוהבים להעיף ושונאים לאבד ברוח – בלון הליום ועפיפון. חברת allsopphelikites יצרה מהשילוב הזה אמצעי לנשיאת ציוד תקשורת ומודיעין. בשונה מבלוני התצפית, המופעלים לצרכי מודיעין גם בצה"ל, ל-helikite יש יכולת נשיאה טובה יותר בתנאי רוח משתנים. לטענת החברה המייצרת אותו, בזכות העפיפון המשולב בו יכול הבלון לשאת משקל גדול פי חמישה מבלון תצפית בממדים דומים.
הצבא הבריטי כבר משתמש בבלון-עפיפון הזה באפגניסטן, וגם האמריקאים בוחנים את השימוש בו לצרכי מודיעין בבסיסים קדמיים קטנים.
רחפת אמפיבית
התקיפה מהים היא קשה ומסובכת, וכאן בדיוק משתלב ה- LCAC (Landing Craft, Air Cushion). הנחתת-רחפת המשונה הזאת, משמשת להעברת ציוד מהספינה אל החוף ולאורך החוף. אפשר לשים עליה כמעט כל דבר – החל ממערכות נשק ותחמושת, ועד טנקים. היא מסוגלת לשאת 60 טון, במהירות מרשימה של 40 קשרים (בערך 74 קמ"ש). אם זה לא מספיק, אז היא גם אמפיבית, מה שאומר שהיא מסוגלת לשוט במים ולנסוע ביבשה. בזכות הציוד הרב שהיא יכולה להעביר בזמן קצר, הכוחות מגיעים לחוף במהירות, בלי לחזור לספינה שוב ושוב. כך ניתן לתקוף מהים ביתר קלות. כיאה לרחפת, ה-LCAC מבוססת על משאבות חזקות היוצרות מעין "כרית אוויר" בינה לבין פני המים. כך, עיקר גופה מתרומם ואינו נוגע כלל במשטח עליו היא נוסעת. תכונה זה מאפשרת לה לנוע ללא התחשבות בתנאי הדרך. במים רדודים או עמוקים, בבוץ, בחול או על גדת הנהר.
החל משנת 1987 עומדת ה-LCAC לרשות חיל הים האמריקאי. ב-1991 היא כבר השתתפה בפעילות מבצעית, כשכוחות גדולים התייצבו במפרץ הפרסי. בשנת 2019 צפויים האמריקאים להחליף אותה בדגם חדש ומשופר. גם הצבא היפני וצבא דרום קוריאה נהנים מהכלי הייחודי הזה, שמחבר בין הים והיבשה בלי שבכלל ישנה לו על מה הוא נוסע.
טנק גישור
זה טנק? זה גשר? זה סופרמן? טנק הגישור מסוג m60 AVLB הוא בנם המשותף של חיל ההנדסה וחיל השריון. הרק"ם (רכב קרבי משוריין) הזה מבוסס על תובה של טנק ומכיל התקני גישור. מכיוון שהוא מצויד בניידות ובמיגון של השריונרים, אין לו בעיה להתקדם איתם בשדה הקרב. בעת הצורך, כשהם מגיעים לתעלת נ"ט, או סוללות עפר, הגשר המותקן על הרק"ם נפתח, ומאפשר צליחה מהירה ויעילה של המכשול. אורך הגשר הוא 18 מטרים, ורוחבו כמעט 4 מטרים. הוא מופעל על ידי מפקד ונהג.
מספר צבאות בעולם משתמשים בפלא ההנדסי-שריונרי הזה, בניהם צה"ל, צבא ארה"ב, צבא ספרד וצבא סינגפור. חיל ההנדסה הישראלי החל להפעיל את טנקי הגישור מעט אחרי מלחמת ששת הימים. במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, הוא כבר הפך חלק אינטגרלי ממרחב הלחימה. גם הפז"ם שלו בצבא ארה"ב לא קטן. המארינס אימצו אותם לחיקם עוד בשנות השישים, והשתמשו בו מאז פעמים רבות, בניהן במלחמת המפרץ ובעירק.
הרקולס
הטכנולוגיה הצבאית מתקדמת ומתפתחת מדי יום. הנשקים הופכים להיות קטלניים ומדויקים יותר, הרכבים הקרביים מהירים ועמידים יותר, ורק חיילי החי"ר נשארים, פשוט, חיילי חי"ר. למרות זאת, הם סוחבים יותר משקל משסחבו בעבר. המשקל שנשא לוחם במלחמת העולם השנייה עמד בממוצע על 18 ק"ג, היום, בעידן של מיגון, לחימה ותצפית משוכללים יותר, הלוחמים כבר סוחבים כמעט ארבעים ק"ג על כתפיהם. אך המבנה האנושי נותר כשהיה. בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים מסביב לעולם לשדרג גם את הלוחמים עצמם. נשמע כמו מדע בדיוני? זה גם נראה ככה.
"הרקולס" (hercule) הוא ניסיון צרפתי להפוך כל חייל להרקולס בעזרת "שלד חיצוני". הוא מפותח ע"י חברת הנדסה צרפתית במטרה לספק 'הארכה רובוטית' ללוחמים הצרפתיים. מדובר במנגנון המשלב מכניקה, מחשבים, ואלקטרוניקה, כדי לתמוך במבנה הגב. המערכת מזהה באופן אוטומטי את תנועת הגוף של הלוחם, תומכת בה ומסייעת במאמץ. זאת על ידי "תגבור" כל מפרק אנושי במנוע חשמלי. שימוש בגרסה הנוכחית של ה"שלד החיצוני", יהפוך כל חייל חי"ר למכונה אנושית שמסוגלת לשאת בקלות מטען של 20 ק"ג, בכל יד. בגרסאות עתידיות המשקל כבר מזנק עד ל-100 ק"ג. לאכזבת מדריכות החי"ר, החברה טוענת כי אין צורך בשום קורס או הכשרה על מנת להפעיל את המערכת. הלובש אותה מבצע תנועות בטבעיות, והיא כבר מתאימה את עצמה אליו. הצרפתים מתכננים להכניס את האמל"ח המסקרן הזה לניסוי בשטח ב-2014, בתקווה לשנות את המציאות של לוחמי החי"ר. לפחות עד שנגמרת להם הסוללה.