אם תשאלו כל חובב צבא ויחידות מיוחדות איזו יחידה נמצאת בראש הרשימה שלו, כמעט תמיד ה"ריינג'רס" (Rangers), תתמקם בראש הרשימה. יחידת העילית של צבא ארצות הברית מאומנת להתייצב ביעדה תוך 24 שעות מרגע מתן הפקודה, להשמיד תשתיות אסטרטגיות ולחסל את האויב - או לקחת אותו בשבי. היחידה מתנהגת כמו סיירת, אבל גודלה הוא של חטיבה מוטסת קלה. לוחמי הריינג'רס משמשים גם ככוח גיבוי למבצעי קומנדו.
ההיסטוריה של הריינג'רז מתחילה בתקופה הקולוניאלית וממשיכה לאורך המהפכה האמריקאית, מלחמת 1812 ומלחמת האזרחים. במתכונתם המודרנית, הוקמו הריינג'רס שוב ב-1942. הם פעלו בין השאר גם בפלישה לגרנדה, בקוריאה, בווייטנאם, באפגניסטן ובעירק. יחידות הריינג'רס של היום, הנחלקות לגדודים תחת "75th Ranger Regiment", נחשבות לחי"ר קל (המתנייד רגלית) בתוך פיקוד הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב. בריגדת האימונים של הריינג'רס נמצאת תחת פיקוד ההכשרה והדוקטרינה של הצבא, ובתוכה בית הספר לריינג'רס, הידוע כאחד מקורסי ההכשרה הצבאיים הקשים בעולם, אם לא הקשה ביותר.
18 אבידות לריינג'רס – 1,500 לאויב
הקרב הכי מוכר של הריינג'רס הוא קרב מוגדישו, או בשמו ההוליוודי הידוע יותר – "בלאק הוק דאון". המשימה של פלוגת הריינג'רס במבצע הייתה להקיף את נקודת היעד בה פעל כוח דלתא, ולמנוע מהסומלים הגעה אליה. על כן ייצרו הריינג'רס ריבוע מתוחם, בו פעלו הכוחות המיוחדים האמריקאים ללא הפרעה. אבל אז הסתבך המבצע, בגלל ששני מסוקים הופלו, והכוח נותר מרותק לזירת הלחימה. על פי דו"חות המבצע, כל סומלי שהיה לו קלאצ'ניקוב או RPG הגיע למקום במטרה אחת ויחידה: להרוג את האמריקאים. בסופו של הקרב הקשה חולץ הכוח לאחר שספג 18 הרוגים. הסומלים, על פי ההערכות, איבדו 1,500.
אבל הריינג'רס קשורים בהיסטוריה הצבאית האמריקאית עוד הרבה קודם לקרב מוגדישו, שנערך ב-1993. הריינג'רס המקוריים פעלו בצפון אמריקה במאות ה-17 וה-18 ולקחו חלק במלחמות בין הקולוניאליסטים ובין שבטים אמריקאים ילידים, כלומר אינדיאנים. הריינג'רס ההם הועסקו על ידי הממשלות הקולוניאליות לשם סיורים בשטח האויב. הם שימשו גם למטרות התקפיות, ואיתרו כפרים ושאר מטרות בעבור הכוחות הלוחמים הקולוניאליסטיים. הם הוזכרו לראשונה בכתב ב-1622.
כשהחלה המהפכה האמריקאית, מייג'ור רוברט רוג'רס, תחת פיקודו פעלו ריינג'רס, הציע את שירותיו לג'ורג' וושינגטון, שחשד כי הוא עלול להיות מרגל וסירב. רוג'רס לחם בסופו של דבר מול וושינגטון. מאוחר יותר במהלך המלחמה, הורה וושינגטון ללוטננט קולונל תומס נולטון לבחור לוחמי עילית למשימות סיור. אלה נקראו "הריינג'רס של נולטון", ונחשבים ליחידת הריינג'רס הרשמית הראשונה של ארה"ב. היא עסקה יותר באיסוף מודיעין, ופחות בקרבות.
במהלך כל שאר המלחמות שניהלה ארה"ב, פעלו יחידות שונות תחת השם "ריינג'רס". במהלך מלחמת האזרחים, הריינג'רס של כוחות הקונפדרציה התפרסמו כאשר הצליחו לחדור לטריטוריה של האיחוד ולשבות שלושה קצינים בכירים. מהצד השני, הריינג'רים של האיחוד התפרסמו כששבו בהצלחה שיירת חימוש שלמה של הגנרל ג'יימס לוגנסטריט.
השתתפו במבצעים אינספור
במאי 1942 הוקם הגדוד הראשון של הריינג'רס המודרניים. מתוך 500 מתנדבים שהרכיבו אותו, בתום מלחמת העולם השנייה נותרו רק 87 בחיים. לוחמי הגדוד פעלו בזמן המלחמה בצפון אפריקה ובאיטליה, עד שבסוף ינואר 1944 מרביתם נפלו בשבי. הגדוד החמישי של הריינג'רס השתתף בפלישה לנורמנדי, ואילו לוחמי הגדוד השני טיפסו על צוק בגובה של 46 מטרים בצפון צרפת, מעט מערבה משם, על מנת להשמיד כוחות ארטילריה. את הטיפוס ערכו תחת אש כבדה, ולמעלה התעמתו עם כוח גרמני. בהמשך החזיקו הריינג'רס בדרך הראשית, לנוחות שאר הכוחות האמריקאים. שלוש יחידות ריינג'רס נוספות פעלו בפלישה לפיליפינים, וכן בפשיטה על מחנה השבויים בקבנטואן, בעקבותיה שוחררו למעלה מ-500 שבויים מחיילי בעלות הברית שהוחזקו בשבי היפני. הריינג'רס גם לחמו נגד היפנים, התאילנדים וההודים בבורמה.
המוטו של הריינג'רס נוצר במלחמת העולם השנייה: ב-1944, בזמן הפלישה לנורמנדי, הגנרל נורמן קוטה ניגש למייג'ור מקס שניידר מגדוד הריינג'רס החמישי ושאל "מהם המדים האלה?". שניידר ענה: "גדוד הריינג'רס החמישי, המפקד!". קוטה השיב: "ובכן, לעזאזל, אם אתה ריינג'ר, הובל את הדרך!". "Rangers Lead the Way!" נותר המוטו עד היום.
כיום פועלים הגדודים "הראשון", "השני" ו"השלישי" – האחרים הוקמו מחדש כבריגדת ההכשרה. הריינג'רס השתתפו באינספור מבצעים, כולל ניסיון חילוץ בני הערובה האמריקאים בטהרן ב-1980, הפלישה לגרנדה ב-1983, הפלישה לפנמה ב-1989, מלחמת המפרץ ב-1991, קרב מוגדישו בסומליה ב-1993, התקיפה באפגניסטן ב-2001, מבצע אנקונדה באפגניסטן ב-2002, פעילות בעירק ועוד. הריינג'רס הם אלה שחילצו בעירק את השבויה הטוראית ג'סיקה לינץ'.
בין מי ששירתו כריינג'רס אפשר למצוא את קלי פרדו, הזוכה בעונה השנייה של "המתמחה" של דונלנד טראמפ, את דייוויד פטראוס, מזכיר ההגנה של ארה"ב שהיה גם ראש ה-CIA, ואת קולין פאוול, לשעבר מזכיר המדינה של ארה"ב ויו"ר המטות המשולבים.
מותחים את הגבולות הגופניים והמנטליים
איזה מסלול צריך לעבור כדי להגיע ליחידה שמגדירה את עצמה "קטלנית" ו"גמישה", המסוגלת לנהל מבצעים מיוחדים מורכבים ומשולבים? הריינג'רס מתנדבים לתפקיד, ומתקבלים לשורות רק לאחר מיון קפדני ואינטנסיבי שלאחריו הכשרה קרבית מפרכת, דרך פיקוד הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב.
מי שרוצה לפקד בריינג'רס צריך לעבור את "בית הספר לריינג'רס" (Ranger School), קורס מנהיגותי קרבי טקטי בן 61 יום, שנחשב לקורס הקרבי הקשה ביותר בעולם. הוא פתוח לחיילים בצבא ארה"ב, תחת דרישות והגבלות, אבל לא לחיילות. המקום בבית הספר נחשב ליוקרתי במיוחד, ומגיעים אליו לאחר קורסים מקדימים ממיינים תחרותיים במיוחד. הגיל הממוצע של החיילים שמגיעים לבית הספר הוא 23, כאשר כיתה ממוצעת תכלול 366 תלמידים – ו-11 כיתות נפתחות בשנה.
החיילים שיסיימו את "בית הספר לריינג'רס" (Ranger School) יהפכו לריינג'רס מומחים בהובלת חיילים למשימות מסובכות במיוחד במתארי קרב ישיר. אך ראשית, במשך יותר מחודשיים, הם מאומנים לעייפה, מותחים את גבולותיהם הגופניים והמנטליים.
20 שעות פעילות ביממה, שלוש שעות וחצי של שינה
הנחת העבודה הבסיסית בעולם של "בית הספר לריינג'רס" היא כזו: כוחות האויב פועלים למטרות טרור ואספקת סמים, ויש לעצור אותם. על מנת לעשות זאת, הריינג'רס צריכים להעביר את הקרב לטריטוריה שלהם – והטריטוריה הזו לא פשוטה בכלל, כאשר התלמידים עוברים בין אלבמה, ג'ורג'יה ופלורידה. המשימה הכללית ברורה; התלמידים הם שמחליטים איך לבצע אותה.
ההכשרה נערכת בסביבה לחוצה מכל בחינה, כאשר התלמידים מתכננים את מבצעיהם ומיישמים אותם, כולל סיורים, מארבים, מתקפות ועוד. כל תלמיד מתאמן במשך כ-20 שעות ביממה, נושא לרוב משקל של 29 עד 41 קילו של נשק וציוד, ואוכל ארוחה או שתיים ביממה, במהלכן הוא צורך כ-2,200 קלוריות בסך הכל. הם ישנים כשלוש שעות וחצי ביממה, ומבצעים סיורים של כ-320 ק"מ במהלך הקורס.
בית הספר מחולק לשלושה חלקים, המכונים "לזחול", "ללכת" ו"לרוץ". שלב ה"זחילה" אורך 20 יום, ומתוכנן על מנת להעריך ולפתח את היכולות הפיזיות והמנטליות הדרושות להשלמת המשימות המבצעיות. הקצב מהיר במיוחד, על ההתחלה. יש המון אימונים פיזיים, ריצות, אימוני הישרדות במים, ניווט משולב יום ולילה, חבלה ועוד.
שלב ה"הליכה" נערך בהרים ואורך 21 יום. במהלכו, לומדים החיילים יכולות וטכניקות הקשורות לטיפוס הרים, מבצעי סיור בסביבה הררית ועוד. הם מפתחים את יכולותיהם לפקד על מחלקה במבצעים ובסיורים. המחויבות של התלמיד נבחנת בשלב זה מכל הכיוונים. בכל עת, הוא עשוי להיבחר להוביל חיילים רעבים ומותשים לביצוע משימה כזו או אחרת – ולהיבחן על כך. השלב הזה קשה מנטלית גם כיוון שהאימונים נערכים הרחק מכל ציוויליזציה אמיתית, מה שגורם לתלמידים להרגיש מבודדים במיוחד. בהתאם למזג האוויר, גם מצבם הבריאותי של התלמידים נוטה להתדרדר. עליהם להחזיק את עצמם ואת חבריהם, ולהמשיך במשימה, בין אם היא כוללת מארב ממונע, צניחה לאזור קרב או הליכה בשטח הררי עד להגעה ליעד.
בשלב ה"ריצה" בן ה-20 יום ממשיכים לפתח את היכולות הקרביות של הריינג'רס לעתיד, שיצטרכו לפעול תחת נסיבות קיצוניות של לחץ מנטלי וגופני. השלב הזה נערך בסביבה רוויית ביצות בפלורידה. במהלך השלב הזה לומדים להנהיג יחידות קטנות במשימות הכוללות הנחתה מהים ומהאוויר, כנגד אויב מתוחכם ומאומן היטב. בשלב הזה מתקדם התרחיש הריאליסטי למדי שמהווה את מסגרת הקורס כולו, והחיילים מוכשרים להישרדות בסביבה בוצתית או כזו של יערות גשם, ביצוע משימות באמצעות סירות קטנות, ואפילו איך להבדיל בין נחשים ארסיים לכאלה שלא יכולים להרע להם. התרגילים השונים בשלב האחרון נערכים בקצב מהיר, לחוץ ומאתגר במיוחד, והתלמידים מוערכים על פי יכולתם ליישם את כל מה שלמדו בשלל מתארים.
כ-60 אחוז נושרים במהלך שלושת הימים הראשונים
מי שעבר את כל זה ועומד בדרישות לסיום בית הספר המפרך, הכוללות בחינה מדוקדקת של יכולותיו הקרביות והמנהיגותיות וכן שקלול של הערכות חבריו, עומד בפני מספר ימים אחרונים של ניקוי הנשק והציוד, שבוודאי נראים קלילים למדי. אז חוזרים הבוגרים לפורט בנינג שבאלבמה, שם התחילו את הקורס, ויכולים להשתמש בטלפון, לאכול אוכל רגיל ואפילו לצפות בטלוויזיה. טקס הסיום נערך, במהלכו הם מקבלים את תג הריינג'רס השחור-מוזהב, שמוצמד לכתפם השמאלית, לרוב על ידי קרוב משפחה נרגש במיוחד.
רק כדי שתבינו עד כמה זה קשה, קבלו כמה סטטיסטיקות: בשנת 2010, רק 43 אחוז ממי שהגיע לקורס עבר אותו. בממוצע, כ-60 אחוז מהנושרים מהקורס עוזבים אותו במהלך שלושת הימים הראשונים. 30 אחוז מההדחות מקורן בסיבות אישיות, כמו חוסר במוטיבציה מספקת. 10 אחוז מההדחות נערכות עקב אי עמידה מספקת בקריטריונים המקצועיים של למידת סוגיות שונות. אין נתונים עדכניים לגבי איבוד משקל במהלך 61 ימי הקורס, אבל ידוע שבשנות ה-80 איבד תלמיד ממוצע בבית הספר כ-11 עד 13 ק"ג במהלכם. דיאטה לא רעה.
אבל לפעמים זה הסתיים רע מאוד: ב-1977 מתו שני תלמידים מהיפותרמיה במהלך הקורס, ב-1985 תלמיד טבע כשניסה לחצות נהר נגד הזרם, ב-1992 מת תלמיד נוסף במהלך החלק ההררי של הקורס, ובאותה שנה מת תלמיד נוסף כתוצאה מנפילה. ב-1995 מתו ארבעה תלמידים נוספים מהיפותרמיה. כתוצאה מהתקרית האחרונה, נוספו 38 תקנות בטיחות בקורס.