עריכה: רון גלזר מפיקה: שיר נחמיאס גרפיקה: תומר ג'רבי מוזיקה מקורית: טל בירו
הימים האחרונים שעברו מאז תחילת המהלך הקרקעי של מבצע צוק איתן החזירו את רודריגו גונזלס לימים של אחרי שהוא יצא מלבנון בקיץ 2006. הזיכרון הכי חזק שלו מהשבועות והחודשים שאחר כך מתמקדים בעיקר בפער הרגשי שהוא הרגיש ביחס לסביבה שלו. "שירתתי בסיירת גולני ואני עושה מילואים ביחידה. כשחזרתי מהקרבות הרגשתי פער רגשי ביני לשאר האנשים בארץ. המימד הרגשי שהייתי בו והרגשות שהבאתי משדה הקרב זה משהו שאנשים לא באמת יודעים להבין. יש הרבה תמיכה, מחבקים מאוד, מביאים מתנות, אבל אף אחד לא יודע איך אתה מרגיש", הוא משתף ומוסיף, "במהלך צוק איתן הרגשתי שיש הרבה התעסקות עם הלוחמים ושיש שיח חברתי ואינטרנטי. אני חושב שזה מבורך, אבל שמתי לב שלא מתעסקים באיך הם מרגישים. לא מסתכלים ברמת הלוחם: איך אתה מרגיש? מה עובר עליך?".
גונזלס, היום סטודנט במכללה למנהל, החליט לעשות מעשה ולהרים סדרת סרטונים אינטרנטית שתתמקד ברגשות של הלוחמים. "חשבתי לעשות משהו קטן עם כמה חברים מהמכללה", הוא משתף. "כתבתי פוסט בפייסבוק שאומר 'מחפש לוחמים שהשתתפו במבצע צבאי ומוכנים להתראיין למטרה טובה'". באופן מפתיע, גונזלס מקבל שטף של מאות פניות מלוחמים שהיו מעוניינים לקחת חלק בפרויקט כשהם עדיין לא יודעים במה מדובר.
"ראיתי את התמונות וקראתי את הסיפורים וגייסתי איזה 12 לוחמים וקראתי להם שיבואו להצטלם. שמתי מצלמה. כיוונתי עליהם ספוט לייט וביקשתי מהם שיספרו על הקרב הכי גדול שהם השתתפו בו. בשיא הסיפור שיחקתי איתם משחק: אמרתי להם רגש וביקשתי מהם שיגידו לי אסוציאטיבית מה הדבר הראשון שעובר להם בראש כשהם שומעים את הרגש הזה". את המשחק הזה גונזלס מבסס על תיאוריה שלפיה כל רגש מוביל להתנהגות ושכל התנהגות או מצב רגשי או קיצוני שאנחנו עוברים לא מורכב רק מרגש אחד, אלא מתובל מאינספור רגשות. "הלוחמים סיפרו לי סיפורים קורעי לב. סיפורים מרגשים מאוד. זה היה מדהים לראות שכשאתה מנתק פוליטיקה או אג'נדה או דעה מאנשים, הם פשוט נפתחים ומרגישים בנוח לספר. זה משהו שהיה לי חשוב לעשות בסיפור הזה".
התוצאה היא סדרה של שלושה סרטונים ובהם 12 לוחמים מדברים על 12 רגשות שגונזלס עימת אותם איתם. לדברי גונזלס – בלי ביקורת, בלי נכון או לא נכון, בלי ימין או שמאל. רק רגשות.
כמו כולם, גם גונזלס עד לחילופי הדברים וההתלהמויות התקשורתיות מכל צידי המתרס בשבועות האחרונים. "כל סלב שאומר משהו, כולם כל כך מתנפלים עליו. אנשים בעודף רגש. לי היה חשוב לא להביע דעה פוליטית. עניין אותי האדם – אנשים עם משפחות, עם עבר, עם עתיד. זה מה שעניין אותי. לכן עשיתי את הסיפור הזה".
את השיח המתלהם, הוא מקווה שיחדלו לפחות עד שהמלחמה תסתיים ושכל הלוחמים יחזרו לארץ. "אני חושב שמהבחינה הזו צריך להבין שאנשים היו בתוך ממד רגשי פי אלף יותר חזק ממה שאנחנו חווים בדרך כלל ושלא צריך להחזיר אותם ישר לתוך מציאות ביקורתית ורוטנת. החבר'ה האלה היו שם והקריבו את כל החיים שלהם כדי לשמור על פינת האדמה הזו ולחזור לשגרה. הכל נראה לנו מאוד טבעי ואנחנו אומרים 'יאללה, בואו נמשיך'. האנשים שם בפנים היו מנותקים ממה שקורא כאן. אין סיבה להחזיר אותם למקומות לא ברורים. צריכים להראות סובלנות, אחידות והבנה".
את סדרת הסרטונים, גונזלס לפיק, מצלם ומפיק תוך שבוע בלבד ובזמן הקצר שהם באוויר הוא מקבל פניות נרגשות רבות נוכח הסדרה ומהצעות להרחבת הפרויקט.