ברשתות השונות פורסמו לא מעט תרחישי תקיפה מאז הצבא הסורי עשה שימוש בנשק כימי נגד אזרחים. מבין כל התרחישים שפורסמו, התרחיש הסביר ביותר הוא תקיפת מטרות באמצעות טילי שיוט מסוג טומהוק או בשמו המקצועי BGM-109. מדובר בטיל קטלני במיוחד בעל טווח של אלפי קילומטרים ולא פחות חשוב, כזה שאמור לחסוך פגיעה מיותרת בחיי החיילים האמריקאים. הטומהוק זכה לתהילה עולמית אחרי שמאות ממנו שוגרו במהלך מלחמת המפרץ הראשונה. סרטוני פגיעה ואפילו כאלה שצולמו בזמן מעוף הטיל פתחו באותם ימים את כל מהדורות החדשות בארץ ובעולם. מאז אותה שנה שיגרו האמריקאים אלפי טילים שנחתו כמעט בכל מדינה אפשרית כולל סודן, תימן, אפגניסטן ולוב. עכשיו נראה שהטיל הזה הולך להחתים דרכון גם בסוריה.
הייעוד המקורי: תקיפה גרעינית
את הטומהוק תכננה וייצרה חברת ג'נרל דיינמיקס והוא מיוצר על ידי ענקית הנשק רייתאון. כמו לא מעט מערכות נשק שפותחו בארה"ב הוא נולד למטרה מסוימת, אך גדל למטרה שונה מזו שתכננו אבותיו. הימים היו ימי המלחמה. במקור, הטיל הזה היה אמור להיות משוגר מצוללות ויחידות קרקעיות עם ראשי נפץ גרעיניים (יכולת שנשמרה עד היום) כאשר היעד היו בסיסי אויב סובייטים שהיו על הכוונת של הצי האמריקאי .
הטיל תוכנן במהלך שנות השבעים ונכנס לשירות מבצעי בתחילת שנת 1983. שנים ספורות לאחר מכן, מסך הברזל נפל והמלחמה הקרה הסתיימה. שלא כמו מערכות אחרות שסיימו את תפקידן בשנה זו, הטומהוק נשאר והפך להיות לפלטפורמה המועדפת על נשיאי ארה"ב כשרצו לתקוף מבלי להסתבך. בנוסף, הטיל הפך להיות אמצעי איתו פתחו מערכות קרקעיות כפי שהיה במלחמות עירק ובאפגניסטן.
העבר מלמד שדוקטרינת הפעלת הטיל של צבא ארה"ב כוללת מקסימום אש במינימום סיכון חיי אדם. בעבר, כאשר התפתח משבר עולמי, השאלה הראשונה של הנשיא ליועצים הייתה "איזה נושאת מטוסים יש לנו שם?". נושאות המטוסים עדיין לא נפקדות מהמלחמות שהאמריקאים לוקחים בהן חלק, אולם כיום יודע הנשיא שיש לו אפשרות הטומהוק כמעט בכל נקודה מבלי שהוא צריך להסיט את הנושאות הגדולות ממשימתן. הבעיה היחידה היא שכל טיל כזה עולה כ-600 אלף דולר במקרה של טילים מדגמים ישנים ועד ל-1.45 מיליון דולר עלות לחתיכה מהדגמים החדשים.
יכולות גבוהות ששודרגו לאורך השנים
לא מעט גלגולים עבר הטיל מאז נכנס לשירות בתחילת שנות השמונים. המפרט הטכני כולל טיל שאורכו 6.20 מטר בקוטר חצי מטר ומוטת כנף של 2.67 מטר. משקלו של הטיל מגיע לטון ו-600 קילוגרם. הוא טס באמצעות מנוע סילון טורבו מניפה מסוג, F107-WR-402במהירות שיוט תת-קולית של 880 קמ"ש. הטיל נושא ראש נפץ שמשקלו חצי טון עד טון, תלוי בדגם.
ישנם ארבעה דגמים קונבנציונלים ודגם נוסף גרעיני שמשוגר בעיקר מצוללות. דגמים C ו-D נועדו לתקוף מטרות קרקעיות והם מגיעים לטווח של 1,700 ק"מ ו-1,300 ק"מ בהתאמה. לדגם C יש ראש נפץ גדול יותר במשקל 1,000 ק"ג ולדגם D יש יכולת לשאת ראש נפץ בו אלפי פצצות מצרר. דגם נוסף שנמצא בשרות, E, מגיע לטווח של 1,700 ק"מ, אולם מדובר בשדרוג של שני הדגמים הקודמים בעיקר מבחינת מערכות ההנחיה והתקשורת שלו. במקרה של תקיפה, אלה יהיו הדגמים שיפלו על מטרות סוריות.
על סיירת טילים אמריקאית, מהסוג שנשלח לאזור, יש כ-65 טילים ומאז שנת 2003, אז עברו שדרוג בתחום, יכולות צוללות התקיפה לשאת 154 טילים. יתרונן של הצוללות בא לידי ביטוי ביכולת לשגר את הטילים מבלי לעלות מעל לפני הים. יש לציין כי קיימים דגמים נוספים של הטיל, נגד ספינות, בעלי ראש נפץ גרעיני וכן קיימת גרסה של חיל האוויר לשיגור מהיבשה.
רייתאון מתהדרת בלמעלה מ-85 אחוזי פגיעה בדגמים הישנים ויותר מ-90 אחוז בבלוק ארבע החדיש ביותר. במקרה של בלוק זה ניתן לשגר אותו באופן כמעט מידי לטווח ארוך שבסופו הוא יודע להיכנס למבנה גם דרך חלון קטן. על פי היצרנית, "כיום המערכת מסוגלת לסגור מעגל לסגור כיוון וטוו באופן מידי ולתת למפעילים תמונת מטרה גם כשהם בצד השני של העולם".
ב-30 שנה האחרונות הטילים הופעלו בכל סכסוך
הפעם הראשונה כאמור, בה הטיל עלה לכותרות היא מלחמת המפרץ הראשונה. כחלק משלב הפתיחה של המלחמה, האמריקאים יורים את הטילים מספינות וצוללות ובסך הכל משוגרים בכל המלחמה 288 טילים. היה זה שימוש מבצעי ראשון של הטיל. ב-1993 שוגרו לכיוון עירק עוד 23 טילים שפגעו במערך הבקרה ומפקדות של המודיעין. שנתיים לאחר מכן, 1995, שיגרו האמריקאים 13 טילים נגד מטרות בסרביה ובבוסניה כחלק מהמעורבות של נאט"ו במלחמה שפרצה בבלקן.
ב-1996 הטילים האלה חוזרים לעירק כשלא פחות מ-44 טומהוקים משוגרים מספינות וצוללות נגד מטרות בדרום המדינה כולל מפקדות ומאגרי תחמושת. הפעם הבאה שהטיל הזה מופעל הייתה ב-1998 אחרי תקיפת שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה. בסך הכל נורו 75 טילים לעבר מטרות בסודן ובאפגניסטן שמטרתם היו מחנות ופעילים של אל קאעידה כולל אחד ששמו – אוסמה בן לאדן. באותה שנה יורים האמריקאים והפעם גם הבריטים עוד ועוד טילים נגד מטרות בעיראק כחלק ממבצע שועל המדבר.
ב-1999 יורים האמריקאים והפעם גם הבריטים 218 טילי טומהוק נגד מטרות ביגוסלביה במבצע כוח מאוחד. הפעם הבאה הייתה ב-2001 אז נורו כ-50 טילים לעבר מטרות במהלך שפתח את מלחמת אפגניסטן. הכמות בגדולה ביותר שנורתה במערכה אחת הייתה ב-2003, מלחמת המפרץ השנייה. לא פחות מ-725 טילים נורו לעבר מטרות במדינה רובם במסגרת מתקפת הלם ומורא שפתחה את המערכה.
שש שנים לאחר מכן, 2009, הגיע תורם של התימנים להיכנס לרשימה אחרי ששני טילים שוגרו לעבר מטרות אל קאעידה במדינה. התוצאות שם היו קטלניות במיוחד משום שבנוסף למעורבים בטרור נהרגו עוד 41 אזרחים כולל נשים וילדים. המקום האחרון בו נפלו הטילים היה לוב בשנת 2011. באותו מבצע נורו 122 טילים על ידי ארה"ב ושניים נוספים על ידי הבריטים.
מה קורה עכשיו? על פי הערכות שונות, בארסנל האמריקאים יש מלאי קיים של 3,500 טילים מכל הסוגים, טילים שמוכנים לפעול בכל נקודה בעולם סוריה היא אחת מהן ונראה, לפחות על פי מומחים ופרשנים שונים, שזה יקרה כבר בימים הקרובים.