מימי ראשית הקולנוע, האביזר המרכזי בסרטי פעולה הוא הנשק הקל. בחלק מהסרטים, כלי הנשק שיחקו תפקיד מרכזי לא פחות מהכוכבים, הפכו לאייקונים ולפרטי אספנים. לכל סרט רציני בימינו, המכיל סצנות עם אמצעי לחימה, מתלווים צוותים גדולים, שכל עניינם הוא עיסוק בהכנת הכלים למשימות להן יועדו בתסריט.
סביב תעשיית הסרטים קמה תעשיית משנה, שעיקר עיסוקה הוא אספקת אמצעי לחימה. עבודתם של העוסקים בתחום לא מסתכמת רק בהבאת הכלים לסט, אלא קשורה גם בהפיכתם לבטוחים לשימוש, וכן לאימון השחקנים בצורה הנראית מקצועית ואמינה על המסך. הצוותים מורכבים משלל מקצועות כגון נשקים, מומחי חבלה וחומרי נפץ, היסטוריונים, מדריכי ירי, מעצבים ובוני דגמים.
התחום הדורש תשומת לב מיוחדת מבין אמצעי הלחימה הנראים בסרטים הוא תחום הנשקים הקלים. הללו מתלווים לשחקנים העיקריים במהלך סרטי הפעולה ונעשה בהם שימוש אינטנסיבי. ניתן לחלק את תחום הנשקים הקלים המופיעים על המסך לארבעה תחומים עיקריים: נשקים אמיתיים אשר יורים, בין אם מדובר בנשקים היסטוריים או כאלו שעדיין בשימוש מבצעי, רפליקות של נשקים אמיתיים המשמשים בדרך כלל ניצבים רחוקים, נשקים דימיוניים שאין בינם ובין נשקים אמיתיים דבר, והתחום האחרון הוא של נשקים דימיוניים המבוססים על נשקים אמיתיים.
עבודה של הסבת נשק קיים לנשק דימיוני אך יורה דורשת שיתוף פעולה הדוק בין המעצב והנשק. הדיאלוג ביניהם נסוב על מה ניתן להסיר, לעטוף ולהחליף כדי שהצופה יראה כלי שונה אך עם ערכים גבוהים של אמינות. לפעמים לא מספיק רק לעטוף נשק קיים בקליפה עתידנית, אלא נדרשים שינויים הנדסיים בעלי מורכבות גבוהה. רוב המאמצים העיצוביים והטכניים מופנים לנשקים של כוכבי הסרט שיזכו לדקות מסך ארוכות ותקריבים ממושכים. המטרה היא להגיע לאפקט ה"וואו", כך שהנשק שנושא השחקן יעצים את דמותו וכוחו בסרט. האקדחים הינם המוסבים ביותר ואחריהם תתי המקלע ורובי הסער.
במהלך השנים מספר נשקים דימיוניים הצליחו להפוך לאייקונים בעולם הנק"ל:
אקדח "Auto 9"
"רובוקופ", 1987
זהו האקדח אותו נשא רובוקופ (השחקן פיטר ווילר) במהלך הסרט. מדובר בהסבה עיצובית מוצלחת של אקדח Beretta 93R שהינו בתורו גרסה אוטומטית של האקדח הפופולארי Beretta 92. עיקר ההסבה היא בהוספת חלק קדמי ארוך העוטף את סביבת הקנה ומפצה על הסטייה. כמו כן נוספו לאקדח כוונות קדמיות ואחוריות גדולות ואזור תחתית הידית עובה. התוצאה בסך הכל מרשימה ביותר ומתמזגת באופן מושלם עם החליפה המתכתית של הכוכב. פרט מעניין נוסף, שכזכור לי מקורי לסרט זה בלבד, הוא המארז לו זוכה האקדח שלמעשה מגיש ליורה את הכלי כשהוא מוכן לירי.
רובה "M41A"
"שובו של הנוסע השמיני", 1986
זהו רובה הסער ששימש בין היתר את ריפלי (השחקנית סיגורני וויבר) ושבנוי משילוב של שלושה רובים אמיתיים שונים: M1 Thompson (תמ"ק אמריקני ממלחמת העולם השניה) שהינו הכלי המרכזי ותורם את אזור הידית והגוף העליון, Remington 870 (שוט גאן) שנמצא בתחתית ומתחפש למטול רימונים ו-Franchi SPAS 12 (שוט גאן) שתורם את המתפס הקדמי של ה"מטול". את כל הרכיבים מחברים צינורות אלומיניום מחוררים וגשר פולימרי. התוצאה, למרות היותה מגושמת, זכורה כאיכותית מאוד יחסית לסרט משנת 1986.
רובה "Morita Mk.1"
"גברים החלל", 1997
הרובה הופיע במספר גרסאות בסרט ונישא על ידי רוב הכוכבים, שחקני המשנה והניצבים. הכלי הינו שילוב של שני רובים אמיתיים: Ruger Mini 14 (רובה בולפאפ) שתורם את רוב מרכיביו ו-M60 (מקלע) שתורם בעיקר את חלקו הקדמי. בגרסאות נוספות הנראות בסרט תורם השוט גאן Ithacha 37 את החלק התחתון. התוצאה אמינה, אך נראית כמו מרבית רובי הבולפאפ העכשוויים.
אקדח "Podbrin 9.2mm"
"מפגש לוהט", 1988
האקדח אותו נושא קצין המשטרה הרוסי איוון דנקו (השחקן ארנולד שוורצנגר) הוא דוגמא לעבודת מעצב מצוינת שהקנתה לכלי אמינות בלתי רגילה. הפעם המעצבים איחדו בין שני אקדחים המהווים אייקונים בפני עצמם. ה-Desert Eagle של התעשיה הצבאית הישראלית וה-Walther P38 הגרמני ממלחמת העולם השנייה. השילוב בין השניים יוצר מראה חדש של אקדח המשלב גודל כמעט על אנושי עם מאפיינים ממלחמת העולם השנייה. תמהיל שכיח בברית המועצות של סוף המלחמה הקרה. האקדח השתלב בצורה מוחלטת עם מראהו של שוורצנגר והיה לאחד מכוכבי הסרט.
אקדח השירות
"אני, רובוט", 2004
אקדח השירות העתידני של הבלש ספונר (השחקן וויל סמית') ושל שוטרים נוספים אמור לדמות אקדח חצי אוטומטי מודרני. למעשה, מה שהמעצבים עשו הוא לבנות קליפה חיצונית עם השראה מאקדח ה-Walther P99 ולאחסן בתוכה אקדח תופי מסוג Taurus Model 85. את הסתרת רוחבו של אקדח התופי בצעו בעזרת הוספת יחידות מלבניות בצד הכלי החדש. התוצאה, כמו רוב הכלים העתידניים, נראית מגושמת. ההישג הגדול הוא בהסתרת האקדח הפנימי.
רובה סער
"דום", 2005
בסרט "דום", רובה הסער מורכב למעשה ממעטפת מושלמת לרובה Heckler & Koch G36. הרובה הגרמני המקורי נבחר כפלטפורמה ראויה בגלל מראהו העתידני הבסיסי וגזרתו הדקיקה שאפשרה הרכבת מעטפת בקלות יחסית. במקרה זה נדרש המעצב לבצע סוג של הפשטה צורנית עם דגש על שפה עיצובית המקובלת בסרטי מדע בדיוני בהם מופיעים נשקים עתידניים. התוצאה גמלונית בהשוואה למקור המצוין.
תת מקלע "E 11 Blaster"
"מלחמת הכוכבים", 1977
כלי עתידני זה, שהופיע ברוב סרטי "מלחמת הכוכבים", שאב, כמו רבים מהנשקים הקלים המופיעים בו, את השראתו מנשקים אמיתיים ממלחמת העולם הראשונה והשנייה. במקרה זה כמעט ולא נעשה שינוי בכלי המקורי Sterling L2A3 (תת מקלע מסוף מלחמת העולם השנייה) מלבד כוונת טלסקופית וצינורות בין פתחי האיוורור המקוריים. אולי הצלחתו נעוצה בשימוש בו כבאקדח ובעובדה שירה שובלי לייזר אדומים.
אקדח "WASP"
"אווטאר", 2009
ה-"WASP" הינו אקדח תופי מתוגבר ששימש את אל"מ קואריץ (השחקן סטיבן לנג) כנשקו האישי. הכלי שואב השראה עיצובית מאקדח התופי הרוסי MP 412 אך למעשה בבנייתו עשו שימוש באקדח תופי מסוג Dan Wesson Model 15. האקדח מתאפיין בכוונת השלכה וציין לייזר תחתון שתורמים רבות למראהו האימתני. השימוש המוחצן באקדח תופי מראה שבקונסטלציה העיצובית הנכונה כוחם של אקדחים ותיקים אלו עדיין במותנם.
תת מקלע
"בלייד 2", 2002
בתחילתו של הסרט, בלייד (השחקן ווסלי סנייפס) עושה שימוש בתת מקלע מרובע למראה כדי לחסל כמה ערפדים. הכלי מבוסס בעיקרו על ה - MAC 10 עם תוספות קדמיות ואחוריות. זוהי דוגמא להתערבות עיצובית פשוטה שמשנה לחלוטין את מאפייני הכלי המקורי. שינויים מסוג זה מבוצעים מדי פעם ע"י הנשקים עצמם ללא התערבות מעצבים.
בתור מעצב כלי נשק בעולם האמיתי אני מסתכל על מה שנעשה בתעשיית הקולנוע ההוליוודית במידה מסויימת של קינאה. התקציבים האדירים, החופש לעצב הוא ללא מגבלות, וכמובן הפרסום העולמי. כל אלה הם חלומם של לא מעט מעצבים. הלוואי וחברות הנשק הקל היו מפנימות את מה שתעשיית הקולנוע האמריקנית הבינה כבר מזמן – לדימיון יש עצמה רבה.