תקופה מוזרה עוברת בימים אלה על אלפי הלוחמים והלוחמות של מחתרת FARC, ארגון טרור בהגדרה של החוק האמריקאי. מצד אחד הם בעיצומו של תהליך שלום עם הממשלה בקולומביה; מצד שני, בתחילת אוקטובר הפתיע העם והצביע נגד הסכם השלום. בינתיים הלוחמים לא מתאמנים ובאופן נדיר הם לא צמודים לנשק, מה שהיה אסור בהחלט עד לפני ארבעה חודשים, אז נחתם הסכם השלום.
לפני כשלושה שבועות נכנס צוות עיתונאים של מגזין "טיים" לאחד המחנות של המחתרת הקולומביאנית כדי לראות את תהליך השלום מהצד של המורדים. "רובם לובשים מכנסי הסוואה צבאיים", נכתב, "אבל את החולצה הצבאית הם החליפו בחולצת טי צבעונית. אחד הלוחמים, פזר שמו, אמר שהוא ביקש חולצה במידה גדולה יותר בגלל שהעלה במשקל לאור השינוי באורח החיים של לוחמי FARC. פעם הם נענשו קשות על הפקרת נשק, ועכשיו חצי מהם מסתובבים במחנה כשהם משאירים את הנשק שלהם בבונקר. הלוחמות, שליש מהסד"כ של המחתרת – נשים שפעם נאסר עליהם להיכנס בהיריון וחלק מהן אולצו לעבור הפלה - מסתובבות כשהן בשלבי היריון שונים".
בכתבה בטיים מציינים שהתחושה העיקרית היא חוסר בהירות לגבי מה שבאמת קורה ומה שיקרה בעתיד. כמו שזה נראה, ולמרות ההצבעה של העם, מדובר בסיום די עלוב למלחמה אכזרית שגבתה את חייהם של כ-200 אלף בני אדם.
מדינה אחת, 27 אלף חטופים
ארגון FARC, ראשי תיבות של "הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה" (Fuerzas Armadas Revolucionarias de Colombia), קם בשנת 1964 כזרוע לוחמת של המפלגה הקומוניסטית בקולומביה. באותן שנים, ימי המלחמה הקרה, התנהלה במדינה מלחמת אזרחים קשה ואנשי פאר"ק נחשבו בעיני רבים במדינה ללוחמי חופש שיצאו נגד מה שכונה "התרבות המערבית".
עם השנים צבר פאר"ק אהדה רבה בעם כי לחם נגד המשטר המושחת, אבל באמצע שנות ה-80 באה תפנית: הארגון חיפש מקורות מימון, ומצא אותם בסמים, בחטיפות ובהתנקשויות. המעורבות של פאר"ק בסמים החלה במיסוי (לא רשמי כמובן) של רווחי הסחר באזורים שבהם שלטו, מה שהביא להם לא מעט תמיכה מצד התושבים, שנהנו מכספי הסמים בלי להפוך לפושעים בעצמם. אבל כפי שפרסם בעבר ה-CIA, "מסוף שנות ה-80 הפך הארגון למעורב הרבה יותר בעסקי הסמים, כולל תהליך הייצור, ההפצה וגם האבטחה של נתיבי ההברחה". בשלב הזה החל פאר"ק לסייע לקרטלי הסמים, כולל ביצוע התנקשויות ופגיעה בסחורה של קרטלים מתחרים. מה שהחל כארגון עממי הפך לארגון פשע של ממש.
גם החטיפות, מכת מדינה של ממש בקולומביה, הכניסו הרבה מאוד כסף לארגון. הערכות שונות מלמדות שבין השנים 1997 ו-2007 חטף הארגון 6,778 בני אדם עבור כופר שנע בין כמה אלפי דולרים לכמה מיליונים, תלוי בערכו ובמעמדו של החטוף. מנתונים רשמיים של ממשלת קולומביה עולה כי בשנים 1970-2010 נחטפו במדינה כ-27 אלף בני אדם, כ-90% מהם על ידי פאר"ק. אחת החטופות המפורסמות ביותר היא אינגריד בטנקור, מועמדת לנשיאות שהייתה בשבי הארגון מספר שנים, עד שוחררה במבצע צבאי מרשים שנטען כי הייתה בו גם מעורבות של ישראלים יוצאי יחידות מובחרות.
ארגוני זכויות אדם האשימו את פאר"ק בעבירות רבות, החל באונס שיטתי וכלה בשימוש בילדים-חיילים. נטען גם שהמחתרת השתמשה בגז נגד צבא קולומביה. פאר"ק הואשם בפשעי מלחמה כשהוציא לפועל פיגועים קשים ברחבי המדינה, הגדול שבהם בשנת 1998 בעיר מיטו, שם מתו 130 בני אדם ונפצעו עשרות. פיגוע נוסף, באפריל 2015, כמעט והביא לביטול הסכמי השלום בין הארגון למדינה: 10 חיילים נהרגו בפעולה, ובתגובה פקד הנשיא חואן מנואל סנטוס לחדש את התקיפות האוויריות נגד הארגון.
איך לעשות כסף מכל הסנפה שנייה ברחבי העולם
בשיא כוחו - משנות ה-90 ועד תחילת שנות ה-2000 - מנה פאר"ק כ-20 אלף חיילים ושלטה בכמעט מחצית משטחה של קולומביה. בשנים האחרונות הפעיל עליו צבא קולומביה לחץ אדיר שכלל תקיפות חי"ר מוסקות ותקיפות מהאוויר, הכל בגיבוי מודיעיני (וכנראה שגם צבאי) מארה"ב, מה שצמצם את האזור שבשליטתו לפחות מ-30% משטח המדינה. מספר הלוחמים ירד לפי ההערכות ל-6,000 עד 8,000.
פאר"ק פעל ועדיין פועל כצבא כמעט סדיר. המבנה המקורי שלו כלל מפקדה עליונה שבה היו חברים חמישה אנשים, בהם המנהיג (כיום טימולאון חימנס) ושני סגנים. מתחתיה פעלה מפקדה שמנתה כ-25 מאנשי הארגון שתיאמו בין ה"בלוקים" השונים. בלוק הוא מפקדה אזורית שאחראית על אזור גאוגרפי בקולומביה; מפקדה כזו מנתה כחמישה מפקדים. מתחת לבלוק פעלה מפקדת ה"חזית", האחראית על אזור הלחימה - כולל תיאום, מודיעין, אספקה ועוד. תחת כל חזית פעלו כוחות בסגנון של גדוד, פלוגה ומחלקה. כל מחלקה מנתה כ-12 לוחמים ולוחמות.
מה יקרה להיררכיה הצבאית הזאת עכשיו? על פי הסכם השלום, שעתידו לא ברור עדיין, פאר"ק יהפוך למפלגה פוליטית עם עשרה מושבים מובטחים בפרלמנט - והוא יגיע לשם עם נדוניה מכובדת למדי. על פי מגזין "פורבס", מדובר באחד מעשרת ארגוני הטרור הכי עשירים בעולם. ליתר דיוק מקום שלישי אחרי דאע"ש וחמאס (ואגב, לפני חיזבאללה).
לא במקרה מוגדר פאר"ק כארגון טרור על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי. הסמים, החטיפות ואפיקי ההכנסה האחרים שלו מניבים על פי פורבס מחזור שנתי של 600 מיליון דולר. על פי דו"ח של משרד המשפטים האמריקאי, הארגון אחראי ליותר מ־50% מסחר הקוקאין העולמי. כ-60% מהקוקאין שמוברח לארה"ב מקולומביה מגיע ממעבדות הסמים של הארגון; התחום הזה לבדו מכניס לפאר"ק כ־500 מיליון דולר בשנה. עוד כמה עשרות מיליונים מגיעים מחטיפות למטרת דמי כופר: חלק גדול מהנחטפים הם אנשי עסקים אמידים ואנשי ציבור מוכרים ששילמו הרבה מאוד כסף על חירותם. יש גם הכנסות מכרייה בלתי חוקית של זהב ומחצבים אחרים, גביית מסים, דמי מעבר ודמי חסות. קצת קשה לדמיין ארגון שנגמל בבת אחת מכל הטוב הזה.
יכול להיות שזה נגמר?
במשך חודשים ארוכים הובילו שני הצדדים את תהליך השלום, וכשהגיעה העת למשאל העם העריכו כולם שהתשובה תהיה "כן". אמנם הפער היה קטן, אבל רבים בקולומביה ובעולם הופתעו אחרי שפורסמו התוצאות" 50% הצביעו לא ו-49% בחרו כן. העם אמר את דברו - וכנראה שהסיבות של המתנגדים היו פחות או יותר כל מה שקראתם כאן. "כולנו קורבנות של פאר"ק", אמרו אזרחים רבים שיצאו לרחובות אחרי פרסום התוצאות.
במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים התחייבו המורדים להתרכז ב-23 מתחמים בקולומביה, שם ימסרו את כלי הנשק שלהם למשקיפים של האו"ם. עוד נקבע שיוקם מנגנון משפטי לטיפול בפשעים שבוצעו בשנות של מלחמה, ומנגנון זה יאפשר לאנשי פאר"ק שיתוודו על פשעיהם להימנע ממאסר בפועל. זה היה ככל הנראה הסעיף שהרגיז את ההמונים שספגו לאורך השנים מתקפות טרור קשות.
מי שמוביל את אנשי ה"לא" הוא הסנאטור אלברו אוריבה, שהיה נשיא קולומביה מ-2002 ועד 2010, השנים שבהן הצליח הצבא להחליש באופן משמעותי את המחתרת. עכשיו הוא מבקש בשם המתנגדים להסכם לפתוח מחדש את המשא ומתן, ובמיוחד את הסעיפים שנוגעים לפשעים נגד האנושות. הדרישה היא שהאנשים ישלמו על מה שעשו ושהחוק ימנע מהם להגיע בעתיד למשרות ציבוריות.
הנשיא המכהן סנטוס יודע שגם בצבא ובגופי הביטחון יש כמה אנשים שעונים להגדרה של אותם סעיפים, והוא מתכוון להילחם על ההסכם שהביא לסופה של מלחמה ארוכה. "אכנס את כל המפלגות, במיוחד את אלו שהצביעו נגד", אמר הנשיא, "כדי להקשיב להן ולנהל דיון פתוח על המשך הדרך. לא אוותר. אמשיך לחתור לשלום עד לרגע האחרון של הסמכות שניתנה לי".
נראה ששני הצדדים לא רוצים לראות את שובה של המלחמה, ומנהיג המורדים הודיע כי "הארגון ימשיך לפעול למען שלום יציב. אני מצטער על כוחם ההרסני של אלה הזורעים שנאה וטינה והשפיעו על עמדת האוכלוסייה הקולומביאנית". הוא הוסיף כי בסופו של דבר "השלום ינצח". ימים יגידו.