הלוויינים, גופי התקשורת השמיימים שמרחפים עשרות אלפי קילומטרים מעל הכוחות הפרושים בשטח, עומדים להיכנס באופן משמעותי מתמיד לשדה הקרב. בעקבות התפתחות משמעותית בטכנולוגיה, שפעם דרשה הבנה מקצועית מורכבת ביותר של מומחים, מתאפשר פיתוח ראשוני שישלח לוחמים לפעילות עם צלחות לוויין מתוחכמות בשטח.
ברשות צה"ל עומדים כיום מאות אתרי קשר שמספקים תקשורת לכוחות, מאילת ועד החרמון. עם זאת, אזורים בעייתיים מבחינה טופוגרפית, כמו עמקים וקניונים, עלולים להיוותר ללא כיסוי תקשורתי ובכך מהווים כר פורה לניסיונות חדירה מצד גורמים עוינים. כאן נכנס לתמונה תחום התקשורת הלוויינית, והמערכת החדשה שתוטמע בקרוב בפעילות מבצעית.
הפיתוח החדש, שאת שמו לא ניתן לפרסם, תאפשר ללוחם להרכיב צלחת לוין קטנה בשטח, שיכולה לתקשר עם הלוויין בחלל. התקשורת הלוויינית תאפשר לכוחות לקבל מידע, פקודות ותקשורת כמעט מכל סוג שהוא באופן מהיר, מאובטח ומוצפן. המערכת נחנכה לראשונה בתרגיל רחב היקף בפיקוד המרכז לפני מספר חודשים, ונבחנה מאז במספר תרגילים נוספים. בתור התחלה היא תיכנס לשימוש בפעילות של היחידות המיוחדות.
כניסת מערכת זו לשימוש, היא חלק ממגמת עלייה בשימוש באמצעי תקשורת לוויינית מתקדמים בצה"ל. "לתקשורת הלוויינית יש כמה יתרונות ברורים", מסביר רנ"ג קובי מנשה, רמ"ד תקשורת לוויינית (תקש"ל) ביחידות חושן של אגף התקשוב. "יש לך כיסוי תקשורתי רציף ומהירות הקמה מאוד גבוהה, כי העבודה נעשית מול גוף חללי שממתין לך כל הזמן וזמין לשירות כל העת". בעבר, הוא מסביר, תכננו קציני הקשר את פריסת הציוד שלהם במקומות גבוהים יחסית כדי לשמור על קשר עם מתקן התקשורת הקרוב, אבל מערכות התקש"ל נותנות לצה"ל את הדרישה המבצעית הבסיסית: לדאוג לתקשורת בכל מקום, בזמן מהיר ובלתי תלוי. התקשורת הלוויינית היא רק תווך, דרכו ניתן להעביר נתונים מכל סוג: תמונות, וידיאו, קשר טלפוני – ומידע מבוסס תקשורת נתונים כמו אינטרנט ומערכות שליטה ובקרה.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
רנ"ג מנשה,הגיע לצה"ל באותו הזמן שמערכות התקשורת הלוויינית הגיעו לצה"ל – בשנת 1988. רנ"ג מנשה התגייס כהנדסאי אלקטרוניקה לגדוד התקשורת 'אמירים' והוכשר כטכנאי 'טרופו' - מערכת רחבת סרט וארוכת טווח שהתבססה על החזרים מהאטמוספרה ויצרה תקשורת רחבת סרט לטווחים של כ-300 ק"מ. באותה תקופה הגיעו לשימוש הגדוד מערכות שהיוו את האבטיפוס לתקשורת הלוויינית הצה"לית. "זה היה אז תחום מאוד מצומצם ומסווג מאוד ובהתאם לכך תופעל על ידי צוות מצומצם", הוא נזכר. עם השנים הלך התחום והתפתח ורנ"ג קובי מנשה הפך למפקד מחלקת ה'טרופו' ובהמשך לראש תחום תקשורת הלוויינית, תחום שהחל בגדוד אמירים. בתחילת שנות האלפיים הוחלט על הקמת תשתית לוויינית צה"לית, בפרויקט שזכה לשם 'הרקיע השביעי'.
עם הגעתן של מערכות הלוויין לארץ הן זכו ל'טבילת אש' מבצעית במלחמת לבנון השנייה. "המלחמה טרפה הכל" הוא נזכר, "ברגע שהכלים הגיעו לכשירות בסיסית הם נשלחו לצפון והופעלו שם בהצלחה רבה – ככה התחלנו". בשנים האחרונות ראה עצמו צה"ל משתתף יותר ויותר בעימותים בשטח בנוי וסבוך, במיוחד באזור עזה, גם שם קיים יתרון ברור לתקשורת הלווינית, שיכולה להעביר נתונים ללא תלות בשטח טופוגרפי בעייתי. "במבצע עופרת יצוקה חלק מהתקשורת בשימוש הלוחמים שנכנסו לעזה היה בסיוע של תקשורת לוויינית. זה היתרון הגדול של תקשורת לוויינית במיוחד ברגעים אלה", מסביר רנ"ג מנשה. "במצב חירום של נפילת טילים, עמודים ותרנים נפגעים. כשאתה תלוי בלוויין שנמצא בחלל, הבעיה הזו לא קיימת".