"הראשונה של טראמפ", קראו לזה בכל העולם. כוחות אמריקניים מיוחדים הונחתו בסוף חודש ינואר ביעד בתימן, ובמבצע שנמשך 40 דקות בלבד הצליחו לחסל 14 מאנשי אל קאעידה, בהם שלושה בכירים ועוד 16 אזרחים - ביניהם ילדה בת שמונה - שנפגעו בחילופי האש. במהלך המבצע נהרג גם לוחם אמריקאי ושלושה נוספים נפצעו.
פעולה זו יצאה לפועל רק שבועיים אחרי שכוח קומנדו אמריקני פשט על יעד, הפעם בסוריה, וחיסל 25 לוחמים של דאע"ש. זה קרה לאחר מספר פעולות קומנדו אחרות שבהן הצליחו כמה עשרות בודדות של לוחמים לחדור עמוק ובשקט. "מבצעים שחורים", מכנים זאת בארה"ב. "זה לא ביג דיל, זה שגרתי", אמר גורם אמריקני אחרי המבצע בסוריה.
וזה אכן שגרתי. לצד תקיפות של מטוסי קרב ומטוסים ללא טייס, שמענו בשנים האחרונות על פעולות קומנדו של ארה"ב בסוריה, עיראק, אפגניסטן, תימן וגם באפריקה או נגד פיראטים. כל פעולה כזו הורידה את סד"כ המחבלים, לרבות מפקדים בכירים, ולא פעם הביאה מודיעין שהוביל לעוד מבצעי חיסול.
לארה"ב יש מערך כוחות מיוחדים מהגדולים בעולם, ללא ספק מהמובילים והאיכותיים. אלא שבניגוד ליחידות המיוחדות של הצי (נגיד אריות הים) או הצבא (כמו כוח דלתא), היחידות המיוחדות של המרינס לא זוכות בדרך כלל לחשיפה רבה. למעשה, בארה"ב טוענים שלא פעם מעניקים את הקרדיט התקשורתי על פעולות שלהן ליחידות אחרות לגמרי.
התפקיד העיקרי של המרינס הוא להגיע לשטח לפני כוחות הצבא, לרוב מהים, ולפתוח עבורם ראש גשר שדרכו הצבא יתקדם. כדי לבצע את המשימות האלו יש להם כמות לא קטנה של יחידות מיוחדות - כמעט יחידה לכל משימה.
תמיד ראשונים: גדודי הסיור של המרינס
ה"מארין ריקוֹן" הוא כנראה הכוח הכי מוכר מבין כוחות הקומנדו של המרינס. מדובר בארבעה גדודים, סד"כ של כ-900 לוחמים, שתפקידם להיות הסיירת של דיביזיית המרינס. את החבר'ה האלה שולחים לפני כולם כדי לפתוח את הדרך ולהעביר מודיעין מעבר לקווי האויב. הם עושים מבצעי סיור גם מתחת לים. ובגלל שהמרינס הם כוח אמפיבי, גדודי ה"ריקוֹן" (מלשון Reconnaissance, סיור היכרות) יודעים להגיע ליעד בצלילה, בשחייה וכמובן שגם מהאוויר. ברגע שהם מגיעים לשטח, הם מסתווים ומעבירים לאחור את כל המידע הדרוש למפקדים ששולחים את הכוחות הגדולים.
גדודי הריקון הם כוח איכותי שמבצע פשיטות קומנדו בעצמו. הם יודעים לחדור למדינות אויב כדי להקים עמדה שממנה יכוונו מטוסי קרב נגד יעדים; חלק מהמשימות שלהם כולל חדירה ליעדים שהותקפו על ידי מטוסי הקרב האמריקנים, ולספק מודיעין על תוצאות התקיפה.
בכל אחד מארבעת גדודי הריקון יש מחלקה ששמה "מחלקת סיור עמוק" (Deep Reconnaissance Platoons) או בקיצור DRP. מחלקה כזו מונה 23 לוחמים בפיקוד של קצין בדרגת סגן או סרן. תפקידה לעשות את מה שהגדוד עושה, רק עמוק יותר, שקט יותר ובאזורים מסוכנים הרבה יותר. לא פעם הם יהיו הסיירת של היחידות המיוחדות ויספקו מודיעין לפני שאלה נכנסים.
הכי בעומק: כוח ריקוֹן
Force Recon"" היא יחידה המונה כ-300 לוחמים וקצינים שתפקידה לספק מודיעין למפקדים הבכירים של כוחות המשימה האוויריים-קרקעיים של המרינס. הצוותים של היחידה פועלים עמוק יותר מאשר הצוותים של גדודי הריקון, אבל מבצעים משימות דומות.
המשימות של כוח ריקון נחלקות לשני סוגים: ירוק ושחור. ירוק פירושו משימת מודיעין שגרתית, למשל לנחות בחוף הים ולבחון אם הוא מתאים למתקפה אמפיבית, לסייר בקו החזית ולאסוף מודיעין (וכשצריך - גם מעבר לקו החזית). במשימות השחורות הלוחמים ממש מחפשים את הרעים ואת הצרות שהם מביאים. אם בירוקות הכל נעשה בחשאי, פה הם מחפשים להיתקל באויב כדי לחשוף אותו. ברגע שזה קורה, הם יודעים לכוון את התותחים, הטילים מטוסי הקרב או מסוקי התקיפה של הספינות לעבר עמדות האויב.
היכולות וההכשרה של כוח ריקון מאפשרות להם לבצע פעולות נגד טרור, חילוץ בני ערובה ואבטחה של ספינות, בסיסים ומפקדים במוקדי סיכון. חלק מההכשרה, ובהמשך גם חלק מהמשימות, נעשה במשותף עם אריות הים.
בכל מקום: הכוח הימי למשימות מיוחדות
ה-Maritime Special Purpose Force, או MSPF כפי שהיא מכונה בקיצור, פועלת ככוח סיור, מודיעין ופעולות מיוחדות תחת פיקוד כוח המשימה של המרינס.
כוח המשימה של המרינס הוא יחידה לוחמת שמורכבת מגדוד חי"ר מתוגבר בכוחות תותחנים, הנדסה וסיור, וגם כוח אווירי משלה שכולל מסוקי קרב וסער ובנוסף מערך לוגיסטי עצמאי. זה כוח תגובה מהיר לכל מקום בעולם, והיחידה היא למעשה הסיירת של הפיקוד.
לפני שכוח המשימה מגיע ליעד, ה-MSPF מגיעה לשם לסיור ואיסוף מודיעין. הם עושים את זה בצלילה, רכובים על כלי שיט תת ימי קטן, וכשצריך גם בצניחה או ממסוקים. לצד זה הם מוכשרים לביצוע פשיטות קומנדו, חילוץ צוותים של יחידות מיוחדות אחרות במקרי חירום ואבטחה היקפית של פעולות מיוחדות. תפקידם לספק גם תמיכה טכנית, תקשורת ולוגיסטיקה לפעולות של פיקוד הכוחות המיוחדים. גם הם צמודים לאריות הים.
היחידה מורכבת מחמישה צוותים: פיקוד, תקיפה, אבטחה, צוות סיור ומודיעין וצוות לוגיסטיקה. צוותי האבטחה הם אלה שעובדים עם אריות הים ומספקים להם תמיכה ואבטחה למבצעים שלהם. צוותי התקיפה פועלים לרוב עם צוותי יחידות הריקון על בסיס אותו עיקרון. צוותי הסיור והמודיעין נחלקים לשניים - מחלקת הקשר ואיסוף המודיעין ומחלקת צלפים-סיירים, שדי ברור מה תפקידה.
רחוק מהעין: גדודי הפושטים
מהצעירות ביחידות המיוחדות של המרינס. שהוקמה בשנת 2006 והפכה למבצעית בשנת 2007. יחידה זו נושאת את השם Raiders, "פושטים", על שם יחידת העילית של החיל ממלחמת העולם השנייה. מדובר בשלושה גדודים הממוספרים מ-1 ועד 3. בכל גדוד כמה מאות בודדות של לוחמים.
גדודי הפושטים יודעים לפעול ביעדים מרוחקים בכל העולם, משהו בין סיירת ו"הכומתות הירוקות". תפקידם לבצע פעולות מיוחדות, משימות של סיור ואיסוף מודיעין, משימות נגד טרור ומענה לאירועים לא קונבנציונליים. המשימה העיקרית שלהם כיום היא לחבור לכוחות ידידותיים במדינות עימות - למשל עיראק, אפגניסטן וכנראה שגם סוריה – כדי לאמן אותם ולהוביל אותם לקרב. כל זה כשהם גם מתווכים בין אותם כוחות לסוללות ארטילריה או מטוסי סיוע. בנוסף הם מומחים בחילוץ בני ערובה. בין המשימות שלהם יש גם פעולות נגד מה שהם מגדירים "טרור הסמים", בעיקר באפגניסטן ובדרום אמריקה.
גדודי הפושטים מומחים בצלילה, נחיתה ממסוקים, הפעלה של סירות מהירות ועוד אמצעים שמסייעים להם להגיע במהירות ובחשאי אל היעד. הם פועלים צמוד ליחידות מזרועות אחרות של צבא ארה"ב תחת פיקוד הכוחות המיוחדים. לעיראק ולאפגניסטן, למשל, הם יצאו כשהם מסופחים ליחידת דלתא ולאריות הים.
עזרה צמודה: היחידה לסיוע באש מהאוויר והים
ה-Air Naval Gunfire Liaison Companies, או ANGLICO, היא יחידה של לוחמי סיוע שפועלים בצלן של יחידות אחרות (אריות הים, דלתא, ריקון ואחרות). הלוחמים האלה מומחים בהפעלה של אש מרחוק עבור יחידות מיוחדות ושאר כוחות המרינס, בין אם מדובר בסיוע של תותחים וטילים מספינות בים או הכוונה של מסוקים ומטוסי קרב. במקרה שלהם מדובר בצוותים שבדרך כלל נמצאים בעומק שטח האויב, עם צוותים של יחידות מיוחדות אחרות או עם כוחות ידידותיים רשמיים ופחות רשמיים.
לוחמי היחידה מתמחים גם בתכנון, תיאום והפעלה של אש מרחוק (מטוסים, מסוקים ותותחים), כולל של צבאות זרים שפועלים בקואליציה משותפת עם הצבא האמריקני - כמו למשל באפגניסטן, בעיראק ובסוריה.
לוחמי ANGLICO פועלים בדרך כלל בצוותים של ארבעה-חמישה למשימה, בפיקוד של קצין בדרגת סרן. כל צוות כזה מורכב מהקצין המומחה בהפעלה של אש קרקעית ומהאוויר, סמל שמומחה באותם דברים ואחראי על אמצעי התקשורת, קשר נוסף ומומחה להפעלת אש וסיור.
מאחורי הכתף: החטיבה למשימות אבטחה
החטיבה מאבטחת מתקנים רגישים ובסיסים מרכזיים של הצי ושל המרינס, בנוסף לספינות שפעולות במוקדי סיכון ובמיוחד כאלה שנושאות נשק גרעיני. החטיבה הוקמה עוד בשנת 1920, והיא פועלת בין השאר תחת צוותי תגובה מהירה וצוותים לאבטחת שגרירויות. החטיבה למשימות אבטחה של המרינס אחראית גם על אימון יחידות זרות ויחידות אבטחה מכלל הזרועות של צבא ארה"ב.
כוננות פיגוע: הצוות לאבטחה נגד טרור
יחידה שפועלת תחת החטיבה למשימות אבטחה ומורכבת מצוותים לתגובה מהירה במצבי חרום, במיוחד טרור. צוותים של יחידה זו מוצבים במתקנים רגישים של המרינס והצי, והם גם הכוח שמתגבר את מערך האבטחה של השגרירויות האמריקניות השונות – שוב, ככוח תגובה מהירה למצבי חרום.
היחידה זכתה להצצה בסרט "13 שעות בבנגאזי", סיפורו האמיתי של צוות שלה שעמד שעות ארוכות מול כוח עדיף בהרבה של מורדים ואנשי אל קאעידה שתקפו מתקן של האמריקנים בלוב.
ראשונים בזירה: צוות מיוחד לתגובה מהירה
מדובר למעשה ביחידת ימ"מ כמו זו האזרחית, שפועלת גם היא תחת החטיבה למשימות אבטחה.
צוות התגובה המהירה מיומן בפעולות נגד טרור ופתרון של מצבי חרום במתקנים של הצי, המרינס ומתקנים אחרים שהמרינס מופקדים עליהם, כמו שגרירויות. הצוותים האלה נמצאים בכוננות של 24/7 לפעולה ופתרון משברים בכל מקום בעולם. בין השאר הם מאומנים בחילוץ בני ערובה, מענה למתקפות טרור, ומענה לפעולות התבצרות עם או בלי בני ערובה.
היחידה אחראית גם לאבטחת של אח"מים, ביניהם מפקדים בכירים ואנשי ממשל שמשרתים במדינות מסוכנות. לרוב הם פועלים בצוותים של תשעה, ולפחות צוות אחד כזה הוזנק לשגרירות ארה"ב באירוע שעליו מסופר בסרט "13 שעות בבנגאזי". הצוותים האלה מאמנים גם יחידות ימ"מ אזרחיות ובנוסף את היחידות המקבילות של המשטרה הצבאית של צבא ארה"ב.
כאן כן מודיעין: מחלקת קשר וסיור
למרות השם האפור, מדובר ביחידת מודיעין ניידת של המרינס. היא מגיעה לשדה הקרב, לא פעם הרבה מעבר לקווי החזית, ומרגע שהגיעה פורסת אמצעי קשר ומערכות לאיסוף אותות לצרכי מודיעין, "סיגינט". חוץ מהמידע שהם מעבירים לפיקוד מאחור, הם מנהלים גם לוחמה אלקטרונית כחלק מתקיפות מהאוויר או הקרקע. הם יודעים להאזין למערכות הקשר של האויב ולספק מידע שנאסף באופן מידי, כשצריך לחסום את מערכות הקשר והבקרה של האויב. למרינס יש שלושה גדודים כאלה שבכל אחד מהם מספר מחלקות שמפעילות צוותי משימה המונים לרוב שישה "מפעילים", כפי שמכונים הלוחמים ביחידות המיוחדות של ארה"ב.