כשאתם חושבים על שוויץ, סביר להניח שהדבר הראשון שקופץ לכם לראש הוא שוקולד. במקום השני יהיו כנראה שדות ירוקים ובתים כפריים בשולי הדרך, ואולי גם אלפים מושלגים. אבל המדינה הפסטורלית ששומרת כבר יותר מ-200 שנה על ניטרליות מוחלטת - שוויץ לא מתערבת בשום סכסוך צבאי - מחזיקה באחד הצבאות החזקים ביותר באירופה.
גם שתי מלחמות עולם שהיכו ביבשת במאה העשרים לא גרמו לשוויץ לסגת, ולו במילימטר, מהניטרליות שהיא כל כך מקפידה עליה. ובכל זאת, כמעט כמו ישראל, המדינה מנהיגה גיוס חובה על כל גבר שמגיע לגיל 19, וכך גם שירות מילואים (נשים לא מחויבות בגיוס אבל רשאיות להתנדב). על פי האתר globalfirepower משרתים בצבא הסדיר של שוויץ 140 אלף חיילים, וכמעט 80 אלף בשירות מילואים.
עם הגיוס לצבא עובר החייל טירונות שנמשכת 18-21 שבועות. בתום תקופה זו, המתאימים נשלחים לקורס קצינים. תקופת שירות החובה עומדת על חצי שנה, ומיעוט מהחיילים ממשיך גם לשירות לאחר מכן.
אז למה לא קוראים לזה חיל האגם?
קצת מספרים: שוויץ מחזיקה כ-300 טנקים, חלקם מדגם לאופרד 2, טנק גרמני שמצטיין בעמידות בטמפרטורות נמוכות. כוח הארטילריה כולל 130 סוללות וכ-1,400 נגמ"שים. בתחום התעופה, חיל האוויר השוויצרי מחזיק בכמעט 200 כלי טיס, חלקם מטוסי קרב מדגם F-18 וחלקם מדגם F-5. לחיל האוויר יש גם כ-40 מסוקי סער, אך כלי הטיס הללו פופולריים יותר באירועים חברתיים ובמופעים אווירובטיים מאשר במבצעים ובקרבות. אפילו חיל ים קטן יש - "שייטת האגמים". נכון שאין לשוויץ גבול ימי, אבל הכוחות מסיירים באגמים הגדולים שלה - ז'נבה, לוגאנו, בריינץ - בספינות סיור קטנות. כל זה מעמיד את תקציב הביטחון של שוויץ על כמעט 5 מיליארד דולר.
אז למה שוויץ מחזיקה בכלל בצבא? בחוקה השוויצרית מוגדרות ארבע מטרות עיקריות: למנוע מלחמות ולשמור על השלום, להגן על המדינה ואוכלוסייתה, לתרום לשלום בעולם במסגרת ההבנות הבינלאומיות ולתמוך ברשויות האזרחיות במקרה של אתגרים פנימיים, ובפרט בהתמודדות עם אסונות טבע. לא מטרות של צבא קלאסי, אבל לדברי ד"ר שאול שי, מנהל המחקרים במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, יש לשוויצרים דווקא סיבה לא רעה בכלל לעשות את זה.
הצבא ככור היתוך, נשמע מוכר
"שוויץ מורכבת מכמה קבוצות אתניות. השוויצרים דוברים איטלקית, גרמנית, צרפתית ורומנאש, והשליטה במדינה נעשית בשיטה של רוטציה. הנושא של השירות הצבאי הוא חלק מהחומר שמלכד את הקבוצות השונות לכדי זהות לאומית אחת. יש לכך משמעויות סוציאליות וחברתיות הרבה יותר מאשר צבאיות", מסביר ד"ר שי.
בעבר נהגה שוויץ לתחזק את הצבא שלה גם כדי להגן על עצמה מפני האיום הפוטנציאלי ממזרח: המעצמה הסובייטית. "החשש של השוויצרים מהרוסים היה רלוונטי בעיקר במלחמה הקרה. היום הוא הרבה פחות רלוונטי", אומר ד"ר שי. "אני לא רואה את שוויץ מאוימת על ידי פוטין. אבל אין מדינה שלא מחזיקה צבא למקרה הגרוע ביותר, תמיד צריך לקחת את הסיכונים בחשבון".
איום אחד שלא פסח על המדינה הפסטורלית הוא הטרור. כמו יתר מדינות אירופה, גם שוויץ לא חסינה מפני הארגונים הקיצוניים. לא ידוע על מטרה מוצהרת לפגוע באזרחים שוויצרים, אבל שוויץ - ובפרט המערכת הפיננסית שלה - הייתה לא פעם מוקד למתקפות טרור. גם ארגון המדינה האיסלאמית לא ויתר על שלוחה בשוויץ, ומספר אזרחים שוויצרים נתפסו בטורקיה רגע לפני חציית הגבול וההצטרפות לדאע"ש. בשנת 2014 אף נעצרו שלושה צעירים ממוצא עיראקי בחשד שתכננו לבצע במדינה פיגוע קטלני בחסות דאע"ש. "בנושא הזה אפשר להגיד ששום מדינה לא חסינה, ובשוויץ היו כמה פיגועים קטלניים בעבר", אומר ד"ר שי.
המערכת הפיננסית של שוויץ ידועה בדיסקרטיות שלה. לטענת ד"ר שי, אחת הסיבות לכך שמדינות רבות (ובראשן ארצות הברית) לחצו על שוויץ להסיר ולו במעט את מעטה החשאיות היא שגורמי טרור ניסו להשתמש במערכת הפיננסית למטרות זדוניות. בחלק מהמקרים הייתה שוויץ, שממוקמת בנקודה אסטרטגית במרכז אירופה, פשוט ציון דרך לטרוריסטים שניסו להעביר דרכה אמצעי לחימה.
"לשמחתם ולמזלם של השוויצרים, הם עברו שתי מלחמות עולם מבלי להיות מעורבים. אני מניח שזה יישאר כך גם בהמשך. אפשר להגיד השוויצרים עושים בעצם מעין 'פוליסת ביטוח' כשהם מחזיקים צבא", מסכם ד"ר שי.
ואנחנו נסכם בפרט טריוויה: חיילים שסיימו את ההכשרה בצבא שוויץ, רשאים להצטרף למשמר השוויצרי. מדובר בכוח שמוכר בעיקר בזכות המדים הצבעוניים שלו ומטרתו היא להגן על קריית הוותיקן. הוא מונה בסך הכל כמאה חיילים, אך הדרישות מאנשי המשמר נוקשות למדי: מתקבלים אליו רק חיילים עם אזרחות שוויצרית, קתולים, רווקים בני 19 עד 30 ובגובה 1.74 מ' לכל הפחות.