צה"ל מתכוון לקלוט ולהטמיע עד סוף השנה את מקלע הרימונים החדש שמכונה "רעם". מדובר במקל"ר 40 מ"מ, מסוג MK 47, מתוצרת GD האמריקנית. הכלי, שיוטמע בכל יחידות השדה, נוסה ונבדק במשך שנים במסגרת הפעילות של יחידות מובחרות בצבא. המקלע נבחן בתנאי שטח קשים ובמתארי קרב משתנים - ונמצא מתאים לצרכים המבצעיים של הצבא.
כוונת מתקדמת, שמשולבת עם מד טווח לייזר, מאפשרת למקלע לפגוע במטרה במדויק, "כבר בירי הרימון הראשון", כפי שאומר ראש ענף מערכות נשק בחטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה בצה"ל, סא"ל קובי בלאו.
"במקלע הקודם, שהתבסס על כוונת ברזל, היינו צריכים לירות כמה רימונים לעבר אותה מטרה כדי להשיג פגיעה מדויקת", מוסיף בלאו, "עכשיו הכול הרבה יותר פשוט, קל ומדויק. בזכות מערכת בקרת האש של הרעם, אנחנו חוסכים לא מעט כסף על ידי הפחתה ניכרת של מספר הרימונים שנורים לעבר כל מטרה".
יחליף את המקל"ר שנמצא בשימוש כבר שלושים שנה
המקל"ר החדש יחליף את ה-MK 19, שמשמש את יחידות צה"ל מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת. הרעם שוקל כ-25 קילוגרם פחות מה-MK 19 המיושן. ההפרש הדרמטי הזה יאפשר לשלושה חיילים להפעיל אותו, לעומת ארבעה במקלע מהדור הישן. מה שלא צפוי להשתנות הוא טווח הרימונים, שיעמוד על כ-2 קילומטר.
הבשורה הגדולה של הרעם קשורה כאמור לדיוק המשופר, ליכולת הניידות וגם לפשטות התפעול. "התחזוקה של המקל"ר קלה יחסית", אומר סא"ל בלאו, "למרות שמדובר במערכת טכנולוגית די מתקדמת. העמידות והשרידות שלו טובה, גם בתנאי שטח משתנים והאמינות שלו גבוהה".
חלק ניכר מגדודי החי"ר של צה"ל כבר חמושים במקלע הרימונים החדש, אחרי שחוליות שמפעילות אותם עברו את תהליכי ההכשרה וההסמכה המתאימים והמתבקשים בביסלמ"ח (בית הספר למכ"ים ולמקצועות החי"ר שבצאלים). לדברי קצינים בצה"ל היקף ההצטיידות של חטיבות החי"ר במקל"ר החדש נאמד בכמה עשרות מיליוני דולרים.
ועדיין - קשה שלא לתת את הכבוד הראוי למקל"ר שמשתחרר בהדרגה מצה"ל, ומפנה מקום לאחיו המודרני, שמצויד במערכות עדכניות. ה-MK 19, שתוכנן כבר לפני כחמישה עשורים בסאקו דיפנס האמריקנית, נחשב לסוס קרבות ותיק, ששפך הרבה דם בשדות מערכה: לצה"ל הוא הגיע רק בתחילת שנות ה-80 והועלה הישר צפונה, למלחמת לבנון הראשונה.
הוא המשיך לשמש את הכוחות הלוחמים של צה"ל במבצעים ובאירועי הלחימה שבאו בהמשך, לרבות מלחמת לבנון השנייה. את הלוחמים של צבא ארה"ב הוא החל לשמש עוד הרבה לפני כן, כבר בימי מלחמת וייטנאם. הוא לא נפקד ממלחמות אחרות שבאו אחר כך, כמו מלחמות המפרץ הראשונה והשנייה והמלחמה באפגניסטן.
