תכירו את משפחת שלום מנתיבות: במבט ראשון – משפחה ישראלית רגילה לחלוטין. מבט מעמיק יותר, יגלה משפחה שעוסקת מסביב לשעון בשמירה על החוק - ככה זה כשהאם לוכדת ראשי ארגוני פשיעה, האב עוצר עברייני תנועה מסוכנים, הבן מסתערב שעוצר מחבלים ומסכל פיגועים והבת תופסת הברחות סמים, אמצעי לחימה ומטפלת בהפרות סדר.
האם, רס"ב דורית בת ה-47, היא חוקרת בכירה ביחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב בתחום הלבנת הון בקרב ארגוני פשיעה. הבעל, אלפרד, (52) הוא שוטר ותיק בדרגת רב נגד המשמש כקצין המבצעים במשטרת התנועה בדרום. הבן הגדול, ח' בן ה-25 הוא מסתערב ביחידת המסתערבים של מג"ב ירושלים ואילו הבת חן, 21, היא לוחמת-בלשית ביחידת שחר 101 של מג"ב בדרום, והיא מסייעת בתפיסת אמצעי לחימה וסמים במגזר הבדואי, וכן גם בטיפול בהפרות סדר ושמירה על הביטחון בירושלים.
"זה בית שחי ונושם משטרה 24 שעות ביממה. היום אנחנו במצב כזה שכל אחד מאתנו תורם לביטחון המדינה ולשמירה על אזרחיה בדרכו שלו. אנחנו מסכנים את חיינו, אבל עושים את זה מתוך אהבה ומתוך החינוך שעליו גדלנו ועליו גידלנו את ילדינו. כשהילדים היו קטנים והיינו יוצאים למבצעים בלילות, זה לא היה קל למצוא להם סידורים, אבל היינו מתמרנים. למרות כל הקושי, תמיד דאגנו תמיד שתהיה הרמוניה בבית, שיהיה לנו זמן איכות איתם", מספרת האם דורית, "הם תמיד ידעו על העבודה שלנו, וכשהם גדלו מבחינתם זה היה טבעי שהם ישרתו ביחידות הכי טובות במשטרה".
דורית כמעט ולא עוצמת עין בחודשים האחרונים. מאז תחילתו של גל הטרור, הדאגה לילדיה, ח' וחן, רק התגברה. "הילדים בחרו להגיע ליחידות האלה, הם ילדים אחראים ובוגרים, אני סומכת עליהם וגאה בהם שבחרו ללכת בדרך הזו, אבל קודם כל, אני אמא, וזה טבעי שאדאג להם", אומרת. בבית הם משתדלים כמעט ולא לדבר על עבודתם, שרובה אגב מסווגת ורגישה, אלא מנסים להרוויח 'זמן איכות': בארוחות משפחתיות (מצרך נדיר יחסית, הם מעידים), בטיולים ובשיחות עומק. פה ושם, יוצא לדורית לפגוש את בתה חן במהלך מבצע למעצר עבריינים בכירים וראשי ארגוני פשיעה בדרום.
"בבית לא מדברים על העבודה. הבן משרת ביחידה רגישה מאוד, וגם כשקורה לו משהו, הוא שותק ולא משתף אותנו. קרה מקרה שזרקו עליו סלע במהלך פעילות של מעצר מבוקשים והוא נפגע, אבל הוא פחד לספר לנו. הייתי צריכה לשמוע על זה מהחברים שלו", נזכרת דורית. כשהיא מגיעה לבסיס של ילדיה עם סירים של אוכל, הלוחמים מכנים אותה 'אמי הגנרלית'. אגב, הם לא טועים, שכן מדובר בגנרלית של ממש שבמהלך שירותה במשטרה אף זכתה בכמה תחרויות ריצה.
הבעל אלפרד מספר כי במשטרה בהחלט התחשבו בעבודתם כדי לאפשר להם לגדל את ילדיהם. "הילדים גדלו עם המשטרה, עם כל האקשן שזה כולל - יציאה למבצעים ועבודות בשעות לא שגרתיות, אבל ייאמר לזכותם של המפקדים שלי ושל אשתי שהם תמיד התחשבו בנו וזה עזר לנו להיערך בצורה כזו שהילדים אף פעם לא יישארו לבד בבית", מספר.
דורית איבדה את אחיה, לוחם מג"ב, בשנת 1984 במהלך בפעילות מבצעית. בני המשפחה מעידים שמותו של האח בהחלט השפיע על הבית, בדגש על ההחלטה להמשיך את המורשת שלו ולהתגייס ליחידות מובחרות. "עברתי את כל המבדקים לקורס טיס בהצלחה, אבל ברגע האחרון החלטתי לוותר ולחפש יחידה מובחרת אחרת שבה אני יכול לתרום עוד יותר, ולכן הלכתי על יחידת המסתערבים של מג"ב", מספר ח'. "מבחינתי, היה ברור שאני ממשיך את המורשת של אח של אמא שנהרג, אצלנו זה ב-DNA, זורם בדם שלנו ללכת ליחידות מובחרות בידיעה שאנחנו מסכנים את החיים שלנו", מוסיף. "אני יודע שאימא לא ישנה בלילות ושקשה לה, בכל זאת, היא איבדה אח. כן, התפקיד שלי כולל סיכון, אבל אני יכול להעיד שיש פה חבר'ה איכותיים שבזכותם אזרחי ישראל יכול להרגיש בטוחים ולישון בשקט".
האחות חן היא לוחמת ובלשית שנמצאת כעת בקורס מ"כים. בתחילה, היא התכוונה להתגייס לשירות לאומי, אך לבסוף מצאה עצמה, כמו יתר בני משפחתה - במשטרה. "התכנית שלי הייתה להתגייס לשירות לאומי, אבל החלטתי ברגע האחרון לתרום למדינה כלוחמת, להציל חיים, לעשות משהו שייתן לי סיפוק וגם להמשיך את דרכו של אח של אמא ז"ל, ואני לא מצטערת לרגע", מספרת. "אין ספק שהשירות של אחי בימ"ס ירושלים השפיע עלי ללכת בעקבותיו, ואם כבר לשרת את המדינה, אז ביחידה מובחרת". לדבריה, מותה הטראגי של הלוחמת הדר כהן ז"ל ממחיש עד כמה לוחמות מג"ב נמצאות בקו האש הראשון ומגינות על המדינה ואזרחיה. "אני יודעת שאני בסכנת חיים, אבל זה התפקיד שבחרתי, ואני שלמה לגמרי עם הבחירה שלי".
עוד ב- פז"ם: