כאשר פלשה רוסיה בשנת 2008 לגאורגיה נרשמה עלייה בתפוסה של הטיסות המסחריות מגאורגיה לישראל. עד אותה תקופה לא מעט ישראלים אימנו את כוחות הביטחון של גאורגיה, והיה זה הזמן לתת לגאורגים לעשות את שלהם. בין היחידות שאומנו ידי מדריכים ישראלים ניתן למנות גם את חטיבת הכוחות המיוחדים של גאורגיה – יחידה שאחראית על מבצעי טרור ומודיעין בשלל אמצעים.
החטיבה המיוחדת שהמפקדה שלה ממוקמת בסמוך לעיר הבירה טיבליסי מונה כ-1,500 לוחמים שפועלים במסגרת שני גדודי לוחמים, מחלקה שמתמחה בהגעה מהים ומחלקה אווירית. מחלקות נוספות עוסקות במודיעין ותמיכה לוגיסטית ורפואית. החטיבה שייכת למשרד ההגנה של גאורגיה וכיום מפקד עליה רס"ן דימטרי קיקנאדז (Dimitri Kiknadze), קצין ששרת גם בכוחות המוטסים וזכה ללא מעט מדליות על גבורה בשדה הקרב.
ניסיון קרבי עשיר
כאשר ברה"מ התפרקה והמדינה הגאורגית החלה להתהוות הופיעו מספר וריאציות של יחידות מיוחדות. החטיבה עצמה הוקמה במהלך מלחמת אבחזיה בשנת 1992. לוחמי היחידה היו אמורים לחדור מעבר לקווי האויב בכדי להביא מודיעין ולהתנקש במפקדים של האויב. הם גם היו אחראים על אבטחת גורמים בכירים. אבל לאחר המלחמה התברר שעיקר העיסוק שלהם היה הריגה של אזרחים חפים מפשע ושלל פשעי מלחמה. לאור הביקורת הציבורית הם פורקו והוקמו מחדש מספר שנים לאחר מכן.
בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2,000 הצבא הגאורגי התחיל לעבור תהליך של מודרניזציה. התהליך לא פסח גם על חטיבת הכוחות המיוחדים. למדינה הגיעו מדריכים מטורקיה, ארה"ב וכמובן גם ישראל. גם הנשק של החטיבה נרכש ממדינות אלה וכלל את מיטב התוצרת. בשנת 2003 צוותים של היחידה נשלחו כחלק מכוחות הקואליציה להשתתף במלחמת עיראק. בהמשך נחשף כי הם פרסו גם לאפגניסטן שם הם עוסקים, יחד עם יחידות מיוחדות של ארה"ב, בציד של מנהיגים מהטליבן.
בשנת 2008 נסוגו הכוחות של החטיבה מאפגניסטן ועיראק כאשר פרצה המלחמה בדרום אוסטיה (מדינה שהתנתקה מגאורגיה ב-1991), אך בשל ההבדלים בגודל שבין הצבאות לגאורגים לא היה סיכוי ממשי לנצח. למרות זאת, חטיבת הכוחות המיוחדים יצאה לפעולות נועזות. באוגוסט של אותה שנה יצאו מספר צוותים קטנים של היחידה וחדרו לדרום אוסטיה. הם התקדמו לעומק האזור כשהם מגובים בארטילריה של הצבא. הצוותים העבירו מודיעין לאחור ופעלו נגד עמדות אבחזיות שהיו עלולות לפגוע בהתקדמות הצבא הגאורגי. צוות נוסף של מומחי חבלה התקדמו למנהרת הרוקי שבגבול עם רוסיה. מטרתם הייתה להרוס את המנהרה כדי למנוע כניסה של הצבא הרוסי שתמך באבחזים. הם הצליחו להציב את מטעני החבלה אך נהדפו באש כבדה של יחידות רוסיות גדולות שהגיעו לשם מבעוד מועד.
כאשר אגרופי השריון של צבא רוסיה התקדמו צוותים של היחידה הציבו להם מארבים בכדי לעכב את ההתקדמות. הרוסים הצליחו להדוף אותם בעיקר בגלל הסד"כ העדיף אך הם עשו זאת עם אבדות כבדות. רק בקרב שהיה בעמק צ'חינוואלי הצליח צוות כזה להשמיד טור שלם של דיביזיה 58 הרוסית. הם אף פצעו את מפקד הדיביזיה עצמו וכמעט שהצליחו לקחת אותו בשבי. בסופו של דבר צוותי החטיבה קבלו פקודה לחזור לטיבליסי הבירה, מפחד שרוסיה תבצע מהלך מוטס לכיבוש הבירה. באופן מדהים בכל המלחמה החטיבה ספגה אובדן של לוחם אחד בלבד.
בשנת 2012 החטיבה הופעלה במבצע לחילוץ בני ערובה בעמק לופוטה. עד היום לא ברור מה בדיוק היה שם אולם ככול הנראה ש-20 מחבלים חדרו מאזור דגסטן ולקחו מספר בני ערובה. היחידה הופעלה כנגד המחבלים בזמן שהצבא והמשטרה סגרו את האזור. מרבית החמושים נהרגו ובני הערובה חולצו. הגאורגים ספגו שלושה הרוגים ומספר פצועים.
הכשרות ייחודיות
בשנת 2012 החטיבה עברה ארגון מחדש במסגרתו חולקה לשני זרועות עיקריות. זרוע של הדרכה ואימונים וזרוע מבצעית, הכוללת 6 תתי יחידות שהן בעצם הצוותים הלוחמים. בזרוע המבצעית ישנו גדוד המבצעים המיוחד שעיקר ההתמחות שלו בלחימה במתארים שונים של טרור. גדוד התקיפה אחראי על מבצעי המודיעין והסיור, כמו גם ביצוע תקיפות כירורגיות מעבר לקווי האויב. לזרוע יש גם את גדוד התמיכה וטייסת מסוקים ומל"טים. בזרוע ההדרכה יש את בית הספר למבצעים מיוחדים, בית הספר לסיור וכמו כן מסגרות לקורס צניחה הכשרה ואימון של צלפים ועוד מקצועות שנועדו להכשיר את הלוחמים.
במסגרת היחידה פועל גדוד נוסף שתפקידו לאבטח את צינור הנפט שעובר במדינה מפני פעולות טרור. גדוד זה הוקם והוכשר על יד ארה"ב, אולם מידת המבצעיות, כמו גם אופי הפעילות האמיתי שלו, עדיין אינה ברורה. עמית, יוצא שייטת ישראלי שעובד בגאורגיה, סיפר לפז"ם כי "מדובר בכוח שאף אחד לא באמת נגיש אליו ויכול להיות שזה מסווה לשיתוף פעולה של הגאורגים והאמריקאים בלחימה בטרור". לדבריו יתכן וארה"ב נעזרת בגדוד ככוח למשימות "שחורות" שהקונגרס לא היה מאשר לכוחות שלהם.
לוחם שמתקבל לתהליך ההכשרה של היחידה עובר שלל הכשרות התחלתיות שכוללות קליעה, טופוגרפיה צבאית, אימונים טקטיים, הכשרה רפואית, הפעלת אמצעי תקשורת, הדרכה בתחום ההנדסה, לחימה בשטח בנוי ועוד. בשלבים המתקדמים הם עוברים הכשרה בלוחמה זעירה, קורס מודיעין וסיור, אימוני הישרדות, קורס צניחה והכשרות ייעודיות בתחום הצליפה, חבלה ועוד. זמן ההכשרה נע בין 24 ל-27 חודשים ורק 10 אחוז מחניכים יסיים את הליך ההכשרה ויהיה לוחם בחטיבה.
"הישראלים עושים שם הון"
על תחום ההדרכה של היחידה אחראים לוחמים וותיקים עם ניסיון מבצעי אותו רכשו במלחמת אפגניסטן אז שרתו בספצנאז של הצבא האדום. אנשי הספצנאז לא לבד, ויחד אתם נמצאים מדריכים ממדינות נוספות בהן ארה"ב, טורקיה וישראל – שנחשבת למבוקשת מאוד באזור. סימנים למעורבות הישראלית ניתן למצוא גם באמצעי הלחימה שמפעילים לוחמי היחידה כמו גם שאר גדודי הצבא הגאורגי. בין האמצעים ניתן למצוא לדוגמא את רובה התבור על דגמיו השונים, אקדחי יריחו ואף מטוסים ללא טייס. "באמצע שנות ה-2,000 נחתמו מספר עסקאות נשק מסווגות בין ישראל לגאורגיה", אומר עמית, "בין השאר עם אלביט שמכרה להם כטב"מים מסוג הרמס. הסיפור הזה התפוצץ כשהרוסים הפילו אחד מהם בשמי אבחזיה".
יש לציין שחברות ישראליות מוכרות לגאורגים גם נשק שאינו כחול לבן, כמתווכים, והם לא לבד. לאחר שהסתיימה הלחימה באבחזיה אמר אלכסנדר שליאחטורוב , ראש המודיעין הצבאי של צבא רוסיה: "חברות חדשות בנאט"ו ממזרח אירופה מספקות נשק קל ותחמושת לגאורגיה, בעוד ישראל מספקת מזל"טים ואוקראינה ארטילריה כבדה ומערכות נגד מטוסים".
לאחר המלחמה ב-2008 החלו המדריכים והחברות הישראליות לחזור לגאורגיה, וכפי הנראה שיתוף הפעולה הביטחוני פורה היום במיוחד. הישראלים ממשיכים להעביר מניסיונם הרב בתחום הלחימה בטרור, "אבל לא רק", מסביר עמית. "בסופו של דבר מדובר בכסף גדול וישראלים רבים עושים שם הון, מי קטן ומי גדול". באופן מפתיע הוא מספר שהלוחמים הגאורגים "די עצלנים ולא משקיעים כמו הלוחם הישראלי. הם משתדלים כמעט בכל יום ללכת לישון בבית והרמה שלהם ביחס להשקעה היא סבירה. המנטליות שם מאוד שונה משלנו וזה משהו שיכול לתסכל אותך. למרות הכול כשהם לוקחים משימה הם די נכנסים לזה ולמרות ההפסד הם הוכיחו את עצמם בלחימה מול הרוסים".